בפני

כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי

בת אל אזולאי

המבקשת

נגד

מדינת ישראל

המשיבה

החלטה

בפני בקשה להארכת המועד להישפט בגין דו"ח שמספרו 90521275249 המייחס למבקשת עבירה של נהיגה במהירות מעל למותר בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שנאכפה באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3 בתאריך 7.05.21.

טענות המבקשת

1. לטענת המבקשת, שהינה הבעלים של הרכב שתועד במצלמת המהירות, הודעת תשלום הקנס לא הומצאה לה ולא התקבלה אצלה ולכן היא לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת, על העבירות שיוחסו לה על פי חזקת הבעלות.

2. לטענת המבקשת, רק כאשר הגיע אליה מכתב מהמרכז לגביית קנסות וננקטו נגדה הליכי גביה ועיקול נודע לה על הדו"ח. אז הסתבר לה בדיעבד, כי הדו"ח הגיע לביתה הקודם וכי בשל כך, הוא הוחזר לשולח. לתמיכה בטענתה, צירפה המבקשת מכתב תשובה שקיבלה מדואר ישראל ולפיו שמה לא הופיע על תיבת הדואר ולכן ההודעה הוחזרה לשולח. לטענת המבקשת תשובה זו מהווה חיזוק לטענתה באשר לאי קבלת הדו"ח בנסיבות שלא היו תלויות בה ומשום כך לא בוצעה מסירה כדין.

3. המבקשת כפרה בביצוע העבירה וטענה כי אחר נהג ברכב. לתמיכה בטענה זו היא צירפה תצהיר של מר שמואל טייב, אשר נטען כי הוא אשר עשה שימוש חד פעמי ברכב בעת ביצוע העבירה.

4. לטענת המבקשת בקשה זו הוגשה על מנת למנוע עיוות דין חמור וכפול. שכן, היא תורשע בעבירה שלא ביצעה ותחויב בקנס כפול . בנסיבות אלה טענת עקרון יעילות הדיון לא צריך לגבור על עיוות הדין שנגרם מהרשעה ומנקודות, בגין עבירה שלא בוצעה על ידה.

5. בתגובתה לתשובת המשיבה טענה המבקשת כי פסק הדין 28662-12-12 קדוש נ' מדינת ישראל ופסק הדין 1444-02-17 מדינת ישראל נ' מעלומי אינם מתאימים לעניינה, שכן הם עוסק במי שהתגוררו באותה כתובת ולא דרשו או התחקו אחר דבר הדואר, ואילו המבקשת לא התגוררה בכתובת אליה נשלחה הודעת הקנס.

6. לטענת המבקשת לא נדרש הליך משפטי מחודש, אלא רק לאפשר להסב את הדו"ח לנאשם שביצע את העבירה.

טענות המשיבה

7. המשיבה טענה כי מדובר בדו"ח מסוג ברירת משפט שנשלח למבקשת באמצעות דואר רשום ביום 12.05.21, בגין עבירה שבוצעה ביום 7.05.21, ברכב שבבעלותה.

8. אשר לטענת המבקשת, כי מעולם לא קיבלה את הדו"ח הבהירה המשיבה כי הדו"ח נשלח לכתובתה הרשומה במשרד הפנים נכון למועד משלוח והוא הוחזר בעילה של :"הנמען אינו ידוע במען ויוחזר לשולח". לתמיכה בטענתה, צירפה המשיבה תצלום של אישור המסירה, דו"ח מעקב משלוחים ופירוט כתובתה של המבקשת מאתר משרד הפנים.

9. לטענת המשיבה לאור האמור ועל פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974, בוצעה מסירה כדין.

10. עוד טענה המשיבה, כי בנסיבות שתוארו לא היו למבקשת, נסיבות מיוחדות או נסיבות שלא תלויות בה המצדיקות איחור בהגשת הבקשה, ולפיכך דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

11. סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחסד"פ בשינויים המחויבים או מטעמים שיירשמו. ההלכה היא כי יש לנקוט בעניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין (ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל מיום 3.12.2007).

בעפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2020 נקבע כי:

"בפסיקה הובהר כי בעבירה מסוג ברירת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. בכך שונה מצב הדברים מעבירה בה לנאשם זכות להישפט מלכתחילה (רע"פ סדגר נ' מדינת ישראל 27/1/2010; רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל 2/6/2009)".

הגשת בקשה באיחור בנסיבות שאינן תלויות במבקשת

12. סעיף 229(ה) לחסד"פ קובע, כי על בית המשפט להשתכנע שהבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו את הגשתה במועד וכי היא הוגשה מיד לאחר שהוסרה.

13. לעניין קבלת הודעת תשלום קנס בעבירות קלות, קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 :

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

כלומר, אם הוכיחה המשיבה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין, חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו.

