1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' סגן הנשיאה, השופט רמזי חזיז) בתא"מ 39396-01-20 מיום 29.11.2021 במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה, גב' מעינית פרי, באופן שהמערערת חוייבה להחזיר למשיבה סך של 43,700 ₪ אשר מהווה מלוא התמורה ששילמה המשיבה למערערת עבור מבנה אלומיניום שהותקן בדירתה, מעל יציאה לגג (להלן: "המבנה") לאחר שהתגלו בו ליקויים מהותיים. בנוסף חוייבה המערערת לשלם למשיבה הפרשי הצמדה וריבית בסך 4,048 ₪, פיצוי בגין עגמת נפש ותשלומים נלווים.

השאלות שבמחלוקת

2. להלן עיקר השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

א. האם קיימים ליקויים במבנה ומה משמעותם?

ב. האם המבנה, כפי שסופק, מתאים לייעודו?

ג. מה הסעד שראוי לפסוק בגין הליקויים שהתגלו במבנה - האם פיצוי או שמא החזרת כל התמורה?

הרקע העובדתי

3. עסקינן בתביעה כספית לתשלום נזקים בגין ליקויים אשר התגלו במבנה אלומיניום שהוזמן על ידי המשיבה ביום 16.09.2015 והותקן בביתה ביום 28.12.2015 על ידי חברת אלום חיפה חודדה בע"מ, שהיא חברה אשר עוסקת בביצוע עבודות אלומיניום (להלן: "המערערת").

המשיבה חתמה על הצעת מחיר להספקת המבנה והתקנתו, בסכום של 43,700 ₪. בהצעה פורטו פרופיל האלומיניום, הצבע, עובי הזכוכית ועוד (נספח 2 לכתב התביעה). במסגרת זו נתנה המערערת למשיבה תעודת אחריות למבנה, למשך 60 חודשים (חמש שנים) החל מיום 10.02.2016.

4. עם ירידת הגשם הראשון, חדרו מי גשמים דרך המבנה אל דירתה של המשיבה וגרמו לרטיבות ולנזקים. המשיבה פנתה לנציג המערערת, מר מיכאל חודדה (להלן: "מיכאל") והתלוננה בפניו על חדירת מי הגשמים, ועל הנזקים שנגרמו לדירתה, בשל רטיבות שחדרה לתוכה. המערערת ניסתה לתקן את הליקויים במבנה באמצעות איטום המבנה בסיליקון, אך התיקון לא צלח, וכבר בגשם שהגיע לאחר מכן, שוב חדרו מי גשמים למבנה. המשיבה שבה והתלוננה בפני המערערת וזו הציעה למשיבה להזמין איש מקצוע מטעמה שיבדוק את הליקויים.

המשיבה הזמינה את המהנדס יהונתן גושן מחברת "פלס - בדק בית וליקויי בניה" (להלן: "המהנדס גושן" או "מומחה המשיבה") אשר בדק את המבנה ביום 14.02.2016 וערך חוות דעת מטעמו, בה פורטו הליקויים שמצא הכוללים בין היתר: בעיות איטום הגורמות לחדירת מים ולרטיבות, מרווחים לא אטומים, ליקויי לוחות גג - הרכבת לוחות עילית שטוחים על גג המבנה, דבר הגורם לבלאי, פוגע בגומיות העיגון וגורם להחדרת מים ורעשים בעת ירידת גשם, סטייה אנכית הגורמת לליקויי בהצבת הדלת, וליקויים הגורמים לעיבוי מוגבר, עקב שימוש בחומרים לא מתאימים, ואי שימוש בזכוכית בידודית. צוין בחוות הדעת, כי ייתכן שבעתיד יופיעו ליקויים נוספים במבנה.

5. בעקבות חוות הדעת, ניסתה המערערת שוב לתקן את הליקויים, אך גם הפעם ללא הצלחה, שכן בעונת הגשמים הבאה, שוב חדרו מי גשמים למבנה וכך גם בשנים שלאחר מכן.

