ניתנה ביום 27 ינואר 2022

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופט נוהאד חסן; ב"ל 6117-08-21) שדחה את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר התכנסה ביום 2.6.2021 (להלן – הוועדה) אשר שללה קשר סיבתי בין הפגימה בברך לאירוע התאונה מיום 9.7.2018 וקבעה למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 0% החל מיום 9.10.2018.

רקע

1. המבקש יליד שנת 1986, מפעיל טלסקופ. ביום 9.7.2018 נפגע המבקש בתאונת דרכים והאירוע הוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה היא: "חבלה בברך ימין, קרעים במניסקוס לטלרי ימין, קרע חלקי בצולבת קדמית ימין".
2. ביום 10.2.2019 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון וערכה דיון בעניינו של המבקש וסיכמה את ממצאיה להלן:

"הליכה עם צליעה על רגל ימין, מחזיק את הרגל בכיפוף של 10 (מעלות) לא מבצע יישור מלא של הברך. כיפוף עד 90 (מעלות), הברך יציבה בכל המישורים.

מבחן מקמרי חיובי לקרע ב – LM.

הברך ללא סימני תפליט.

יש לציין שלנפגע הייתה חבלה בברך ימין קודם לתאונה בחודש 5/18 על ידי רופא אורתופד אובחן חשד לקרע במיניסקוס והנבדק הופנה לבדיקת MRI (הפניה לבדיקת MRI קיבל קודם לתאונה הנידונה)".

הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה בין היתר כי אין קשר סיבתי בין הפגימה ממנה סובל המבקש בברך ימין לבין תאונת העבודה וסיכמה את החלטתה כך:

"חבלת ברך ימין, על רקע של מצב קודם בברך ימין (התאונה גרמה להחמרה זמנית בלבד)... לדעת הפוסק לא נותרה נכות מתאונה הנדונה מ 10.11.18, בתקופה שנדחתה בד"פ מ 16.7.18 – 16.7.18 – 100% נכות זמנית. בקופה מ 9.10.18 עד 9.11.18 לא נותרה נכות."

1. המבקש הגיש ערר על החלטה זו.
2. ועדת ערר התכנסה ביום 18.9.2019 ובהחלטתה דחתה את הערר. הוועדה ציינה שקיימים רישומים רפואיים קודמים, הכוללים צליעה ברגל ימין עם רגישות במישוש המדור המדיאלי של הברך וחוסר יישור של 10 מעלות ובעקבות תלונות אלו הופנה המבקש לבדיקת MRI כחודשיים קודם לתאונה. הוועדה קבעה כי מדובר במצב קודם שאינו קשור לתאונה הנידונה.
3. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי (ב"ל 56249-11-19) ובפסק הדין מיום 10.1.2021 התקבל הערעור ובית הדין הורה כי:

"עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים שתתכנס באותו הרכב, תזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו ותפעל כדלקמן:

א. הוועדה תתייחס מפורשות לדברים שציין ד"ר פלאח מאזן בחוות דעתו מיום 20.6.19 כדלקמן: 'במהלך הארטרוסקופיה בתאריך 31.3.19 נמצא כי הקרע בקרן האחורית הינו בר תפירה היינו המנתח (ד"ר סעדיה) התרשם, כי אכן מדובר בקרע יחסית חדש (בדרך כלל בסביבות 3-6 חודשים) ולכן ביצע תפירה של הקרן האחורית'. מכאן שמתבקשת הוועדה להתייחס לטענה של ב"כ המערער לפיה הקרע במיניסקוס הוא קרע יחסית חדש שנגרם כתוצאה מתאונת העבודה מיום 9.7.18. על הוועדה להתייחס באופן מנומק לטענה זו.

ב. במהלך הדיון היום טען ב"כ המערער, כי המערער הופנה לצילום רנטגן במאי 2018 וצילום רנטגן זה רלוונטי לצורך שכנוע בטיעוניו של ב"כ המערער. נכון להיום ב"כ המערער לא הציג בבית הדין את אותו צילום רנטגן ממאי 2018 אך ככל שב"כ המערער ימציא צילום רנטגן זה ממאי 2018 או סמוך לו לוועדה יהא על הוועדה להתייחס גם לצילום רנטגן הנ"ל (להלן – "פסק הדין המחזיר")".

