1. לפניי בקשת המבקש, למתן צו עשה זמני, המורה למשיב להשיב לאלתר את הרכב, כהגדרתו להלן, לידי משטרת ישראל תחנת ראשון לציון ולחלופין לחזקת המבקש (להלן: "הבקשה").

1. במקביל להליך הזמני הגיש המבקש תביעה "כספית, חוזית עשיית עושר ולא במשפט" בה התבקש צו עשה המורה למשטרת ישראל להשיב לידיו את הרכב וכן צו הצהרתי כי הינו הבעלים של הרכב.
2. יובהר, ואף יורחב להלן, כי בעת בה הוגש כתב התביעה (27.1.22), הוחזק הרכב על ידי משטרת ישראל ומסיבה זו בבקשה הראשונה נתבקש צו עשה זמני, המורה למשטרה להחזיר לידי המבקש את הרכב. בעקבות מסירת הרכב לידי המשיב, הגיש המבקש, ביום 24.5.22, בקשה מתוקנת לסעד זמני, בה נתבקשו הסעדים המפורטים מעלה.
3. עוד יובהר, כי במקביל להליך דנן, מתנהל הליך נוסף, בבית משפט השלום בתל אביב, אשר נפתח על ידי המשיב ביום 20.1.22, ואשר גם בו מבוקשים צו עשה וסעדים הצהרתיים.
4. ברקע הדברים – בתחילת חודש יולי 2021 התקשר המבקש עם המשיב בהסכם מכר (להלן: "ההסכם"), במסגרתו רכש המשיב מהמבקש רכב מסוג קאדילק, שנת ייצור 2014, מ.ר. 93-349-75 (להלן: "הרכב"). בהסכם (שצורף כנספח ד' לכתב התביעה) סיכמו הצדדים כי המשיב ישלם למבקש סך של 350,000 ₪ (על אף שלטענת המבקש מחיר המחירון של הרכב עמד באותה עת על 550,000 ₪), במספר דרכים ותשלומים אשר יתפרסו על פרק זמן של מספר חודשים.
5. מעיון בכתבי בי-הדין עולה כי כל העובדות מוסכמות על הצדדים, למעט סוגיה אחת – סוגיית התמורה ששילם המשיב למבקש. בהקשר זה ייאמר, כי שני הצדדים מסכימים כי המשיב - הרוכש - לא שילם למבקש – המוכר - את מלוא התמורה עבור הרכב. בעוד המבקש טוען כי שולם הסך של 120,000 ₪ בלבד, טוען המשיב כי שילם 90% מסכום התמורה. סוגייה זו הינה סוגיית שתידון ותלובן בהליך העיקרי ולכן לא ארחיב לגביה בשלב זה של ההליך.
6. לכן להלן אמשיך בתיאור השתלשלות האירועים המוסכמת, כפי שעולה מכתבי בי-הדין שהוגשו.
7. הצדדים סיכמו בהסכם כי הרכב יימסר לחזקת המשיב ביום 15.7.21. וכי "צד שיפר חוזה זה הפרה יסודית ישלם לצד השני סכום קבוע ומוסכם מראש בשיעור 10% ממחיר הרכב" (שם, בסעיף 8). עוד סוכם כי הרכב יוותר רכושו וקניינו של המבקש עד לתשלום מלוא התמורה בעדו (שם, בסעיף 5).
8. ואכן בסמוך למועד כריתת ההסכם נמסר רכב לחזקת המשיב, כאשר המבקש נותר בעליו הרשום.
9. משלא שולמה מלוא התמורה עבור הרכב, ומשלטענת המבקש, המשיב "הפסיק להשיב לפניותיו של המבקש ונעלם, יחד עם הרכב", איתר המבקש את המשיב ביום 7.11.22 במהלך נסיעה בכביש תל אביב ירושלים, וביחד עם אחרים חסם את הרכב ונטל את הרכב בכוח מהמשיב.
10. מסיבה זו הגיש המשיב תלונה נגד המבקש למשטרת ישראל. בעקבות זאת נעצר המבקש והרכב נתפס. המבקש שוחרר במהלך החקירה ואילו הרכב נותר תפוס על ידי משטרת ישראל.
