1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת הבכירה רחל קרלינסקי), מיום 23.11.2021 (בת"א 38483-03-18), שבו נקבעה שומת נזקיו של המערער בגין תאונת דרכים מיום 9.10.2016.
2. המערער, יליד 17.5.1963, נפגע בתאונת דרכים כשהוא רכוב על אופנוע בדרכו ממקום עבודתו – מוסך שבבעלותו. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. בתאונה נפגע המערער בעיקר בכתף, בברך ובמרפק. הוא נזקק לניתוח בכתפו ושוחרר מאשפוז לאחר 12 ימים. המוסד לביטוח לאומי קבע למערער נכות משוקללת בשיעור של 31% (15% בגין הפגיעה בכתף, 10% בגין הפגיעה בברך, 5% בגין פגיעה עצבית במרפק ו-5% בגין צלקת). הועדה הרפואית מצאה לנכון להפעיל את תקנה 15 בשיעור של שליש, כך שהנכות הועמדה על 42%.

תמצית פסק הדין של בית משפט קמא

1. הדיון בבית המשפט קמא נסב על גובה הנזק. בית המשפט פתח ובחן את סוגיית הנכות התפקודית. סוגיה זו נדונה על-רקע העובדה שהמערער פתח מוסך בשנת 2009, מוסך שאיננו מורשה וכולל משטח הרמה ("ליפט") אחד.

המערער – כך לדבריו – לא היה רק הבעלים של המוסך אלא גם עבד בו כמכונאי רכב. המערער טען כי עלה בידו לקיים ולפתח את העסק חרף שני אירועים מוחיים שחווה, האחד לפני פתיחת המוסך והשני לאחר מכן, אך התמונה התפקודית – כך לדבריו – השתנתה בעקבות התאונה נושא התביעה. אמנם, המוסך המשיך לפעול פרק זמן מסוים לאחר התאונה, אך בחודש יולי 2018 החליט המערער לסגרו, לטענתו בשל השלכות התאונה על יכולותיו-שלו וכתוצאה מכך על רווחיות העסק.

1. בית המשפט קמא בדק את הראיות שהוגשו ושמע את העדויות, בהן עדותם של המערער, של בתו שסייעה לו בהפעלת המוסך, ושל רואה החשבון שליווה את העסק. בית המשפט שוכנע כי צבר הפגיעות של המערער השפיע על מצבו, "אם כי לא במידה שהתובע כיוון אליה בטענותיו".

בהקשר זה ציין בית המשפט כי דרגת הנכות שנקבעה למערער משקפת את השינויים שחלו במצבו בשל התאונה, וכי בשים לב לכך שעבודתו היא עבודות כפיים, "אופי הנכות שנגרמה בתאונה מעיד על מידת ההשפעה על יכולת הביצוע של אותה עבודה". עם זאת, בית המשפט הדגיש שהמערער המשיך להפעיל את המוסך תוך שהוא מסתייע באחרים. בהקשר זה-האחרון הוטעם כי יתכן שהמערער נזקק מחמת התאונה לסיוע נוסף ומקצועי יותר מבעבר, אך אין בכך כדי ללמד על היעדר כושר לעבוד. בית המשפט נתן דעתו גם לבעיות הרפואיות שמהן סובל המערער ללא קשר לתאונה. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי אופי המגבלות הנובעות מהתאונה אינו מצדיק קביעת נכות תפקודית גבוהה יותר מהנכות הרפואית.