1. ביום 2.6.2021 התכנסה הוועדה מכוח פסק דין המחזיר רשמה את טענות ב"כ המבקש החליטה לדחות את הערעור וקבעה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפס"ד מיום 10.1.21 בו התבקשה להתייחס לדבריו של ד"ר פלאח מאזן בחוו"ד מיום 20.6.19 על פי סעיף 6 א' בפס"ד.

יש להתייחס לאמור בחוו"ד לכל הקשור להתרשמותו של ד"ר פלאח מהממצאים שראה ד"ר סעדיה המנתח במהלך האטרוסקופיה שבוצע ב-31.3.19. הוועדה נתבקשה להתייחס להנחתו של ד"ר פלאח כי עצם העובדה כי המנתח בחר לבצע תפירה של המניסקוס יש בה כדי להעיד כי מדובר בקרע יחסית חדש.

אלא שהוועדה מפנה שוב את בית הדין לרישומים מיום 7.5.18 הסמוכים עוד יותר לתאונה מיום 9.7.18, ולממצאי בדיקת ה-MRI מיום 12.8.18 כולם בסמוך לתאונה, החבלה קודם לתאונה וצילומי ה-MRI לאחר התאונה. יצוין כי התובע הופנה לצילומי MRI ביום 8.5.18 בעקבות חבלה קודמת באותה הברך.

ומכאן המסקנה אותה מעלה ד"ר פלאח לגבי התרשמות המנתח באטרוסקופיה שבוצע כמעט שנה לאחר התאונה כי מדובר בממצא יחסית חדש אינה יכולה לעמוד במבחן הסבירות.

הוועדה מותירה את החלטתה על כ(ק)נה".

1. על החלטה זו ערער המבקש שוב לבית הדין האזורי.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין קמא דחה את הערעור וקבע כי לא נפל פגם משפטי המצדיקה את התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה אשר שללה את הקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה בברך ימין. ונימוקיו כלדקמן:

"עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ודנה בטענות המבקש, עיינה בחוות דעתו של ד"ר מאזן פלאח ובחנה את התיעוד הרפואי ותיעוד רישומים קודמים. על יסוד האמור לעיל חזרה הוועדה על מסקנתה, כי הפגיעה בברך הייתה קודמת לפגיעה בעבודה, ולכן אינה מסכימה עם ד"ר מאזן פלאח שניתוח הארטרוסקופיה טיפל בקרע חדש יחסית. 'הוועדה סיכמה כי המסקנה אותה מעלה ד"ר פלאח לגבי התרשמות המנתח באטרוסקופיה שבוצע כמעט שנה לאחר התאונה כי מדובר בממצא יחסית חדש אינה יכולה לעמוד במבחן הסבירות', כך שגם ההנחה של ד"ר מאזן פלאח לקרע בין 3 עד 6 חודשים, אין לה על מה שתסמוך. בית הדין קיבל את טענת המוסד לביטוח לאומי כי מידת ההנמקה של הוועדה הולמת את מידת ההנמקה בחוות דעתו של ד"ר מאזן פלאח.

"בית הדין דחה את טענת המבקש שהוועדה לא התייחסה למסמך רפואי מיום 17.2.2017 וקבע כי לא מדובר בפגם העולה לכדי טעות משפטית המצדיקה התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה שאין בפסק הדין הוראה המחייבת את הוועדה לבחון מסמך זה. אף לא מצאתי ממש בטענה ששגתה הוועדה עת ציינה שהניתוח בוצע כשנה לאחר התאונה. התאונה אירעה ביום 9.7.2018 והניתוח בברך בוצע ביום 31.3.2019, קרי תשעה חודשים לאחר התאונה".

