1. לפני תביעה בסדר דין מהיר, אשר מהותה שני הליכי התנגדות לביצוע שטר אשר אוחדו לתביעה אחת. בבסיס ההתנגדויות, המחאות אשר העתקן הוגש לבית המשפט – סומן ת/2. שתי ההמחאות נמשכו על ידי הנתבעת 1, לפקודת הנתבעת 2. הסכום, המלל והחתימה מולאו על גבי ההמחאות. ההמחאות אינן מוגבלות בסחרותן ונחתמה בגבן חתימת היסב של נציג הנתבעת 2. שווי כולל של ההמחאות – 70,000 ₪ (להלן: "ההמחאות").
2. לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ניתנה ביום 3.3.22 רשות להתגונן בשתי הבקשות, ונקבע כי התביעות יאוחדו לכדי תובענה בסדר דין מהיר, ויושלמו כתבי הטענות כנדרש בתקנות. לאחר הגשת כתבי הטענות והתצהירים, התקיים דיון הוכחות במעמד הצדדים ביום 3.10.22. הצדדים סיכמו את טענותיהם וכן הוגשה בהסכמה ראיה נוספת מאת התובעת.

הרקע, וטענות הצדדים

1. על העובדות הבאות אין חולק והן כדלקמן: במהלך חקירה פלילית אשר ניהלה משטרת ישראל נגד פלוני (להלן: "החשוד") בחשד לעבירות מרמה והלבנת הון, נתפסו ביום 23.04.20 ההמחאות נשוא פסק דין זה. בהתאם להוראות סעיף 34 לפסד"פ ועל מנת לשמור על ערכן של ההמחאות שנתפסו ניתנו צווים על ידי בית משפט השלום בראשון לציון (צ"א 6954-05-20 וכן צ"א 16731-05-20 ) להפקדת ההמחאות, לרבות מתן אפשרות לתובעת, היא יחידת החילוט באגף האפוטרופוס הכללי של משרד המשפטים, לחתום עליהן חתימת היסב. ההמחאות חוללו משנתקבלה בעניינן הוראת ביטול, והן הוגשו על ידי התובעת לביצוע בלשכת ההוצל"פ. בתאריך 28.8.22 הוארכו הצווים בהסכמה עד ליום 1.11.22 (ת/3). אין גם מחלוקת כי החקירה עצמה אינה נוגעת להמחאות כשלעצמן או לנתבעות וכי לעת הזו, לא הוגש כתב אישום כנגד החשוד.
2. לטענת התובעת, בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית של עוה"ד אלון וינשטיין, יועץ משפטי ביחידת החילוט, יחידת החילוט אוחזת כשורה בהמחאות מכוח צווים שיפוטיים, ועל כן מוסמכת לפרוע אותן.
3. לטענת הנתבעות, אשר פורטה בתצהירי התמיכה בהתנגדות, ואשר שימשו גם ככתבי הגנה מטעמן, ההמחאות נשוא פסק דין זה נעשו במהלך עסקיהן השוטפים זו עם זו, כאשר הנתבעת 1 ("פרץ") שילמה באמצעות ההמחאות הדחויות עבור סחורה בדמות פסולת ברזל אותה התעתדה לקנות מהנתבעת 2 ("לוגסי"). הלכה למעשה, לא סופקה אותה פסולת מלוגסי, שכן לוגסי ביקשה מפרץ לבטל את ההמחאות לאחר שלא התקבלה תמורה כספית עבורן. הנתבעות טענו, כי אין להן כל קשר לחשוד, ואין הן יודעות כיצד הגיעו ההמחאות לרשותו.
4. מן האמור לעיל עולה, כי הנתבעות טוענות ל"כשלון תמורה" כנגד ההמחאות, וכי מאחר והתובעת אינה אוחזת כשורה בהמחאות, אין היא יכולה להתגבר על אותה טענה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מצאתי לנכון לקבל את התביעה במלואה. להלן טעמיי לכך, שיובאו בתמצית, כמצוות תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. מאחר ומדובר בהמחאות הגיש הגיעו לידי התובעת באופן של תפיסתן אצל החשוד, אשר הינו (לכאורה) צד רחוק לעסקת היסוד אשר נערכה (לכאורה) בין הנתבעות, הרי שלשם הכרעה בשאלה אשר במחלוקת, קם הצורך לבחון את מעמדם של כל אחד מהגורמים אשר מניתי לעיל ביחס להמחאות המדוברות.
2. האם התובעת הינה "אוחזת כשורה" בהמחאות?

