1. ראשית דבר:

בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת טענת התיישנות.

2. נסיבות המקרה:

ביום 09/06/20 ניתן כנגד המבקש דו"ח תנועה בגין שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית. המבקש טוען כי הגיש בקשה להישפט כשבוע לאחר קבלת הדו"ח בחודש 10/19 והמשיבה לא זימנה אותו לדין תוך שנה ולכן יש לבטל את כתב האישום מחמת התיישנות.

3. דיון והכרעה:

הוראת החוק הרלוונטית לענייננו היא זו שבסע' 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"). הוראה זו ברורה ועל פיה יש לשלוח את ההזמנה למשפט בלבד בתוך שנה מיום הבקשה להישפט.

ברע"פ 867/18 ראובן נתאי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] אף גרס הש' אלרון כי "יש לשלוח את ההזמנה למשפט בלבד בתוך שנה מיום הבקשה להישפט. הסעיף אינו מתייחס כלל למועד משלוח כתב האישום כתנאי להימצאות בתוך התקופה בה ניתן לדון באישום".

לפיכך, וכטענת המשיבה עפ"י מסמכיה, בקשת המבקש להישפט הגיעה לידי המשיבה ביום 22.09.20 ושליחת ההזמנה לדין על ידה בוצעה בחודש 7/21 קרי בתוך תקופת הזמן המותר.

הסעיף הנ"ל אינו מתייחס למועד קבלת ההזמנה לדין בידי המבקש ומכל מקום, מצויין במסמכי המשיבה כי התקבל אישור מסירה עבור ההזמנה לדין ביום 11/8/21.

לפיכך, ובמכלול הנסיבות, עולה כי עמדה המשיבה בטווח הזמנים הקבוע בחוק ולפיכך דינה של טענת המבקש להתיישנות להידחות.

4. סיכומו של דבר:

הריני לדחות את בקשת המבקש לטענת התיישנות.

כתב האישום לא יבוטל.

אני קובע לשמיעת ראיות ביום 24.5.23 שעה 12.30

המזכירות תזמן את עדי התביעה.

על הנאשם להתייצב ולהביא את עדיו. במידה ולא יתייצב בית המשפט יהיה רשאי לדון אותו

בהעדרו.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים ו לנאשם גם טלפונית.

ניתנה היום, ל' חשוון תשפ"ג, 24 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.