לפניי בקשה מטעם הנתבעת 1 לסילוק התביעה נגדה על הסף ולהארכת מועד ההתגוננות מטעמה עד לאחר ההכרעה בבקשת הסף.

יצוין בפתח הדברים, כי המשך הטיפול בתיק זה נותב אליי לפני כעשרה ימים, עקב שינוי מותבים כללי בבימ"ש זה.

הקיים והרלוונטי בתיק

• ביום 27.1.22 הוגש כתב תביעה. נתבעים בו סעד של "מתן חשבונות" וכן סעד כספי של 200,000 ₪. כתב התביעה מייחס לנתבעות פגיעה בוטה בקניינו הרוחני של התובע.
• ביום 27.3.22 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2. בכתב ההגנה הנתבעת 2 כופרת בקיומו של קניין רוחני נטען לתובע, ובהמשך לכך, בקיומה של עילת תביעה רלוונטית. בכתב הגנה זה הנתבעת 2 טוענת כי התביעה עוסקת אך ורק במדליה מסוימת (ולא במוצרים נוספים שנטענים בכתב התביעה), שצה"ל הזמין את ייצורה שלה דווקא מהנתבעת 2, כאשר הנתבעת 2, בתורה, הזמינה את ייצור אותה מדליה מהנתבעת 1. נטען עוד כי בין הצדדים התקיימו מגעים, שנים בטרם הגשת התביעה, שלא הסתיימו בהסכם.
• ביום 28.3.22 הוגש לתיק ייפוי כוח מיום 22.3.22 מאת הנתבעת 1 אל ב"כ הנתבעת 1 שבכותרת.
• ביום 29.3.22 ובעקבות הגשת כתב ההגנה הנ"ל, קבעה המזכירות דיון קדם משפט ביום 11.7.22 בפני המותב המטפל.
• ביום 6.4.22 הוגשה בקשה מטעם הנתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף נגדה, בהיעדר עילה, בהיעדר יריבות ובשל שימוש לרעה בהליכי משפט, וכן בקשה נלווית להארכת מועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 של 30 יום מיום ההכרעה בבקשת הסף (להלן – "בקשת הסף" ו"בקשת הארכה", בהתאמה). לבקשות צורף תצהיר.
  • ביום 7.4.22 החליט המותב הקודם: "לתשובת התובע בתוך 20 יום".
  • ביום 25.4.22 הוגשה תשובת התובע לבקשות, שבה מתנגד התובע לבקשות ומבקש לחייב את הנתבעת 1 בהוצאות. [יוער כי התובע טען בתשובתו, בטעות, כי לבקשה שבנדון לא צורף תצהיר, כאשר בפועל כן צורף אליו תצהיר – כקובץ אלקטרוני].
  • ביום 26.4.22 החליט המותב הקודם (על גבי תשובת התובע הנ"ל): "יידון בדיון".
• ביום 11.5.22 ועם העברת המשך הטיפול בתיק אליי, נתתי החלטה יזומה שבה ביקשתי מהתובע להבהיר את גורל התביעה נגד הנתבעת 1, בשים לב לכך שזו טרם התגוננה (בעוד שמועד ישיבת קדם המשפט מתקרב).
  • ביום 11.5.22 הודיע התובע, כי נוכח ההחלטה הנ"ל מיום 26.4.22, לא מצא התובע להגיש בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה נגד הנתבעת 1.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים, אני מחליט כך:

• בקשת הסף נדחית, תוך שמלוא זכויות וטענות הצדדים בנוגע לעניינים שבמחלוקת (גם אלו שנטענו במסגרת בקשת הסף) שמורות להם להמשך הדרך בתיק זה, ואלו יתבררו בראיות, במידת הצורף ובכפוף לכל דין.
• הנתבעת 1 תשלם לתובע הוצאות ההליך בסך 2,000 ₪. בשיעור ההוצאות המתון התחשבתי גם בחוסר המעש המסוים הנ"ל של התובע.
• הנתבעת 1 תגיש כתב הגנה עד יום 30.5.22.