ראשית, יש לקבוע מהו מעמדה של התובעת, היא יחידת החילוט של משרד המשפטים, כגורם המחזיק בהמחאות באופן זמני, ואשר מבקש את פדיונן לשם שמירת ערכן. אין מחלוקת כאמור כי ההמחאות לא הגיעו לידיה של התובעת באופן של תשלום על ידי מסירת המחאה כנגד תמורה או סיחורה במסגרת יחסי המסחר הרגילים. בחינת הטעמים העומדים בבסיס תקנת השוק השטרית והחזקות המפורטות בפקודת השטרות, מעלה כי מטרתן של אלו, הינה הגנה על מעמד השטר כתחליף לכסף מזומן, תוך הקפדה על תכונות העבירות והטהירות של השטר:

"מטרתם של דיני השטרות היא ליצור תחליף מסחרי יעיל לשימוש בכסף מזומן. לשם כך נדרש שהשטר יהיה מסמך סחיר, שניתן להעבירו מיד ליד. מגמתם של דיני השטרות היא לאפשר את העברת השטר מאדם לזולתו בקלות ובפשטות. לכך נדרשת כמובן תכונת העבירות שלו, אך לא פחות מכך חשובה הטהירות שלו, שהיא המאפשרת לעולם המסחרי ליתן אמון בשטר."

רעא 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (מיום 24..11.2015) עמ' 48, פס' 9.

לטענת התובעת, החזקה הרלוונטית למעמדה בהמחאות הינה החזקה המפורטת בס' 29 (ב) לפקודת השטרות:

29(ב) "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כַּשׁוּרה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."

ואולם, לטעמי, משההמחאות הגיעו לידי התובעת בניגוד לרצונו של המחזיק המקורי בהמחאות, שלא במהלך העסקים הרגיל, לא על ידי סיחורן ולא על ידי מסירתן לאוחז כנגד עסקת יסוד, אין לבחון את זכויותיה וחובותיה כמחזיקה בהמחאות באספקלריה של הטעמים העומדים בבסיס תקנת השוק השטרית והחזקות המפורטות בפקודת השטרות ולכן, אין היא נהנית באופן "אוטומטי" מחזקת ה"אוחז כשורה" כאמור בס' 29(ב) לפקודת השטרות ולא ניתן לקבוע, אפריורית, כי התובעת הינה "אוחזת כשורה" בהמחאות. פועל יוצא מקביעה זו הינו, כי אין צורך בבחינה האם התובעת כשלעצמה, קיבלה את השטרות בתנאים המקימים את החזקה כאמור – ובכלל זאת האם הגיעו לידיה בעבור ערך ובתום לב.

1. לשיטתי, זכויותיה וחובותיה של התובעת כאוחזת בהמחאות, נובעות מהיותה המחזיקה הפוטנציאלית בפדיונן של ההמחאות ולו באופן זמני, וכגורם אשר מוטלת עליו החובה לנהל את נכסי החשוד כל זמן שהם תפוסים על ידי המדינה במסגרת החקירה הפלילית. אין חולק כאמור כי התובעת מחזיקה בהמחאות מכוח צווים שיפוטיים במסגרת הליך תפיסה זמני, אשר במסגרתו נתפסו ההמחאות כדין וכן מכוחו, הורה בית המשפט לתובעת, לעשות כל הנדרש לשם שמירת ערכן ואף לחתום עליהן חתימת היסב. הליך זה מטיל חובה על המדינה, אשר יחידת החילוט הינה שלוחתה המבצעת, לעשות ככל שביכולתה לשם שמירת ערכם של הנכסים המוחזקים בידיה לאחר שאלה נתפסו כדין. נוכח העובדה כי מדובר בהליך תפיסה זמני, אשר אחריתו אינה ידועה, מוטלת על המדינה החובה להביא למיצוי הפוטנציאל הפיננסי המצוי בנכסים המוחזקים על ידה כך שלא יאבדו מערכם שכן, תמיד קיימת האפשרות לפיה הליך התפיסה לא יסתיים בחילוט הרכוש אשר נתפס אלא דווקא בהשבתו לאדם ממנו נתפס, אם כתוצאה מגניזת תיק החקירה, הסדר טיעון או זיכוי. בנוסף לאמור לעיל, משעה שהמדינה מחזיקה את ההמחאות כדין, ומוטלת עליה החובה לשמור על ערכן, מוחזקת המדינה כמי שאינה מוגבלת לרצונו או לשיתוף הפעולה של מי שהחזיק בנכסים אלה טרם התפיסה:

"...כאשר המדינה היא זו המחזיקה חפץ של אחר, אשר הגיע לידיה שלא בהסכמת הבעלים, וכחלק מהליך פלילי המתנהל על ידה, חובת השמירה על ערך הנכס התפוס קשורה קשר הדוק לזכות הקנין של הבעלים של החפץ (פרשת לרגו, שם) ויש להמעיט ככל הניתן בפגיעה בזכות זו, בהיותה זכות בעלת מעמד של זכות חוקתית, הנגרמת באמצעות התפיסה ... חובה זו מוטלת על המשטרה מכח מעמדה כרשות ציבורית, החייבת לנהוג באחריות ובהגינות כלפי האזרח. היא נובעת מן האפשרות שהנכס יוחזר לבעליו בלא שייפתח משפט; היא מחייבת ציפייה של האפשרות כי הנכס ישמש כראייה במשפט, אשר בסופו של דבר בעליו יזוכה בדין והנכס יוחזר אליו. קיימת אף אפשרות כי אם יורשע, הנכס יחולט לזכות המדינה. יתר על כן, אין להוציא מכלל אפשרות כי החפץ התפוס שנלקח מידי החשוד שייך לצד שלישי שאינו קשור כלל להליך הפלילי. בכל אחד ואחד מהמצבים הללו קיימת חובה לשמור על ערך הנכס כשהוא בידי המשטרה ולהבטיח מפני פגיעה בו. חובה זו קיימת במלוא תוקפה גם כאשר מסיבה כזו או אחרת, מי שהנכס נתפס מידיו אינו מעונין בשמירת ערכו, או אינו מוכן לשתף פעולה בנקיטת אמצעים הנדרשים לצורך השגת מטרה זו, כמו במקרה שלפנינו.