6. מחוות דעת משלימה שצורפה מיום 04.02.2017 (מטעם המהנדס גושן) עולה כי תועדה החמרה של ליקויי הרטיבות במבנה, בשל העדר איטום בחלקים שונים במבנה לרבות הגג וניתנו המלצות לתיקון.

לאחר שהמערערת לא תיקנה את הליקויים, פנתה המשיבה למערערת במכתב התראה מיום 16.03.2019, בו דרשה כי מלוא התיקונים יבוצעו בהתאם לחוות הדעת שהציגה. בנוסף, דרשה המשיבה פיצויים בגין עגמת נפש והחזר בגין עלות חוות הדעת.

7. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ביניהם, הגישה המשיבה ביום 16.01.2020 את התביעה לבית משפט קמא, בצירוף שתי חוות הדעת של המהנדס גושן, כמומחה מטעמה.

במסגרת התביעה ביקשה המערערת לאפשר למומחה מטעמה לבצע "בדיקת הצפה" (בדיקת המטרה בקיץ). הבדיקה בוצעה ביום 12.07.2020 וביום 11.08.2020 הוגש כתב הגנה בצירוף חוות דעת מומחה מטעם מערערת, המהנדס מר רונן שטרנברג (להלן: "המהנדס שטרנברג").

8. על פי חווה"ד של המהנדס שטרנברג צויין, כי בדיקת ההמטרה שבוצעה, חדרו מים למבנה ממספר חזיתות אל תוך דירת המשיבה ואף הודגש כי ייתכן שקיימים ליקויים נוספים, שלא נראו, בגלל שהבדיקה נעשתה בקיץ ולא בעונת הגשמים. לשיטת המהנדס שטרנברג, ניתן לבצע תיקונים במבנה בסכום של 6,700 ש"ח בלבד.

9. בסופו של דבר נשמעו ראיות ובמסגרת ישיבה שהתקיימה ביום 21.11.2021 ובה נשמעו סיכומי הצדדים, הגישה המשיבה, בהסכמת המערערת, הצעת מחיר שקיבלה מטעם חברת "תריסי ישראל" ממנה עולה כי הוצע למשיבה לתקן את המבנה תמורת 29,600 ₪ (לא כולל מע"מ). ההצעה סומנה ת/4.

ביום 29.11.2021 ניתן פסק דין קמא, עליו הוגש ערעור זה.

תמצית פסק דין קמא

10. בית משפט קמא קיבל את התביעה, וחייב את המערערת, להחזיר למשיבה את מלוא התמורה ששולמה לה בגין רכישת המבנה (43,700 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן חייבה בפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט בסך, 6000 ₪, הוצאות אגרה, והחזר עלות חוות דעת המהנדס גושן בסך 1,275 ₪.

11. נפסק, כי המוצר (המבנה) שסופק למשיבה, על ידי המערערת, הוא מוצר פגום מיסודו המזכה במלוא השבת התמורה. וכך נקבע: "העולה מן המקובץ, במבנה התגלו ליקויים מליקויים שונים - חדירת מים ורטיבות, תופעת העיבוי, גג מישורי ולא משופע הגורם לבלאי וחדירת מים מסביב לברגים וכן סטייה אנכית בחזית המבנה המקשה על פתיחת וסגירת הדלת - וכל אלה מחייבים את המסקנה כי מדובר במוצר פגום מיסודו המזכה את התובעת בהשבת מלוא התמורה ששילמה עבורו לנתבעת" (שם בפיסקה 17) (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).

