בפני בקשה להארכת המועד להישפט בגין דוח 10156864869 בגין עבירה מיום 01/06/21 של חנית רכב בבעלות המבקש במקום המיועד לנכה.

לטענת המבקש לא ביקש להישפט במועד שכן לא קיבל הדוח המקורי אלא רק הודעת המרכז לגביית קנסות אודות צבירת חוב.

עוד טען לעיוות דין שכן ברכב נוהג באופן קבוע אביו הנכה – מר חיים דואק.

המשיבה בתגובתה ציינה כי הדוח נמסר לידי המבקש ביום 14/06/21. תגובה זו לא נתמכה באישור כלשהו אודות מסירת הדוח ומועד ביצוע המסירה.

עיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה.

מצאתי כי המבקש סיפק הסבר המצדיק איחורו בהגשת בקשה זו.

מדובר בדוח חניה אשר ככל הנראה הודבק על רכבו החונה של המבקש. העתק הדוח לא צורף ואישור אודות מסירתו לא צורף.

לכן, לא נסתרה טענת המבקש כי לא קיבל הדוח.

עוד שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין היה ותדחה בקשתו. המבקש העלה טענת כפירה מפורטת הראויה להתברר בבית המשפט – צורפו לבקשה תצהיריהם של אבי המבקש ואימו. אבי המבקש תאר כי החנה את הרכב במקום במועד הרלוונטי במקום מותר לחניה לצד שפת המדרכה המסומנת בכחול לבן. עוד ציין כי הינו בעל תו נכה וצרף אישור על כך.

לאור האמור לעיל, ובשל אי תשלום הקנס בצד הדוח, והעדר שיהוי משמעותי שכן חלפו חודשים ספורים מאז המועד המשוער האחרון להגשת בקשה להישפט – הריני מורה על הארכת המועד להישפט בדוח 10156864869.

ניתנה היום, כ"ט אדר א' תשפ"ב, 02 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.