רעפ 7600/08 אריה אברם נ' מדינת ישראל (מיום 4.7.2009) עמ' 7.

לפיכך, על המדינה להתנהל באופן מיטבי לשם ניהול הנכסים המוחזקים על ידה לשם שמירת ערכם, ולעתים אף חרף רצונו של מי שנתפסו אצלו הנכסים, וזאת כפועל יוצא מהעובדה כי הינה מחזיקה זמנית של אותם הנכסים. לא זאת בלבד שזוהי חובתה של המדינה, הרי שנפסק כבר כי במידה ולא תעשה כן, חושפת עצמה המדינה לאפשרות של תביעה נזיקית אפשרית, מקום בו לא נהגה כך באופן בו ערך הנכסים אשר נתפסו על ידה – ירד.

נוכח העובדה כי מדובר בהמחאות, קיים חשש כי אי מימושן יביא לאבדן ערכן ולכן חובתה של המדינה לממש את ההמחאות בשום שכל, באופן בו תהפוך להיות המחזיקה, ולו באופן זמני, של סכום פדיונן השייך, לכאורה, לחשוד (לעניין זה ראה גם ת"א (י-ם) 1472-04-17 שיא שי עד בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים - מח' משפטית לתיקים מיוחדים (מיום 13.9.2020)).

רוצה לומר- על המדינה לעשות כל שביכולתה על מנת לשמור על ערכן של ההמחאות, וזאת ללא קשר לתכלית התפיסה, וללא קשר לרצונו ומידת שיתוף הפעולה של המחזיק המקורי.

1. יחד עם זאת, לטעמי, אין בכל האמור לעיל בכדי להעניק למדינה זכות אשר לא היה מוקנית לגורם אשר אצלו נתפסו הנכסים, מלכתחילה. אמנם, המדינה אינה מוגבלת לרצונו של אותו גורם או לשיתוף הפעולה שלו, אולם אין להסיק מכך כי נכסים אשר הוחזקו על ידי אותו גורם שלא בהתאם לדין הרלוונטי– יוותרו בידי המדינה, ולו באופן זמני. לפיכך, מקום בו קיימת מחלוקת אודות זכויותיו של המחזיק המקורי בנכס כנגד צדדים שלישיים, יש מקום כי תתברר בהליך הדיוני המתאים, כאשר המדינה נכנסת לצורך כך בנעליו, וזאת לשם ניהול ההליך למען לא ייפגעו אותם צדדים שלישיים מעצם תפיסת הנכס על ידי המדינה. במסגרת הליך זה, ומתוקף היותה של המדינה המחזיקה בשטר כדין, נכנסת המדינה לנעליו של מי שהיה מחזיק בשטר, ואשר השטר הגיע אליו במסגרת יחסי המסחר הרגילים. במסגרת ההליך, יבוררו זכויותיו של מי שהחזיק בשטר וזאת בהתאם לתקנת השוק השטרית, ולחזקות הנובעות ממנה. בייחוד נכון הדבר, כאשר פדיון השטר משמעותו חיובם של צדדים שלישיים אשר הינם, לפחות לכאורה, תמי לב.

מן המקובץ לעיל עולה, כי התובעת מחזיקה בהמחאות כדין, ומחובתה לפעול לפרעונן שלאחריו – תהווה מחזיקה זמנית של סכום הפדיון. היא אינה כפופה לרצונו או לשיתוף הפעולה של החשוד אשר אצלו נתפסו ההמחאות, אולם במסגרת ההליך אשר לפני, היא נכנסת לנעליו ומוגבלת לזכותו בהמחאות בהתאם לתקנת השוק השטרית ולחזקות הנובעות ממנה.

האם החשוד הינו "אוחז כשורה" בהמחאות?