11. על כן הגישו שני הצדדים לבית משפט השלום בראשון לציון בקשות ל"החזרת תפוס". הבקשות (ה"ת 8597-12-21 וה"ת 3741-12-21) נדונו בשלהי חודש דצמבר 2021 בפני כב' השופט טל ענר. בהחלטתו מיום 27.12.21 הורה כב' השופט ענר, על השבת הרכב למשיב, בקבעו כדלקמן: "בהעדר עילה להמשך התפיסה, נותר אם כן להכריע למי יוחזר התפוס, ובעניין זה נראה כי ידו של המבקש 3 (המשיב בענייננו – הח"מ) על העליונה. המבקש 3 החזיק ברכב עובר לתפיסתו. ברירית המחדל הסטטוטורית היא השבתם של תפוסים למי שמידיהם נלקחו... המבקש 1 טוען לזכות ברכב, אולם לא מצאתי כי בידי להכריע על בסיס החומר שבפניי בסכסוך הקנייני... בנסיבות אלה יש מקום להחזיר הרכב לאדם ממנו נתפס, קרי המבקש 3 – ומובן שאין בכך כל הכרעה במחלוקות הממוניות והקנייניות בין הצדדים. אשר על כן, המבקש 3 יוכל לקבל את הרכב לידיו לאחר תאריך ה- 3.1.22, וזאת הן על מנת לאפשר למשיבה הגשת ערר על ההחלטה אם תמצא לנכון, והן כדי לאפשר פתיחת הליך אזרחי ובקשת סעדים זמניים רלוונטיים למי שיחפוץ בכך".
12. המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי מרכז, על ההחלטה דלעיל. בהחלטה מיום 2.1.22 הורה כב' השופט דרויאן-גמליאל כי משאינו יכול לקבוע מסמרות ראייתיות ולהכריע בשאלת הבעלות, תמשיך המשטרה ותחזיק ברכב למשך 30 ימים נוספים, שבהם יפנה המשיב לבית המשפט בהליך אזרחי, כדי לקבוע בעלות.
13. יובהר כבר עתה, כי משטרת ישראל אמנם הייתה צד להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז, אולם נציג מטעמה לא נכח בדיון. יתרה מכך, אף אחד מהצדדים לא המציא למשטרה את החלטת בית המשפט המחוזי "לא במייל ולא בדואר" (סעיף 11 לתגובת המשטרה מיום 6.3.22).
14. על כן, בשלהי חודש ינואר 2022 יצרה נציגה מהמשטרה קשר עם המשיב והזמינה אותו לקבל את הרכב. יצויין כי בדיון שנערך בפניי ביום 13.7.22, השמיע לי המשיב את שיחת הטלפון שהתקיימה בינו לבין נציגת המשטרה, ממנה ניכר כי המשטרה מכירה אך ורק את החלטת בית משפט השלום.
15. המשיב לא הציג כל אסמכתא, כי עדכן את המשטרה בדבר החלטת בית המשפט המחוזי, בהתאם לה אמור היה הרכב להישאר בחזקת המשטרה לפחות עד ליום 2.2.22.
16. ביום 23.1.22 ניגש המשיב למשטרת ישראל, תחנת ראשון לציון, ונטל את הרכב, בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי.
17. בין לבין, ביום 27.1.22 הגיש המבקש את התביעה והבקשה הראשונה למתן סעד עשה זמני. כאמור, בסמוך לכך, הגיש המשיב לבית משפט השלום בתל אביב תביעה מקבילה, העוסקת באותו העניין.
18. בסמוך לאחר מכן, ביום 8.2.22 הגישה משטרת ישראל הודעה לבית המשפט המחוזי, על החזרת הרכב למשיב. בהחלטתו מאותו היום הורה בית המשפט המחוזי להעביר את הודעת המשטרה לצדדים.
19. משנודע למבקש כי הרכב נמסר למשיב, הגיש המבקש ביום 24.5.22 את הבקשה, בה כאמור נתבקש צו עשה זמני, המורה למשיב להשיב את הרכב לידי משטרת ישראל תחנת ראשון לציון ולחלופין לידי המבקש.
20. המשיב התנגד לבקשה במספר נימוקים, ביניהם, כי שילם כבר 90% מהתמורה וכי יתרת התשלום מתעכבת נוכח סירובו של המבקש ליתן לו פרטים אודות עיקולים הרובצים על הרכב, הרשומים על שם המבקש, והמונעים מהמשיב את העברת הרכב על שמו; כי בנטלו את הרכב בכוחנות חד צדדית, הפר המבקש את ההסכם הפרה יסודית; כי הבעלות ברכב עברה למשיב עם מסירתו, בהתאם לסעיף 33 לחוק המכר ועוד.
21. לאחר דחיות רבות של מועד הדיון, בין היתר בשל אי הצלחת המבקש לאתר את המשיב וכן נוכח ניסיונות התחמקות של המשיב, נערך דיון בבקשה ביום 13.7.22, במהלכו שבו הצדדים ופרסו בפניי טענותיהם באריכות.