טענות המבקש

1. המבקש שב בפירוט על נימוקיו כפי שנטענו בהליך קמא, טוען כי פסק הדין האזורי שגוי ואינו עומד במבחן הביקורת, ומוסיף וטוען כי בהתנהלותה של ועדת הערר נפלו פגמים משפטיים רבים אשר מצדיקים את החזרת הדיון לוועדה בהרכב חדש מהטעמים הבאים:
2. הוועדה הפרה את חובת ההנמקה גם בהתכנסותה השנייה ולא התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו של ד"ר פלאח ולא לפסק הדין המפורש וגם לא לטיעונים שעלו בפניה בעל פה.
3. הוועדה לא טרחה לנתח או להתמודד עם משנתו הרפואית של ד"ר פלאח ולפיה הניתוח מעיד שמדובר בקרע חדש יחסית.
4. המסמך מיום 17.2.2017 אשר עליו הסתמכה הוועדה בהתכנסותה הראשונה ולפיה יוחסו התלונות בברך לאירוע של הרמת משקל כבד אינו יכול להיות הגורם לקרע שהרי לא יתכן ניתוח תפירת מיניסקוס לקרע שנגרם למעלה משנתיים לפני ביצוע הניתוח בפועל, באורח פלא המסמך הנ"ל אינו זוכה להתייחסות הוועדה בהתכנסותה השנייה ולא בכדי, הדבר היה מעמיד את הוועדה במצב שבו הייתה חייבת להתמודד ולנתח את התיאוריה הרפואית אותה קבע ד"ר פלאח בחוות דעתו שסביר כי התאונה מיום 9.7.2018 היא שגרמה לקרע בברך ולא אותו אירוע הרמת משקל כבד שנזכר מיום 17.2.2017.
5. מדובר בערעור שני על אותה ועדה שבנסיבות העניין נותרה "נעולה" בעמדתה. ומשכך, ובמקרים דומים מורה הפסיקה באופן שאינו משתמע לשתי פנים את החלפת הרכב הוועדה.

הכרעה

1. לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי יש לדחות את הבקשה אף ללא תגובת המשיב וזאת מהטעמים הבאים:
2. משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק להוראות שניתנו לה בפסק הדין ולקיימן (תב"ע (ארצי) 01-29-נא מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד(1) 160 (17.3.92)).

ככלל משעה שמוחזר הדיון לוועדה באמצעות פסק דין מחזיר, על הוועדה לערוך דיון על פי הוראות פסק הדין המחזיר. במקרה של ערעור נוסף על החלטת הוועדה, יהיה בית הדין עצמו מוגבל לבחינת השאלה: האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. (עב"ל (ארצי) 114/07 עוקרבי – המוסד לביטוח לאומי, עמ' 5, (8.1.2008)).

1. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה שמעה את המבקש ובא כוחו והתייחסה במישרין לחוות דעתו של ד"ר פלאח.
2. הוועדה קבעה מעיון ברישומים רפואיים שנמסרו למבקש סמוך לתאונה, ומשהניתוח בוצע "כמעט שנה לאחר התאונה", הרי שהמסקנה אליה הגיע ד"ר פלאח "כי מדובר בממצא יחסית חדש אינה יכולה לעמוד במבחן הסבירות". משכך נראה כי החלטת הוועדה מקיימת את הוראות פסק הדין המחזיר ומשעה שהוועדה מסבירה את מסקנתה, יש להעדיף את קביעתה.
3. החלטת הוועדה היא החלטה רפואית המבוססת על שיקול דעתה המקצועי ועל ממצאי בדיקתה, ובהיעדר פגם, אין בית הדין מוסמך להתערב בה. (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, (1999)).
4. גם לא מצאתי פגם בקביעתה שהניתוח שעבר המבקש אירע קרוב לשנה לאחר התאונה, שעה שמדובר בתשעה חודשים.
5. סוף דבר – לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הועדה ואף לא בפסק הדין של בית הדין קמא ועל כן דין הבקשה להידחות. בנסיבות בעניין ומשלא נתבקשה תגובת המשיב – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשפ"ב (27 ינואר 2022) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.