1. נוכח העובדה כי אין מחלוקת לפיה ההמחאות הוחזקו על ידי החשוד, ובהיותו "אוחז" של ההמחאות, הרי שמתוקף החזקה המפורטת בס' 29(ב) לפקודת השטרות –קיימת חזקה לפיה החשוד, אחז בהמחאות "כשורה". מדובר בהמחאות אשר קיימת בהן חתימת היסב של נציג הנתבעת 2 וככאלה, הינן סחירות. עובדה זו תומכת, ולו באופן נסיבתי, בחזקה לפיה ההמחאות הגיעו אל החשוד במסגרת סחרותן, ובעבור ערך. אציין גם כי אין כל טענה לפיה ההמחאות הגיעו אל החשוד באופן בו נגנבו, או נעשה בהם מעשה רמיה כלשהו. לפיכך - הנטל לסתירת חזקה זו, מוטל על הנתבעות.
2. נציגי הנתבעות בעדותן, לא התייחסו כלל וכלל לנסיבות החזקת ההמחאות בידי החשוד, וטענו כי אין להן כל קשר עמו. בסתירה לטענה זו, ובתמיכה לבקשתן להתנגדות לביצוע ההמחאות, צירפו הנתבעות מה שנחזה להיות תצהיר אותו ערך החשוד, ובו הוא מתחייב "לא לתבוע את השיקים הנ"ל ומאשר כי לא נתקבלה תמורה בגין השיקים הנ"ל". כן נאמר באותו תצהיר כי "כמו כן במידה והשיקים הנ"ל יושבו לידי לא אעשה בהם כל שימוש ואשיבם באופן מיידי למושך".
3. ואולם, עובר לדיון ההוכחות, החשוד לא זומן על ידי הנתבעות וכן לא התבקש זימונו על ידי בית המשפט, וזאת למרות שכאמור, תצהיר מטעמו צורף לתצהירי הנתבעות וכן למרות שהנתבעות הצהירו כי החשוד יהיה עד מטעמן (ראה פרוטוקול הדיון מיום 25.4.22). בהמשך, החשוד לא התייצב לדיון ההוכחות, ולא נחקר בחקירה נגדית על תצהירו, משכך, הרי שאין תצהיר זה נחשב לראיה, וזאת בהתאם לתקנה 178 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018. גם אם אייחס לתצהיר זה משקל כלשהו (וכאמור - אין בדעתי לעשות כן) הרי שאין בו דבר וחצי דבר אודות נסיבות החזקת ההמחאות על ידי החשוד, לבד מאמירה סתמית לפיה לא התקבלה בעדן כל תמורה.
4. אוסיף ואומר, כי לא רק שגרסת הנתבעות נעדרת כל ראיה ובין השאר, אינה נתמכת בעדות החשוד, הרי שבמצב בו החשוד נמנה על רשימת עדי ההגנה, החובה לדאוג לזימונו לעדות, בין אם באופן עצמאי ובין אם באמצעות בית המשפט, רובצת לפתחן של הנתבעות, ולא לפתחה של התובעת ולכן, אי הבאת החשוד לעדות פועלת לחובתן של הנתבעות.
5. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעות לא עמדו בנטל ההוכחה אשר הוטל עליהן, ולא סתרו את החזקה לפיה, החשוד אחז בהמחאות "כשורה". משלא נסתרה חזקה זו, הרי שהחשוד מוחזק כמי אשר אוחז בשטר, בין השאר, בעבור ערך. בהמשך למפורט אודות מעמדה של התובעת בהמחאות, הרי שמעמדה זו מוגבל לזכויותיו וחובותיו של החשוד בהמחאות, בהיותו מוחזק כאוחז בהן כשורה.
6. בנוסף על הנטל המוטל על הנתבעות בדבר היותו של החשוד "אוחז כשורה", כן מוטל על הנתבעות נטל נוסף אשר הינו, הוכחת טענותיהן בדבר "כישלון התמורה" בעסקת היסוד. לעניין זה העידו נציגיהן של הנתבעות: מטעם פרץ העיד מר מיכאל פרץ, בדיון אשר נערך בבקשת הרשות להתגונן מיום 3.3.22, ומטעם לוגסי העיד מר איתי לוגסי, במסגרת דיון ההוכחות אשר נערך ביום 3.10.22. שני העדים נחקרו בחקירה נגדית, לאחר שהוגשו תצהיריהם, כעדות ראשית, וכתמיכה לבקשת הנתבעות להתנגדות לביצוע ההמחאות.
7. בתצהיריהם, אשר סעיפים 1 – 10 בהם הינם זהים, בבחינת "העתק הדבק", טענו פרץ ולוגסי כי ההמחאות נשוא הבקשות נמסרו ללוגסי על ידי פרץ בעבור אספקה עתידית של פסולת ברזל, במהלך עסקיהם השוטפים של פרץ ולוגסי זו עם זו. ואולם, נוכח העובדה כי לא התקבל כסף בעבור ההמחאות, שלחה לוגסי בקשה לפרץ להורות על ביטול ההמחאות. בהמשך התצהירים, טוענות הנתבעות כי אין להן כל קשר עם החשוד. שני התצהירים נתמכו באותו מסד ראייתי בדיוק- מכתב מאת לוגסי לפרץ בו מבקשת לוגסי מפרץ לבטל את ההמחאות נשוא ההתנגדות ("מכתב הביטול") וכן תצהיר אשר נערך לכאורה על ידי החשוד ואשר תוכנו פורט לעיל בס' 11 לפסק דין זה ("תצהיר החשוד").
8. אקדים ואומר, כי כבר בשלב זה ועוד בטרם בחינת עדויות פרץ ולוגסי, נראה כי גרסה זו הינה גרסה מוקשית שכן, בהינתן שיטת עבודה לפיה המחאות דחויות ניתנות באופן שוטף כנגד אספקה עתידית שוטפת, ובהיעדר יכולת לקשור בין המחאה מסוימת לבין אספקה מסוימת, אין כל היגיון בביטול המחאה כזו או אחרת, שכן הגיוני יותר, לא להעביר תשלום בעבור אספקה עתידית, וזאת על חשבון אותן המחאות דחויות. גם בחינת הנספחים אשר צורפו לתצהירים, העלתה סימני שאלה בנוגע לאמיתות תכנם ולהיותם אותנטיים: מכתב הביטול לא נערך על גבי מסמך רשמי כלשהו הנושא את לוגו החברה או כל סממן רשמי אחר וכן כאמור תצהיר החשוד הינו דל ואין בו כדי לשפוך אור אודות נסיבות מסירת ההמחאות לחשוד. התצהירים לא נתמכו בכל מסמך חשבונאי, כרטסת הנהלת חשבונות, אישור אודות ביטול ההמחאות מול הבנק או לחילופין תצהיר מאמת של עובדים אחרים בנתבעות אשר יהא בהם כדי לתמוך בגרסת הנתבעות.
9. עדויותיהם של פרץ ולוגסי היו רחוקות מלשכנע בדבר כישלון התמורה, וזאת בלשון המעטה. עדויותיהם היו דלות, מתחמקות, מעורפלות ולא נתמכו בבדל של ראיה מעבר למה שצורף לתצהירים.