1. על-בסיס תובנות אלה, בא בית המשפט קמא להעריך את הפסדי ההשתכרות של המערער. בית המשפט בחן את גרסתו לגבי הזיקה הישירה שבין סגירת המוסך לבין השלכות התאונה ומצא, כי לא ניתן לקבל גרסה זו במלואה. בית המשפט מנה שיקולים שונים שהביאוהו למסקנה זו, ובהם העובדה שהמערער הסתייע בבתו ובעובדים נוספים אף טרם התאונה, וכן מגמת הירידה ברווחיות, שסימניה נצפו גם לפני התאונה. עוד הדגיש בית המשפט את התנודתיות בהכנסותיו של המערער, וקבע כי אין לקבל את עתירתו להעמדת בסיס השכר על כ-15,000 ₪ (בהתבסס על הכנסותיו לאורך מספר שנים לפני התאונה), אלא על השכר הרבע שנתי במוסד לביטוח לאומי (10,740 ₪ נטו).
2. בהתחשב בכל אלה, וביתר הנתונים שעלו מן העדויות והמסמכים; ובשים לב להוצאות המוגברות של העסק לאחר התאונה כמו-גם לנתוני שנת 2018, פסק בית המשפט קמא כי ההפסד לעבר הוכח באופן חלקי, "אולם מניעיו לסגירת עסקו לא היו נעוצים אך ורק בתוצרי התאונה". בית המשפט קבע את הפיצוי בראש הנזק של הפסד השתכרות באופן גלובאלי – סכום של 280,000 ₪ בגין העבר, וסכום של 300,000 ₪ לעתיד. יצוין כי לא נפסקו הפסדי פנסיה, שכן אלה לא הוכחו.
3. לגבי יתר ראשי הנזק קבע בית המשפט קמא כדלקמן: סך של 30,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה וחניה; סך של 100,000 ₪ עבור עזרת הזולת; וסך של 49,224 ₪ עבור הנזק הלא ממוני (לפי המדדים של 31% נכות רפואית ו-12 ימי אשפוז). מן הפיצוי הכולל נוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי - סך של 735,647 ₪ - כך שהפיצוי שנפסק למערער הועמד על סך של 23,577 ₪, בצירוף אגרה ושכר טרחת עורך-דין.

תמצית טענות המערער

1. בפסק הדין של בית המשפט קמא נפלו שגגות הגורמות לקיפוחו.

לנוכח אופי הפגיעות שנגרמו לו בתאונה, מהות עיסוקו (עבודת כפיים), נתוניו האישיים וגדיעת מטה לחמו (לאחר שעשה כל שביכולתו כדי להמשיך להפעיל את המוסך), היה מקום להעמיד את הנכות התפקודית על 60%.

המערער נתקל בקשיים בכל הנוגע לגיוס עובדים מקצועיים על-מנת שיבצעו את המלאכה במקומו, עד אשר נאלץ לסגור את העסק.

העסק היה במגמת צמיחה לפני התאונה, אך היוצרות התהפכו לאחריה.

בסיס השכר שקבע בית המשפט קמא שגוי, יש לחשב את הפיצוי על-פי הכנסתו בשלוש השנים שקדמו לתאונה – סכום של כ-15,000 ₪ (על-פי דו"חות שומה).

יש להגדיל את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק של הוצאות ועזרת הזולת.

תמצית טענות המשיבה

1. אין מקום להתערב בפסק-הדין של בית המשפט קמא.

קביעותיו של בית המשפט לגבי הנכות התפקודית מבוססות היטב – זאת לאור המשך הפעלת העסק לאחר תקופת אי-הכושר, חוסר התפקודיות של נכויות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי, ובעיותיו הרפואיות של המערער שאינן קשורות לתאונה.

אין לקבל את טענות המערער בעניין בסיס השכר.

אין להתערב בהתרשמותה של הערכאה הדיונית מהעדים שנשמעו, ובקביעותיה המבוססות על מסמכי העסק, המצביעים על ירידה בהכנסות ללא קשר לתאונה.

בניגוד לרושם העולה מן התצהירים, אף לפני התאונה הועסקו במוסך בתו של המערער ועובד שכיר.

אין לקשור בין התאונה לבין הירידה בהכנסות בשנים 2018-2016 וסגירת העסק בשנת 2018.

אין הצדקה להתערב בסכומים שנפסקו בגין הוצאות רפואיות, נסיעה וניידות, ועזרת הזולת.