דיון והכרעה:

1. כפי שיובהר להלן, דין הבקשה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית –

1. ההכרעה בשאלה אם יש להיעתר לבקשה לסעד זמני אם לאו, מורכבת מאיזון ושקלול בין סיכויי התביעה לבין מאזן הנוחות. המדובר ב"מקבילית כוחות", כאשר למאזן הנוחות ישנו משקל מכריע במסגרתה (ראו רע"א 605/19 ידען נ' רשות מקרקעי ישראל, (18.4.2019) וכן רע"א (ת"א) 24081-09-21 נילי וינברג נ' שמואל וילוז'ני, 19.9.2021).
2. בנוסף, ובהתאם לתקנה 95 לתקנות סדרי הדין האזרחי התשע"ט – 2018, על בית המשפט לבחון גם שיקולים של יושר. וביניהם האם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מבקש הסעד לא השתהה יתר על המידה.

צו עשה ניתן במקרים חריגים בלבד –

1. כידוע, סעד זמני נועד להבטיח, כי מצב הדברים הקיים בעת הגשת התביעה יוותר כמו שהוא, עד למתן פסק דין סופי, באופן שימנע מהנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים, עד למתן פסק הדין, באופן שעלול להעמיד את התובע בפני "שוקת שבורה", אם וככל שתתקבל תביעתו (רע"א 2047/16 אולמי אחים סעיד אל - דהאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, (11.4.2016)).
2. בענייננו, בעת הגשת התביעה אמנם הוחזק הרכב בידי המשטרה, אולם לא ניתן להתעלם מכך שמצב זה נוצר בעקבות עשיית דין עצמי ובלתי חוקי, על ידי המבקש, אשר בשל הפרת ההסכם הנטענת, נקט באלימות פיזית, ביחד עם אחרים לצורך לקיחת הרכב מידי המשיב, במהלך נסיעה בכביש 1.
3. בנסיבות אלה, "המצב הקיים" אותו יש לבחון הינו "המצב" בעת הפרת ההסכם הנטענת, בגינה הוגשה התביעה העיקרית. באותה עת הוחזק הרכב על ידי המשיב. על כן, במסגרת הבקשה דנן, מבקש למעשה המבקש לשנות את המצב הקיים ולא להותירו על כנו, כפי שנטען בבקשה.
4. הלכה פסוקה היא, כי מתן סעד המשנה את המצב הקיים הוא חריג. ראו לעניין זה האמור ברע"א 7696/19 התאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין – העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות (25.11.19) בסעיף 9:

"תפקידם העיקרי של הסעדים הזמניים הוא לדאוג לשמירת המצב הקיים, על מנת שלא יוכל הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין (רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר, [פורסם בנבו] פסקה 22 (28.12.2015) (להלן: עניין מימון)). בית המשפט יעניק סעד זמני שיש בו משום שינוי המצב הקיים רק במצבים חריגים, כאשר התערבותו של בית המשפט חיונית למניעת תוצאה קשה ביותר (רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 32 (20.1.2013); רע"א 478/16 מושב תלמי יפה – מושב שיתופי להתיישבות חקלאית נ' רשות מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (2.2.2016); אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי 907 (מהדורה 12, 2015))."