מר מיכאל פרץ, העיד כי הנתבעות מקיימות ביניהן קשרי מסחר מזה מספר שנים וכי הן מתנהלות באופן שוטף ויום יומי. לגרסתו, הוא מוסר ללוגסי המחאות כל הזמן, בהתאם ליכולתו להוציא כספים עבור הסחורה. כאשר נשאל מתי נמסרו ההמחאות ענה מר פרץ כי אינו זוכר. כאשר נשאל לפרטי ביטול ההמחאות ענה "הוא טוען כי לא קיבל עליהם סחורה, לא יודע בדיוק מה. לא נכנסתי לעובי הקורה, לא מעניין אותי, זה מישהו שעובד איתי קבוע, חברה מסודרת, הוא אמר אני לא עובד איתו יום יומיים" (עמ' 2 ש' 24 – 26 לפרו'). בהמשך לשאלת בית המשפט בדבר מי לקח את ההמחאות לאחר ביטולן, ענה מר פרץ "לא יודע מי לקח, לאן לקחו, לא מעניין אותי (עמ' 3 ש' 10 לפרו'). לשאלת ב"כ התובעת בדבר המחאות עתידיות אשר ניתנו חלף ההמחאות שבוטלו ענה מר פרץ "לא זוכר מתי אחרי זה עשינו את העסקה השניה, אחרי ביטול 2 שיקים אלה. אני לא יכול לזכור, זה סיפור ישן, לא זוכר מה היה אחרי זה (עמ' 3 ש' 30 – 31).

בהמשך, כאשר נשאל לעניין חוסר ההיגיון שבביטול ההמחאות, ענה מר פרץ תשובה סתמית:

"ש. היום איתי לוגסי צריך לספק לך ברזל, לא סיפק לך היום, אבל עוד שבוע שבועיים יספק לך ברזל, אם אתה משלם קדימה ולא על עסקה עכשיו, אז למה אתה צריך לבטל את השיקים האלה ולתת שיקים חדשים מעסקה אחרת?

ת. כך הוא ביקש וכך אני עושה. "

(עמ' 4 ש' 12 – 15).

1. בהמשך החקירה הנגדית, התבררה ביתר פירוט הסיבה לביטול ההמחאות, והיא – העובדה כי מר לוגסי, לא הצליח לקבל את תמורת ההמחאות בתהליך הניכיון אותו ניסה לבצע:

"ת. הוא דיבר איתי בטלפון, אמר שלא קיבל תמורה על השיקים, איתי לוגסי לא קיבל תמורה על השיקים. ביקש לבטל.

ש. מה הכוונה לא קיבל תמורה?

ת. הוא הסביר לי בגדול שהשיקים האלה, שלח אותם, לקחו אותם, אמרתי לא מעניין אותי, שורה תחתונה מה אתה רוצה.

ש. אתה מתכוון אותך לא מעניין מה שקורה עם החילוט של המשטרה, זה הסיפור?

ת. לא. ברור שעם המשטרה לא מעניין אותי. כשהוא דיבר איתי, לא אמר לי חילוט של משטרה, לא אמר לי כלום, אמר לי השיקים שאני לוקח אותם פורט אותם בגוף מסודר, כמו בנק. הוא אמר לא פרטו לי את השיקים, לא קיבלתי עבורם תמורה. הבנתי ממנו שהשיקים לא הופקדו בבנק, לא קיבל כביכול תמורה.

