1. לפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב.

2. ביום 17.1.22, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של הרכב בו נהג אחיו של המבקש, מר ראיק מוסא (להלן – הנהג) למשך 30 יום בגין עבירה לכאורה של נהיגה בפסילה.

3. מכתב האישום שהוגש נגד הנהג עולה שביום 17.1.22, נהג אחיו של המבקש ברכבו, כשהוא פסול לנהיגה כדלהלן:

בתיק שמספרו 2559-07-18, מיום 13.4.21, למשך 18 חודשים, בנוכחותו, ולא הפקיד רישיון נהיגה.

בתיק שמספרו 6663-07-18, מיום 8.6.21, למשך 4 חודשים, בנוכחותו, ולא הפקיד רישיון נהיגה.

באותה עת נהג תחת השפעת סמים (סרוב), כשרישיון נהיגתו פקע ביום 5.11.20, וללא תעודת ביטוח תקפה.

המבקש הבעלים של הרכב.

4. התייצבו לדיון ב"כ הצדדים.

ב"כ המבקש עותר לביטול הודעת איסור השימוש בטענה שהמבקש, נכה, וזקוק לרכב לניידותו. צוין שברשות המבקש אין רכב נוסף, ומדובר ברכב יחיד שמשמש אותו ואת אמו שאחראית להסעתו, לצרכיו השונים. נטען שביום האירוע, בשעות הבוקר המוקדמות, נודע למבקש ולאמו שהרכב נלקח בשעות הלילה המאוחרות, בעת שהמבקש ישן, על ידי אחיו, ללא רשות המבקש או אמו. לטענת המבקש מעולם לא הרשה לאחיו לנהוג ברכב. עוד נטען שלמבקש לא ניתנה הזדמנות להעלות טענותיו בשימוע, ולו היה טוען בשימוע, הרכב לא היה מוחרם נוכח נכותו.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. צוין שהמבקש אינו אוחז ברישיון נהיגה ועם זאת רשומים על שמו 6 רכבים, ולא בכדי. נטען שאחיו ויתר בני המשפחה משתמשים ברכבים בקביעות. המבקש, נטען, לא עשה דבר למניעת העבירה, והותיר את מפתחות רכבו על השולחן, על אף שידע שאחיו, שמתגורר עמו, משתמש בסמים ופסול לתקופה ארוכה בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, תאונה, וגרימת חבלות של ממש. צוין שנגד הנהג הוגש כתב אישום בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה תחת השפעת סמים, רישיון נהיגה שפקע וללא ביטוח. בית המשפט הופנה להעתק כתב האישום, ולכתבי אישום נוספים שהוגשו נגד הנהג, בעת שהשתמש ברכביו של המבקש.

המבקש נחקר בדיון על ידי ב"כ המשיבה. לשאלת המשיבה, לגבי 6 הרכבים שרשומים על שמו, ציין שמדובר ב-2 רכבים בלבד שרשומים על שמו. כשנשאל האם אחיו נוהג בדרך כלל ברכב שלו, השיב שזו הפעם הראשונה. עם זאת, כשנשאל, לגבי עבירה שביצע אחיו, ביום 21.2.18, ברכב "סוזוקי", שרשום על שמו, ולגבי עבירות שביצע אחיו, מיום 10.1.18, ברכב "סובארו", שרשום על שמו, השיב בחיוב. כך, כשנשאל האם ידוע לו שאחיו פסול במספר תיקים, ומשתמש בסמים, השיב בחיוב. לדבריו, המפתחות היו על השולחן בחדרו, בעת שישן, ואחיו נטלם.

5. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי שקיימות ראיות לכאורה לנהיגה בפסילה של הנהג. לעניין זה אפנה להודעות הנהג, לדוחות הפעולה של השוטרים תמיר משלב ודניאל פרבמן, לאישור בדבר פסילת הנהג מטעם משרד התחבורה, ולגזר הדין, בתיק 6663-08-18 בו נפסל הנהג, שצורף לתיק.

6. על פי ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:

"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

7. על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

8. לא מצאתי בטיעוני המבקש שהוא עומד באחד התנאים שמצדיקים את התערבות בית המשפט בהליך המנהלי.