14. הדו"ח נשלח בדואר רשום לכתובתה הרשומה של המבקשת במועד ביצוע העבירה ועל כן קיימת לגביו חזקת מסירה. חוק עדכון כתובת תשס"ה –2005(להלן:"חוק עדכון כתובת") קובע בסעיף 2 כדלהלן:

2. (א) תושב רשאי למסור לפקיד הרישום הודעה על כתובת למשלוח דואר; חל שינוי בכתובת למשלוח דואר של תושב, חייב הוא למסור לפקיד הרישום הודעה על כך בתוך שלושים ימים מיום השינוי; היה בחסותו קטין או בגיר שאינו מסוגל למסור הודעה, ימסור התושב הודעה כאמור בעבורו.

(ב) תושב שלא מסר לפקיד הרישום הודעה על כתובת למשלוח דואר, יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר.

15. על פי המרשם ממשרד הפנים, אותו צירפה המשיבה לתגובתה, כתובתה הרשומה של המבקשת במועד ביצוע העבירה היא "שד' הרצל 66 א ירושלים". על פי אישור המסירה שצירפה ב"כ המבקשת ההודעה נשלחה למבקשת לכתובתה הרשומה אך הוחזר ביום 30.05.21 בציון ההערה "העתיק מקום מגוריו למען לא ידוע". על פי מרשם משרד הפנים המבקשת עדכנה את כתובתה החדשה רק ביום 11.10.21 כחמישה חודשים לאחר ביצוע העבירה.

16. המבקשת אישרה כי הכתובת אליה נשלחה ההודעה הייתה בעבר כתובתה אך היא עברה דירה. חוזה השכירות אותו צרפה המבקשת לבקשתה הוא מחודש אוגוסט 2021, כלומר כשלושה חודשים לאחר משלוח הודעת הקנס אליה ולאחר החזרתו לשולח.

17. בנסיבות אלה אני קובעת כי הודעת תשלום הקנס נשלחה למבקשת כדין ומתקיימת לגביה חזקת מסירה. המבקשת לא עדכנה את כתובתה הרשומה בהתאם לחובה המוטלת עליה לפי חוק עדכון כתובת ועל כן המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי הגישה בקשה באיחור בנסיבות שאינן תלויות בה.

חשש לעיוות דין

אחר נהג ברכב

18. המבקשת טענה כי במועד ביצוע העבירה אחר נהג ברכב. ההלכה היא כי עילת אחר נהג ברכב, אינה מצדיקה הארכת המועד להישפט.

ברע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל מיום 28.11.13 קבע בית המשפט העליון:"...טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, איננה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו".

גם ברע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל מיום 30.10.2014 נקבע כי: "גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נדרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011))".

19. טענה זו נבחנה מספר רב של פעמים גם בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין וכי ואין לראות בטענה זו כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה שמקימה חשש לעיוות דין אם לא יוארך המועד להישפט (עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל מיום 1.4.2018 (להלן: "עניין שאול שלום"), עפ"ת 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל מיום 31.3.2019, עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל מיום 24.12.2018, עפ"ת 51304-09-16 חי חיים אור גל נ' מדינת ישראל מיום 3.11.2016).

20. גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, זאת בהסתמך על תצהירו של אחר המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהינה ראייה מוצקה ובעלת משקל, אין קבלת הבקשה בדבר הארכת המועד להישפט מוצדקת (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל מיום 10.11.2008; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל, 8.1.2009; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2008, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל מיום 10.2.2015, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל מיום 19.4.2012, רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל מיום 17.1.2013).

21. זאת ועוד, כפי שקבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אריאלי) המדובר בטענת הגנה שכיחה ועל כן, אין מקום להכיר בה, שכן הכרה זו תביא לפתיחת פתח רחב ותפגע בשיקולי מדיניות הנוגעות ביעילות ההליכים בבית המשפט לתעבורה (עניין שאול שלום).

על כן, גם אם הוכחה טענת המבקשת כי הדו"ח ניתן במהלך שימושו של אחר, אין בכך משום עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

22. בעניין אמצעי התיקון שיוטל על המבקשת על ידי רשות הרישוי נפסק, כי הניקוד שנרשם על ידי רשות הרישוי אינו עונש, שכן הוא אמצעי תיקון המוטל על מבצעי העבירות לתקן את התנהלותם בדרכים ולהימנע מלבצע עבירות נוספות. וכשלעצמו אינו מצדיק הארכת המועד להישפט (ראו:עפ"ת 21114-07-19 פראנק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 26.7.2019)).

23. לפיכך אני קובעת כי דחיית הבקשה להארכת המועד להישפט לא תגרום למבקשת חשש לעיוות דין.

שיהוי בהגשת הבקשה

24. מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר, של כשמונה חודשים ממועד ביצוע העבירה וכשלושה חודשים, מהמועד האחרון הקבוע להגשת הבקשה להישפט, זאת ללא הסבר מספק, ודי בכך להביא לדחיית הבקשה (השוו עפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2020(לא פורסם)) .

נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית .

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.