דיון

1. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים בכתב ובעל-פה, ולאחר שעיינו בחומר שלפנינו, נחה דעתנו כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי.
2. כלל הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת לבחון לעומק כל אחד מראשי הנזק המרכיבים את הפיצוי, וכי במקום שבו הסכום הכולל שנפסק הוא סביר לאור נתוני היסוד של התיק, הנטייה היא שלא להתערב (ראו למשל ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (28.8.05)). הבחינה הערעורית מתמקדת אפוא בשאלה אם "השורה התחתונה" הולמת את נסיבות המקרה, ובשאלה אם פסק-הדין מגלה טעות בולטת לגבי ראש נזק מסוים (ראו ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (28.6.2012)). בהקשר זה, ערכאת הערעור מתחשבת גם בשיקול הדעת הנתון לערכאה המבררת – שיקול דעת רחב לא אחת, לאור טיבו של הנושא (ראו ע"א 8022/00 רז נ' צור (19.3.2006)).
3. ראוי להעיר עם זאת, כי כלל זה של בחינה "ממעוף הציפור" אין משמעו חסם מפני התערבותה של ערכאת הערעור, במקום שבו נמצא כי סכום הפיצוי שנפסק אינו משקף כראוי את הפסדיו של הנפגע, ומותירו בחסר.
4. בענייננו, לאחר שהבאנו בחשבון את כללי ההתערבות המקובלים, מצאנו כי אין להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה המבררת, בהתרשמותה מן העדים שנשמעו לפניה, ובמסקנות שאליהן הגיעה בהתבסס על הממצאים שקבעה – מסקנות שנומקו כדבעי. זאת, למעט בכל הנוגע לראש הנזק של עזרת הזולת, אשר לגביו מצאנו כי הסכום שנפסק אינו משקף את צרכיו הסבירים של המערער עקב הנכויות שהוסבו לו מהתאונה.
5. נקדים ונתייחס בקצרה לנושא הנכות התפקודית והפיצוי שנפסק בגין הפסדי השתכרות. כידוע, הנכות הרפואית היא מדד רלוונטי וחשוב בהערכת הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות (ראו ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792 (1995)). עם זאת, המבחן בכגון דא הוא לעולם אינדיבידואלי ומושתת על העיקרון של השבת המצב לקדמותו, המשמש אבן הראשה בתורת הפיצויים בנזיקין. בהערכת הנכות התפקודית יש ליתן את הדעת למגוון שיקולים רלוונטיים, ובהם מצבו האישי של הניזוק, גילו, משלח ידו, השכלתו, כישוריו, עיסוקו לפני התאונה ואחריה, יכולתו לשוב למקצועו ולמקום עבודתו, אפשרויות תעסוקתיות הפתוחות לפניו במומו, וכן שיקולים אפשריים נוספים (ראו למשל ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.2015)).
6. בענייננו, בית המשפט קמא הכיר בכך שצבר פגיעותיו של המערער השפיע ומשפיע על מצבו ותפקודו, זאת בפרט בהינתן העובדה שעסק בעבודת כפיים. בית המשפט קמא אף ציין, ובצדק, כי הנתונים המוכחים מעידים על "השפעה לא מבוטלת של הנכות הרפואית" (פסקה 11 בפסק הדין). עם זאת, בית המשפט קמא לא ראה לייחס את סגירת העסק באופן ישיר ובלעדי לתאונה נושא התביעה. בית המשפט נדרש בהקשר זה, בין היתר, למסמכים המעידים על פעילות המוסך לפני ואחרי התאונה, לרבות בכל הנוגע להעסקת עובדים נוספים ולמעורבות בני משפחה בעסק, וכן בכל הנוגע לרווחיות העסק. הודגש, כי מגמה של ירידה בהכנסות וברווחיות נצפתה עוד קודם לתאונה (ראו בהקשר זה, למשל, את סעיף 57 לתצהירו של המערער, ואת חקירת בתו בעניין זה בעמודים 14-13 לפרוטוקול מיום 10.6.2020). בית המשפט גם התרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים מטעם המערער, לרבות בתו (שעבדה במוסך לפני התאונה ואחריה), ורואה החשבון של העסק. על בסיס כל אלה, קבע בית המשפט כי לא ניתן לייחס את הפסקת הפעילות של המוסך, קרוב לשנתיים לאחר התאונה, אך ורק לנכויות שנגרמו למערער בתאונה. במסקנה זו איננו מתערבים.
7. בהתחשב בכל אלה, בית המשפט העריך למעשה את הנכות התפקודית ואת הגריעה מכושר ההשתכרות בהלימה לנכות הרפואית. בנסיבות העניין ולאור הממצאים שנקבעו, איננו סבורים כי נפל במסקנה זו פגם של חוסר סבירות. ודוק: קביעתו של בית המשפט קמא אינה מתעלמת, כלל וכלל, מן ההשפעה של התאונה על יכולת ההשתכרות של המערער, תוך התחשבות במשלח ידו, בטיב הנכויות שנקבעו לו, וביתר הנתונים לרבות מצבו הרפואי ללא קשר לתאונה. בית המשפט נקב אמנם בסכומים גלובאליים לעבר ולעתיד, אך למעשה הפיצוי הכולל שנפסק - 580,000 ₪ - תואם בקירוב את הסכום המתקבל לפי חישוב אקטוארי המושתת על הנכות הרפואית המשוקללת ועל בסיס השכר שנקבע (10,740 ₪ - בסיס שכר סביר כשלעצמו בנסיבות העניין ולאור נימוקי בית המשפט).