בית משפט קמא אימץ את שתי חוות הדעת של המהנדס גושן, לאחר שהתרשם שחוות הדעת שהוגשו נערכו באופן מקצועי ומפורט, וכן השתכנע מעדותו של המהנדס גושן בפניו ודחה את חוות הדעת של המהנדס שטרנברג אשר, לדעתו, לא שיקפה את הליקויים במלואם. וכך פסק: "חוות דעתו של מומחה הנתבעת אינה משקפת את מלוא הליקויים של המבנה, זאת בניגוד לחוות הדעת מטעם התובעת הערוכות באופן מקצועי, מפורט וממצה. יתרה מכך, מומחה התובעת נחקר בבית המשפט והוא מסר תשובות ענייניות, מקצועיות ומשכנעות לשאלות עליהן נשאל".

עוד הדגיש בית משפט קמא בהתייחס למומחה המערערת כי: "בחוות דעתו לא פירט מומחה הנתבעת את המסמכים שעמדו לרשותו, חוות דעתו ערוכה באופן שטחי ביותר ובחקירתו הוא לא זכר מספר דברים עליהם נשאל".

12. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת, לפיה הוצגו בפני המשיבה מספר חלופות לעניין בחירת פרופיל האלומיניום וסוג הזכוכית. וכך פסק: "טענותיו של מיכאל כאילו הוא העמיד את התובעת מבעוד מועד על החלופות השונות הקיימות אם לעניין הפרופיל ואם לעניין סוג הזכוכית, אינן משכנעות בעיניי. המדובר בטענות כבושות שעלו לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית ולא נמצא להן זכר בהתכתבויות שהיו בין הצדדים עובר להגשת התביעה...היא ההזדמנות הטבעית להעלות אותן טענות לו היה בהן שמץ של אמת".

13. בית משפט קמא דחה גם את טענת המערערת לפיה המשיבה לא אפשרה לה לתקן את המבנה לאחר שליחת מכתב ההתראה. נקבע, כי בשלבים המוקדמים המערערת "התכחשה לאחריותה לליקוי הרטיבות שמקורם במבנה וניסתה - יש לומר בהעדר הצלחה - להצביע על כשלים אחרים הגורמים, כביכול, חדירת מים ורטיבות בדירת התובעת" וכי המשיבה התנגדה, בצדק, לביקור נוסף של מיכאל שנועד רק "לבדוק את תקינות המוצר" וכך נקבע: "עולה כי בזמן אמת התובעת לא התנגדה לכך כי הנתבעת תתקן את הליקויים במבנה, אלא היא התנגדה לקיום ביקור נוסף של מיכאל ''לבדיקת תקינות המוצר''. ודוק, עמדתה הנ''ל של התובעת בדין יסודה" (שם, בפסקאות 9-8).

14. לאור כל האמור לעיל קיבל בית משפט קמא את התביעה ואף חייב את המערערת בפיצוי בגין עוגמת נפש וזאת גם לאור "היחס המזלזל והמתחמק שהפגינה כלפי התובעת".

דיון והכרעה

15. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ונתתי דעתי לכל טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור. ואלו נימוקיי:

טענות " מקדמיות"

16. חלק ניכר מהטענות בערעור מופנה נגד קביעות של עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא ובאלה, כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת, אלא במקרים חריגים ביותר - כאשר כללי הצדק הטבעי נפגעו, או נמצא פגם מהותי היורד לשורשו של ההליך או כאשר נפלה טעות בולטת בפסק הדין או שהסקת המסקנות בערכאה הדיונית הייתה בלתי מבוססת ושגויה, או שניתנה הנמקה שאינה עומדת במבחן ההיגיון והשכל הישר. [ראו, למשל: ע"א 3561/13 מאיר שרגאי נ' פקיד שומה תל אביב (23.10.2017); ע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה (03.09.2015); ע"א (תל אביב-יפו) 16249-01-22 בנימין כהן נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (28.03.22) ראו גם: רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גוליבנסקי (27.2.2006); ע"א 2976/12 בראל נ' קאופמן (23.11.2014); ע"א 5234/13 קרסנטי נ' בנק הפועלים משכן בע"מ (11.1.2015); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד (24.07.1991)].