1. יתרה מכך, בהחלטתו מיום 27.12.21, הורה בית משפט השלום על השבת הרכב למשיב (הרוכש), מבלי לקבוע מסמרות בסוגיות נשוא ההליך האזרחי.
2. לטענת המבקש, החלטת בית המשפט המחוזי הפכה את החלטת בית משפט השלום ולכאורה יצרה "מצב קיים" חדש, הוא המצב המחייב בענייננו. בהתאם למצב דברים זה, על הרכב להיוותר בחזקת משטרת ישראל, כאשר התנהלות המשיב, אשר נטל את הרכב שלא כדין, שינתה מצב זה, ולפיכך יש להשיבו לקדמותו.
3. איני מקבלת פרשנות זו. החלטת בית המשפט המחוזי "הקפיאה" את המצב הקיים, כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום, ולא יצרה מצב קיים חדש. החלטת בית משפט השלום, וכפועל יוצא גם החלטת בית המשפט המחוזי, הכריעה בסוגיית החזרת התפוס ואין בה כדי להכריע במחלוקת החוזית – כספית הנטושה בין הצדדים. בתי המשפט אמרו דבריהם בצורה ברורה ומפורשת בהקשר זה, ולפיכך לא "יצרו" את "המצב הקיים" אותו מבקש כביכול המבקש לשמר כעת.
4. אינני סבורה, כי הבקשה מחייבת את שינוי המצב הקיים, בטרם יישמע ההליך העיקרי. אמנם לא ניתן להתעלם גם מהתנהלות המשיב, אשר הסתיר, כך ממש, ממשטרת ישראל את החלטת בית המשפט המחוזי, אולם אלמלא התנהלות המבקש, יש להניח כי כל ההליך הפלילי היה נמנע.
5. בנסיבות אלה, איני סבורה כי עסקינן באחד מאותם מקרים נדירים שמחייבים התערבות בית המשפט במתן סעד של צו עשה זמני לפני בירור ההליך.
6. דומני, שהבקשה אינה אלא אמצעי בעזרתו חפץ המבקש להביא דה פקטו לביטול ההסכם עם המשיב, בטרם שמיעת ההליך העיקרי בצורה סדורה כמתחייב, וכי היעתרות לה, כמוה, כהכשרת מעשיו של המבקש. זאת לא ניתן לעשות, לגישתי, גם אם יימצא בסופו של ההליך העיקרי כי הצדק עם המבקש.
7. זאת ועוד, מעיון בהסכם שצורף כנספח ד' לכתב התביעה, עולה כי הצדדים ביקשו כי החזקה ברכב תימסר למשיב מיד בסמוך לאחר כריתת ההסכם, למרות שהתמורה אמורה הייתה להשתלם במהלך החודשים שלאחר מכן. הצדדים אף צפו אפשרות כי המשיב יפר את הוראות ההסכם, ולמרות זאת, לא קבעו כי כתרופה להפרה זו, ישיב המשיב למבקש את הרכב, אלא הסתפקו בקביעת פיצוי כספי מוסכם. ללמדך על אומד דעת הצדדים, כי גם במקרה של הפרה, אמורה החזקה ברכב להיוותר בידי המשיב.

סיכויי הצלחת ההליך ומאזן הנוחות -

1. הערכת סיכויי התביעה נעשית כידוע באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהונח בפני בית המשפט בשלב מקדמי זה של ההליך ואין בהערכה זו כדי לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי ההליך העיקרי. לעת הזו ניתן לומר, כי אין מדובר בתביעת סרק.
2. אלא שמאזן הנוחות, שהוא כאמור השיקול העיקרי אותו יש לבחון, נוטה לטובת המשיב. כאמור לעיל, מאזן הנוחות נוטה שלא לשנות את המצב הקיים, אלא לאפשר בירור סדור של הטענות.
3. עוד אוסיף, כי נזקו של המבקש ניתן לפיצוי בדרך של תביעה כספית. בהקשר זה ייאמר כי המבקש לא ביאר מדוע פיצוי כספי אינו יכול לבוא בחשבון בסופו של יום.
4. יתרה מכך, המבקש אף לא נימק כדבעי את השיהוי הרב בו נקט. המבקש אמנם טען כי המשיב ניסה להתחמק וכי החליף כתובות, חדשות לבקרים, אולם לא היה בפיו כל הסבר לאי הגשת התביעה והבקשה בסמוך לאחר גילוי ההפרה, תחת נקיטתו בדין עצמי, פסול.
5. בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות.
6. עם זאת, איני יכולה להימנע מהבעת חוסר הנוחות, בלשון המעטה, מהתנהלות המשיב, אשר הסתיר, כך ממש, ממשטרת ישראל, את החלטת בית המשפט המחוזי ולכאורה "חטף" לידיו את הרכב, ומסיבה זו איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשפ"ב, 17 יולי 2022, בהעדר הצדדים.