ש. אתה הבנת מה הבעיה, הבנת מה אמר לך, מה לא קיבל?

ת. לא קיבל תמורה. הבנתי שהוא לא קיבל תמורה על השיקים.

ש. השיקים שלך?

ת. אם עכשיו הבאתי שיקים, איתי לוגסי קיבל ממני 2 שיקים.

ש. על איזו תמורה הוא לא קיבל, מה התמורה שלא קיבל שבגללה הוא אומר לך תבטל, מה התמורה שאומר לא קיבלתי תמורה?

ת. לא יודע. זה מה שאמר. אמר לא קיבלתי תמורה, תבטל את השיקים, אני גם לא קיבלתי בגינם ברזל, אז ביטלתי את השיקים.

(עמ' 4 - 5 ש' 19 – 2 לפרו').

1. מעדותו של מר פרץ ניתן להבין, כי בניגוד לאמור בתצהירו, אין הוא יודע אל נכון האם ניתנה תמורה בעבור ההמחאות בדמות פסולת ברזל, שכן כלל לא בדק זאת. מר פרץ לא הצליח להסביר את חוסר ההיגיון אשר עולה מגרסתו כפי שעלתה מתצהירו, לפיה ההמחאות הדחויות בוטלו נוכח אי אספקה עתידית וזאת חרף העובדה כי מהלך העסקים בין הנתבעות כלל אינו כולל תשלום המחאה מסוימת כנגד אספקה מסוימת.
2. עדותו של מר איתי לוגסי, לא שיפרה את מצבן הראייתי של הנתבעות בכל הקשור לטענת "כישלון התמורה" של אספקת פסולת הברזל כנגד ההמחאות. כאשר נשאל מר לוגסי, כיצד ניתן לקשור המחאה מסוימת לאספקה מסוימת, השיב מר לוגסי כך:

"ש. יש לך הסכם עם פרץ על זה?

ת. יש לי להסכם איתו שנים.

ש. איך אנחנו יודעים שהשיקים הללו ניתנו עבור העסקה הזו שאתה מציין ולא עסקה אחרת?

ת. אני לא יכול להוכיח לך את זה. זה לא שיש לי עסקה אחת בחודש יש לי עשרות או מאות בחודש."

(עמ' 8 ש' 22 – 26)

כאשר נשאל מר לוגסי אודות פרטי העסקה נשוא ההמחאות – השיב כי אינו זוכר. כאשר נשאל שוב בחקירתו הנגדית אודות היעדר אספקת המתכת עבור ההמחאות המדוברות, הודה הלכה למעשה מר לוגסי כי בעבור המחאות אלו התקבלה תמורה:

"ש. איך אתה יודע שמבחינתך העברת את כל הברזל שהיית צריך לספק לפרץ בגין העסקה הזו כאשר אתה אומר שיש לך מאות עסקאות בחודש?

ת. אני עובד עם פרץ בשוטף אני לא יודע מתי זה היה בדיוק זה היה לפני שנתיים וחצי.

ש. אני מנסה להבין, אתה יש לך הרבה עסקאות עם פרץ כל חודש בהיקפים של מיליוני שקלים. איך אנחנו יכולים לדעת שאספקת הברזל עבור השיקים הללו ביחס לשיקים אחרים שניתנים לך במהלך אותו חודש סופקו, לא סופקו, כן מסרת, אולי נתת יותר ברזל ואתה צריך לקבל עוד כסף? איך אתה מנהל את המעקב אחרי זה?

ת. אני עוקב. עבור השיקים האלה התקבלה סחורה. אני מתקן ואומר שהשיקים האלה ספציפית לא קיבלתי תמורה כי אני כל פעם שאני סוגר איתו חשבון אני בודק."

(ההדגשה הוספה, עמ' 9 ש' 15 – 23).

1. ואולם, עדותו של מר לוגסי גילתה פרטים נוספים אודות גורלן של ההמחאות עצמן. בהמשך עדותו ולשאלות בית המשפט, השיב מר לוגסי כי התמורה אשר לא התקבלה, היא למעשה הכסף אשר לא התקבל בעבור ההמחאות אותן ניסה לנכות. לטענתו, מסר את ההמחאות לחלפן בשם ניר מרציאנו, אשר בהמשך דחה אותו בטענות שונות ומשונות. משנוכח כי לא יצליח לנכות ההמחאות ולקבל את פדיונן – פנה לטענתו לפרץ לשם ביטולן:

"ש.ב.מ. היו שיקים לפני ואחרי השיקים האלה, הם גם בוטלו אחרי יום, איך אתה יודע שלא התקבלה בתוך שטף המתכת והעסקים איך אתה יודע שדווקא לא התקבלה סחורה על השיקים האלה?