ראשית אציין, כי, לטעמי ובכל הכבוד, היה ראוי, הן לתובע והן לנתבעת 1, לבקש הכרעה עניינית (בטרם מועד הדיון) בבקשת הארכה, שאחרת וכפי שנוכחנו נוצר בפועל מצב שבו הנתבעת 1 נמנעת מלהגיש כתב הגנה מבלי שקיבלה אישור לכך. בדבריי אלה יש מענה גם לטענת התובע כי לא חפץ לבקש ליתן פס"ד בהיעדר הגנה נגד הנתבעת 1. אכן, גם אני סבור כמובן שלא היה מקום מצד התובע להגיש בקשה כזו בנסיבות, אך, כדי להבהיר ולייעל ההליכים, היה מקום לבקש הבהרה האם אמנם זכאית הנתבעת 1 לפטור שניתן לה בפועל (או שהיא והתובע בחוסר המעש שלהם העניקו לה) מלהגיש כתב הגנה כל עוד בקשת הסף אינה נדונה ואינה מוכרעת. דומה שלא יהיה מיותר להזכיר בהקשר זה את הלכת רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (פורסם בנבו, 5.2.07) הידועה והרלוונטית, שלפיה הכלל הוא שאין להשהות את הגשת כתב ההגנה עד להכרעה בבקשת סף, כאשר הנתבעת 1 בבקשת הארכה הנדונה כלל אינה מתמודדת עם הלכה זו וממילא אינה טוענת ואינה מוכיחה שמתקיימים בענייננו חריגי ההלכה, שכן מאפשרים השהייה כזו.

הדין הרלוונטי החל על בקשה לסילוק על הסף סוכם לאחרונה בהחלטה הבאה של בית המשפט העליון ברע"א 1504/22 מדינת ישראל נ' אפרופים בע"מ (פורסם בנבו, 17.3.22):

"כידוע, סילוק על הסף הוא סעד קיצוני, המביא למחיקה או לדחייה של תובענה בטרם התבררה לגופה. על כן, סעד כאמור יינתן רק במקרים שבהם ברור כי גם אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה, אין אפשרות של ממש, כי התובע יוכל לקבל את הסעד המבוקש על ידו (רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' רו"ח ברדיצ'ב, פסקה 34 [פורסם בנבו] (3.10.2011); רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, פסקה 22 [פורסם בנבו] (20.8.2020) (להלן: עניין אילני)). עוד נקבע בפסיקה כי כאשר נדרש בירור עובדתי במטרה להכריע בבקשה לסילוק תובענה על הסף, מוצדק לדחות את הבקשה כדי לאפשר את המשך הבירור במסגרת ההליך העיקרי (ע"א 3347/16 פלונית נ' פלוני, פסקה 22 [פורסם בנבו] (20.2.2018); עניין אילני, פסקה 22; רע"א 6953/20 נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ נ' לזר - ב.י. מדידות הנדסיות בע"מ, פסקה 12 [פורסם בנבו] (5.1.2021) (להלן: עניין נת"ע))."

יישומה של הלכה זו על נסיבות התיק שלנו מביאני למסקנה לפיה יש לדחות את בקשת הסף. לטעמי, לא ניתן לטעון ברצינות כי גם בהנחה שכל הנטען בכתב התביעה הוא אמת ונכון, לא ייתכנו עילת תביעה ויריבות בין התובעת לבין הנתבעת 1. הנתבעת 1 מודה כי ביצעה עבודה רלוונטית עבור הנתבעת 2 בכל הנוגע למדליה הנ"ל, ועל פניו וככל שייקבע (והדבר טעון בירור ראייתי ומשפטי) שלתובע אכן יש זכות לקניין רוחני במדליה, הרי שלכאורה תיתכן אפשרות שייקבע שגם הנתבעת 1 הייתה שותפה בפגיעה באותה זכות ובהפרתה. זאת ועוד, הנתבעת 1 טוענת בבקשת הסף טענות עובדה מובהקות משלה (על אודות תום לבה, על אודות מצג רלוונטי שהוצג לה, על אודות דברים שנאמרו ושלא נאמרו בעת ביצוע הזמנת העבודה הרלוונטית מהנתבעת 1, ועוד), וטענות אלו מצריכות בירור עובדתי וראייתי, שאין מקומו בשלב דיוני מקדמי זה.

ניתנה היום, כ' אייר תשפ"ב, 21 מאי 2022, בהעדר הצדדים.