כאלה הן טענות המערערת בדבר מהות הליקויים, מתן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים והטענה לפיה עבודות קונסטרוקציה שנעשו על ידי גורמים שלישיים גרמו לליקויים הנטענים. לא מצאתי שמתקיים, בענייננו, אחד מהחריגים הנ"ל. קביעותיו של בית משפט קמא מבוססות על התרשמותו הישירה מהעדויות שנשמעו לפניו ומעוגנות בחומר הראיות שהיה בפניו ולא מצאתי עילה להתערב בהן.

17. כך גם לגבי טענת המערערת לפיה, טעה בית משפט קמא משלא מינה מומחה מטעמו. השאלה אם למנות מומחה מטעם בית המשפט, מצוייה בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית ובנסיבות העניין מדובר בהחלטה סבירה, שאין מקום להתערב בה. גם את טענת המערערת לפיה בשל אי תמחור הליקויים על ידי מומחה המשיבה "לא נותרה בידי בית משפט קמא ברירה" אין בידי לקבל. כפי שיפורט ויוסבר לעיל, משקבע בית משפט קמא כי בנסיבות העניין מגיעים הליקויים עד כדי אי התאמה, רשאי היה לקבוע השבה מלאה של התמורה.

18. כאשר הנכס או השירות אינו מתאים לתיאור המוסכם או לצרכים ולשימושים הרגילים להם מיועד השירות קמה אי התאמה, כאמור בסעיף 11(3) לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), שכותרתו "אי התאמה". להלן לשון הסעיף:

"המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר -

(1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;

(2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;

(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;

(4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;

(5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים."

19. קביעתו העובדתית של בית משפט קמא (בפסקה 11 לפסק דינו) לפיה מדובר במוצר "פגום מיסודו" מבוססת על חומר הראיות ומעוגנת בו היטב ואין כל עילה להתערב בה. הפגמים שנקבעו על ידי בית משפט קמא מבססים "אי התאמה" על פי סעיף 11(3) לחוק המכר, שכן על פי ההסכם יועד המבנה לשמש כפתח היציאה לגג, כך שהיה ברור שהוא יהיה חשוף לגשם.

מהרגע הראשון המבנה לא התאים לייעודו ולשימוש לו הוא נועד; חדרו לתוכו מי גשמים, החומר ממנו עשוי הגג גרם לרעשים של ממש בעת ירידת גשמים, הזכוכיות מהן יוצרו קירותיו גרמה לעיבוי בלתי סביר וכו', כך שברי אין במבנה "... האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל..." ולמטרה לה הוא נועד, על פי ההסכם.

המלצות המומחה מטעם המשיבה לתיקון הליקויים - ביצוע איטומים, החלפת הגג והתקנת זכוכית בידודית במקום הזכוכית הרגילה, מצביעות, גם הן, על כך שהמבנה, כפי שסופק והוקם, לא תאם את ייעודו.

20. ללא תיקון הליקויים, לא ניתן לעשות במבנה שימוש בסיסי, רגיל וסביר, למטרה לה נועד. לגבי חדירת הרטיבות כלל לא יכולה להיות מחלוקת, שכן ברי כי מבנה שאינו אטום אינו משמש את מטרתו. לגבי חומרי הגג והזכוכית, אני דוחה את טענת המערערת בדבר טעות בכדאיות העסקה או כי התיקונים שמומחה המשיבה קבע שיש לעשות במבנה הם, למעשה "שדרוגים" למבנה אחר, אותו המשיבה לא הזמינה.