אשר על כן, ולאור המקובץ, איננו מוצאים לנכון להתערב בפיצוי בגין הפסדי השתכרות.

1. מכאן לראש הנזק של עזרת הזולת. בית המשפט קמא אכן שוכנע כי המערער נזקק בעבר – וייזקק בעתיד – לעזרת הזולת. בית המשפט הפנה בהקשר זה לעדותו של המערער לגבי צרכיו בתקופת האשפוז וההחלמה, וכן לצרכיו השוטפים נוכח קשייו בקיום עבודות בית בסיסיות. עוד הפנה בית המשפט קמא לעדות בתו של המערער, שסיפרה על הסיוע שהושיטה לו לאחר התאונה. בית המשפט סיכם וקבע בסוגיה זו כי "מגבלות התובע בסמוך לתאונה מצדיקות פיצוי בגין עזרת הזולת ונראה שמגבלותיו עד סוף התוחלת יחייבו סיוע גם בעתיד", ועל כן זכאי הוא לפיצוי בסך של 100,000 ₪.
2. אנו שותפים לעמדתו של בית המשפט קמא בעניין הצורך בעזרת הזולת. מעבר לאמור בפסק הדין בעניין זה, נדגיש כי עסקינן בנכות ניכרת בכתף, נכות נוספת בברך, ונכות נמוכה במרפק. נכויות מסוג זה, ובעיקר בכתף ובברך, לאדם בשנות ה-50 וה-60 לחייו (וכמובן גם לאחר מכן), אינן עניין של מה בכך, וכפי שקבע בית המשפט קמא, סביר להניח כי יחייבו סיוע גם בעתיד. אנו סבורים כי יש מקום להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 200,000 ₪ לעבר ולעתיד, זאת חלף הסכום שפסק בית המשפט קמא בראש נזק זה (כדי לסבר את האוזן, סכום דומה מתקבל לפי חישוב המבוסס על ארבע שעות עזרה שבועיות, כממוצע לאורך תקופת העבר והעתיד).

סוף דבר

1. הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שלפיצויים שנפסקו בבית המשפט קמא יתווסף סכום של 100,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.2%. כמו-כן תישא המשיבה בהוצאות הערעור – אגרה וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום, י"ח תמוז תשפ"ב, 17 יולי 2022, בהעדר הצדדים.