ת. את השיקים האלה הלכתי לניכיון שיקים של ניר מרציאנו, את השיקים האלה באתי לבן אדם ואמרתי לו שיפרוט אותם, שנכה את השיקים האלה. אחרי שראיתי שהבן אדם מתחמק ממני, לא עונה לטלפונים, הבנתי שלא אקבל תמורה. ברגע שאני עושה עסקה של שיקים אני מקבל מסמך שאומר לי כמה עולה הפריטה והניכיון והוא לא ענה לי יומיים. לא התקבלה תמורה של כסף. זה שיקים שלו לא שלי אני צריך לקבל כסף.

...

ש. אתה אמרת לפני רגע שהשיקים ת/2 אתה מסרת לניר מרציאנו?

ת. נכון.

ש. מתי זה היה?

ת. אני לא זוכר.

ש. תציג לנו בבקשה את המסמך שקיבלת מניר מרציאנו עבור הכנסת השיקים לניכיון?

ת. לא קיבלתי מסמך.

ש. כמה זמן השיקים היו אצל ניר מרציאנו?

ת. לא זוכר.

ש. יום יומיים שבוע שבועיים?

ת. יום יומיים.

ש. ומה קרה עם השיקים?

ת. לא קיבלתי תמורה עליהם, לא קיבלתי כסף, מה קרה איתם בפועל אני לא יודע."

(עמ' 9 – 10 ש' 27 – 19 לפרו')

גם מעדותו של מר לוגסי ניתן להבין, כי אין הוא יודע לקשור בין ביטול ההמחאות לבין אי אספקת פסולת מתכת כנגדן. עוד ניתן להבין ממנה כי ההמחאות בוטלו נוכח העובדה כי לא הצליח לנכותן, אף שמסר אותן לניכיון אצל פלוני, ולא נוכח העובדה שלא התקבלה תמורתן סחורה.

1. מן המקובץ עולה, כי עדויות פרץ ולוגסי מעלות שיטת עבודה שונה באשר להתנהלות השוטפת אשר התקיימה בין הנתבעות: על פי שיטת העבודה עליה העידו נציגי הנתבעות, לאחר מסירת ההמחאות בעבור אספקה עתידית, מועברות אלו לניכיון אצל צד ג'. לאחר ניכיון ההמחאות וקבלת תמורתן הכספית, מועברת אספקת הברזל. בעדותו כאמור העיד לוגסי, כי מאחר ולא התקבל כסף עבור ההמחאות, ביקש לוגסי מפרץ לבטלן, וכן לא סיפק את הברזל לפרץ:

"ש. למה אתה צריך לבקש מפרץ לבטל את השיקים ולתת לך שיקים חלופיים על אספקה עתידית כשבהתנהלות היומיומית שלכם אתה מספק ברזל עבור שיקים עתידיים?

ת. הלכתי לניר מרציאנו כדי לנכות את השיקים ולקבל כסף, ברגע שלא קיבלתי כסף מניר מרציאנו ביקשתי מפרץ מתכות לבטל אותם וכך לא סיפקתי לו ברזל. צריך כסף כדי לספק ברזל.

(עמ' 12 ש' 23 – 27).