9. לעניין החלופה הראשונה, הקבועה בסעיף 57ב(ב) – טענת המבקש שהרכב נלקח ממנו, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, דינה להידחות. המבקש העיד שידע שאחיו, שמתגורר עמו בבית, משתמש בסמים ופסול לנהיגה, ועל אף כל זאת, הותיר את מפתחות הרכב על שולחן בחדר, בבית, ללא כל השגחה, בעת שישן. בנסיבות אלה לא ניתן לטעון שהרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו וללא הסכמתו. על המבקש שידע שאחיו פסול ומשתמש בסמים, והעיד שידע אף על כתבי האישום שהוגשו נגד האח, בגין עבירות אחרות שבוצעו ברכבים שרשומים על שמו, היה לנקוט משנה זהירות בכל הקשור למפתחות רכבו ולדאוג ולוודא שאלה לא יהיו בהישג ידו של האח, כדי למנוע אפשרות שזה יטלם. המבקש, כאמור, לא נקט בפעולות אלה ובנסיבות אלה לא ניתן לטעון שהרכב נלקח ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

10. המבקש אף אינו עומד בתנאי החלופה השניה של הסעיף. ראשית, לא הוכח שהאח, שנהג ברכב, פעל בניגוד להוראותיו. המבקש לא ציין שהוא נוהג להזהיר את אחיו לבל ינהג ברכב.

על פי הפסיקה, בעל רכב נדרש להזהיר נהג המשתמש ברכבו, באופן מפורש וברור, ואף לנקוט פעולות מעשיות למניעת עבירה ברכבו. דבר מכך לא הוכח בפני.

בנסיבות שלפני גם התנאי השני של הסעיף לא התגבש, שכן לא הוכח שהמבקש עשה כל שביכולתו למניעת ביצוע העבירה ברכבו.

11. לציין שהנהג נוהג משנת 1992 וצבר לחובתו 27 הרשעות קודמות. הרשעתו האחרונה, בתיק 6663-07-18, היא מיום 8.6.21, בעבירות של חבלה של ממש, נהיגה בקלות ראש, רישיון רכב שפקע, סטיה מנתיב נסיעה (נסיבות מחמירות), התנהגות הגורמת נזק, ועבירת תוספת שניה שגרמה לתאונת דרכים, בעטיה נדון, בין היתר, לפסילה בת 4 חודשים, ולפסילה מותנית. עוד לחובתו הרשעות של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, משנת 2018, שימוש בטלפון, משנת 2017, מהירות, משנת 2016, סטיה מנתיב נסיעה תוך הפרעה לתנועה, משנת 2014 ועוד.

אין ספק שמדובר בעבר מכביד.

לנהג אף רישום פלילי הכולל 2 הרשעות של החזקה/שימוש בסמים, משנים 2021 ו-2017. במסגרת תיק שמספרו 2559-07-18, בגין החזקה/שימוש בסמים נדון, בין היתר, לתקופה של 18 חודשי פסילה.

המסוכנות שניבטת מהנהג נוכח חומרת העבירה, ונסיבות ביצועה, נהיגה בזמן פסילה, לכאורה, שמקורה בשני תיקים, שמתלווה לה, לכאורה, עבירה חמורה של נהיגה תחת השפעת סמים (סרוב), ונוכח עברו התעבורתי שכולל הרשעה בתאונת דרכים, שגרמה לחבלה של ממש, אך משנת 2021 - גבוהה.

12. המחוקק אפשר לבטל או לצמצם את איסור השימוש ברכב, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, תוך התחשבות גם ב"זיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב" (סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה). לא מצאתי שבזיקה בין בעל הרכב, המבקש, לאחיו, שנהג ברכב, יש כדי להצדיק צמצום איסור השימוש. על המבקש היה לנקוט משנה זהירות, כשידוע לו שאחיו משתמש בסמים ופסול לנהיגה, אולם לא הוכח לפני, כאמור, שדבר זה נעשה.

שמעתי את טענות הסנגור לעניין הצורך של המבקש, שהוא נכה, ברכב. בהתחשב בכך שעל שם המבקש, שהוא בלתי מורשה, רשומים רכבים נוספים, וכעולה מחקירתו בני משפחתו עושים שימוש ברכבים אלה, התרשמתי שאין מדובר ברכב יחיד שיכול לשמש את המבקש לניידותו, והפגיעה במבקש, איפוא, מינורית. יודגש שנוכח חומרת העבירות, לכאורה, שמיוחסות למבקש, על האינטרס הציבורי לשמירה על שלום הציבור לסגת מפני האינטרס האישי של המבקש להחזרת רכבו.

אשר לטענות הסנגור שלמבקש לא ניתנה האפשרות להעלות טענות בשימוע, יצוין שאין חובה על פי דין לערוך שימוע לבעלים של הרכב והחובה בחוק היא עריכת שימוע לנהג.

13. נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה, לכאורה, של נהיגה בפסילה, שהיא עבירה חמורה, ונסיבות ביצועה חמורות, ולאחר שלא הוכח לפני שהרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו או ללא הסכמתו, או, לחלופין, שהנהג פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ונעשה מצדו כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב, למשך 30 יום, הוא מידתי וסביר בנסיבות.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"ב, 31 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.