1. עובדות אלו אשר נטענו על ידי נציגי הנתבעות בעדותם, ומהוות גרסה כבושה אשר לא בא זכרה בתצהיריהם. לא זו אף זו, מדובר בגרסה אשר אינה נתמכת ולו בבדל של ראיה. מר לוגסי לא הציג כל אסמכתא למסירת ההמחאות לניכיון. לא הוצגה כל ראיה כתובה רלוונטית, לא הוצגה כל התכתבות בין פרץ ללוגסי אודות ביטול אספקת המתכת, לא הוגש כל תצהיר מאת עובדים אחרים בנתבעות אודות ביטול האספקה או הליכי ביטול ההמחאות. בנוסף, לא הובאה כל ראיה אודות מעטפת העסקים הרלוונטית בין הנתבעות, אשר חריג לה היווה ביטול ההמחאות המדובר. היעדר כל ראיה כתובה למארג הנסיבות אשר הוביל לטענת "כישלון התמורה" ובכלל זאת הסכם העבודה בין הנתבעות או למצער תיעוד עסקאות נוספות אשר נערכו ביניהן, וזאת לאורך שנים ארוכות של מסחר משותף – מעלה ספקות כבדים באשר לאמיתות טענות אלה. אמנם, בסיכומיו ניסה ב"כ הנתבעות להסביר כי מדובר בעסקים "פשוטים" אשר עובדים על בסיס "מילה" ללא כל הסכמים כתובים, ואולם גם אם נכון הדבר, עדיין נותרת גרסת הנתבעות ללא כל תימוכין. על רקע זה, בולטת דווקא חריגותו של אותו "מכתב ביטול" אשר צורף לתצהירי הנתבעות, ומטילה צל כבד על מהימנותו. כל אלה, בצירוף העובדה כי עדויות פרץ ולוגסי הותירו רושם של עדויות מעורפלות ומתחמקות, הביאוני לכלל מסקנה כי אין בידי לקבלן.
2. מעבר להיותה של גרסת הנתבעות כאמור לעיל גרסה כבושה באופן המעלה ספק במהימנותה, הרי שגרסה זו מהווה הרחבת חזית משמעותית שכן לא פורטה בתצהירי הנתבעות שהיוו את כתב הגנתן, משכך – אין לראותה כגרסה אשר ניתנה לגביה רשות להתגונן. גם במובן זה, לטעמי, לא הוכחה גרסת ההגנה.
3. יודגש, כי אין לבלבל בין טענת "כישלון התמורה" שהינו אי קבלת הכסף בעבור ההמחאות מאותו מר מרציאנו, עם טענת "כישלון התמורה" במסגרת עסקת היסוד קרי, אי אספקת פסולת הברזל בעבור ההמחאות. אין כל רלוונטיות לעובדה כי לא התקבל פדיון ההמחאות בעבורן וגם אם אקבל את עדות לוגסי בנקודה זו (וכאמור לעיל, אין בידי לקבלה), אין פירושה כי פסולת הברזל לא סופקה הלכה למעשה וכי ארע "כישלון תמורה" במסגרת עסקת היסוד. אי אספקת פסולת הברזל כנגד ההמחאות נשוא פסק דין זה הינה טענה עובדתית, אשר הנטל להוכחתה כאמור, מוטל על כתפי הנתבעות, ללא קשר לשאלה האם ההמחאות נפדו אם לאו. נטל זה, כפי שקבעתי לעיל – לא הורם.
4. מעבר לצורך אוסיף, כי גם אם ניתן לייחס מהימנות כלשהי לעדותו של מר לוגסי, לפיה ההמחאות נמסרו לניכיון אצל חלפן פלוני ולא הוחזרו לו מעולם, הרי שיש בגרסה זו כדי לחזק את מסקנתי בדבר היותו של החשוד "אוחז כשורה" בהמחאות אשר נמסרו לניכיון נוכח היותן סחירות וככאלה, מצאו דרכן גם אל חזקתו של החשוד, במסגרת סיחורן.
5. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעות לא עמדו בנטל הוכחת טענותיהן בדבר "כישלון התמורה" בדבר אי אספקת פסולת המתכת כנגד ההמחאות, במסגרת עסקת היסוד. מסקנה זו, בהמשך לקביעתי בדבר היותו של החשוד "אוחז כשורה" בהמחאות, מביאות לכדי הכרעה לפיה דין התביעה להתקבל במלואה וכך אני מורה.
6. רק לשם השלמת התמונה, ובקליפת האגוז, אוסיף ואומר כי שמשקבעתי כי הנתבעות לא הרימו את הנטל בדבר הוכחת "כישלון התמורה" הרי שגם אם החשוד לא היה עומד בתנאים של "אחיזה כשורה", אלא היה מוחזק כ"אוחז סתם" בהמחאות – גם במקרה זה, נוכח היותן של ההמחאות סחירות, היה החשוד זוכה בפדיון. למעשה, הדבר נכון במקרה של כל אוחז עצמאי, ובכלל זאת – גם התובעת, וזאת אף אם החשוד או התובעת לא נתנו כל תמורה בעד ההמחאות.
7. בשולי החלטתי זו מצאתי לנכון לציין, כי יש מקום לטענה לפיה ההכרעה במחלוקת אשר נפלה בין הצדדים, התקבלה נוכח החזקות העומדות בבסיס פקודת השטרות והעברת נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעות. יש שתישאל השאלה, מה לה למדינה לדרוש את פדיונן של המחאות אשר נתפסו בחזקתו של חשוד, כאשר הוא עצמו כלל אינו חלק מהליך מימוש ההמחאות, וכאשר אין כל ראיה לכך כי ההמחאות עצמן או הנתבעות נגועות בחשד כלשהו לביצוע עבירה? על כך אענה, ובזיקה לבירור מעמדה של התובעת אשר הובא בפירוט בפתח פסק דין זה, כי לפחות בשלב זה, מבקשת המדינה את פדיונן של ההמחאות מכוח היותה מחזיקה בהן כדין, והיותה המחזיקה הפוטנציאלית בפדיונן באופן זמני, ועד לקבלת החלטה סופית לעניין חילוט פדיון זה, או לחילופין השבתו לחשוד. משתתקבל החלטה סופית לעניין זה, והמדינה "תצא מנעליו" של החשוד, פתוחה בפני הנתבעות הדרך להיפרע ממנו, בהליך הדיוני המתאים, כאשר הוא בעל הדין אשר ישיב לטענותיהן, אשר שמורות להן. אז, ייתכן כי תצהיר החשוד אשר הוגש כתמיכה לתצהירי הנתבעות, יסייע להן יותר.
8. סוף דבר, אני מורה, על קבלת התביעה, ועל חידוש הליכים בתיק ההוצל"פ אשר מספרו 524549-12-21.
9. הנתבעות יישאו בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין לתובעת בגין ההליך בסכום כולל של 8,000 ₪, אשר יתווספו לסכום החוב בתיק ההוצל"פ.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה, וכן תעביר העתק לתיק ההוצל"פ.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתוך 45 יום מיום המצאת פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ב תשרי תשפ"ג, 17 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.