לגבי העיבוי והרעש - הידע בדבר האפשרויות השונות של שימוש בחומרים כאלה ואחרים, לשם הקמת מבנה שכזה (שביניהן קיימים, מטבע הדברים, הבדלי מחירים) נמצא כל כולו בידי המוכר ולא בידי קונה פרטי. החובה להסביר לקונה את החומרים השונים מהם ניתן להרכיב מבנה שכזה ובעיקר, את המשמעות של שימוש בחומר כזה או אחר, מוטלת על המוכר. אין לצפות מקונה פרטי, שיידע לשאול את השאלות הנכונות, בדבר רעש או עיבוי, אשר צפויים עקב שימוש בחומר אחד ולא בחומר אחר וכיוצ"ב.

היה על המערערת להסביר למשיבה כי שימוש בחומר בו נעשה שימוש לבניית הגג יגרום רעש וכי שימוש בזכוכית רגילה ייצור עיבוי מוגבר. אילו הייתה עושה כך ולמרות זאת המשיבה הייתה בוחרת אותם חומרים, לא הייתה למשיבה כל עילת תביעה לגבי שימוש בהם. משהמערערת לא עשתה כן, זכאית המשיבה לקבל מבנה ללא פגמים משמעותיים אלה.

21. המשיבה עמדה בכל המוטל עליה על פי סעיפים 13 ו- 14 לחוק המכר; היא הודיעה למערערת על הפגמים בסמוך לאחר שהתגלו ונתנה לה הזדמנות לתקנם. אני דוחה את טענת המערערת לפיה המשיבה לא טענה לרעש או לעיבוי מוגבר. פגמים אלה הופיעו כבר בחוות דעתו הראשונה של גושן (בעמ' 5 ו- 9) אשר הוזמנה בעצה אחת עם המערערת.

22. וכעת - לשאלה, האם המשיבה הייתה זכאית להחזר כל התמורה ששילמה למערערת עבור המבנה, או שמא היה על בית משפט קמא להסתפק בפיצוי על פי עלויות התיקון כפי שצויינו בהצעת המחיר - ת/4.

23. על פי סעיף 27 לחוק המכר, התרופות אשר בחוק המכר "באות להוסיף על כל דין אחר בענין התרופות בשל הפרת חוזה", היינו - על התרופות אשר בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות").

על פי סעיף 2 לחוק התרופות, הברירה בידי הנפגע - אם לבטל את החוזה, או לתבוע אכיפתו: "הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה". המשיבה, בענייננו, תבעה החזר כל העלות ששילמה למערערת (היינו - ביטול החוזה) וכן פיצויים.

24. נוכח אי ההתאמה המהותית שהתגלתה, כמפורט לעיל, אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא לפיה אי התאמה זו מזכה את המשיבה בהחזר כל התמורה. למעשה, לאותה תוצאה מגיע גם חוק התרופות עצמו, שהרי אי התאמה שכזו, מהווה הפרה יסודית של החוזה (בוודאי לאחר שהמשיבה נתנה למערערת הזדמנות לתקן את הליקויים, היינו - לתקן את ההפרה). בגין הפרה כזו, זכאי הנפגע לבטל את החוזה, וביטול החוזה בשל הפרה יסודית מזכה את הנפגע בהשבת התמורה ששולמה על פיו [סעיפים 7 ו- 9(א) לחוק התרופות].

לאחר שהמשיבה הודיעה למערערת, מיד עם הגשם הראשון, כי קיימת בעיה באיטום המבנה וכי היא אינה מרוצה מהמבנה ונתנה לה הזדמנויות לתקן את הליקויים, אך המערערת לא עשתה כן, לא בשנה הראשונה, ולא בשנה שלאחר מכן, וגם לא בשנה השלישית, קמה זכותה של המשיבה לבטל את החוזה, להחזיר את המבנה למערערת ולקבל השבה של מלוא התמורה ששילמה לה, בתוספת פיצוי על פי שיקול דעתו של בית המשפט [ראו: ע"א 8068/11 אורי עיני נ' חן שיפריס (11.02.2014) (חוות דעתו של כבוד השופט סולברג) וע"א 4739/19 ש.י מיטב השקעות ייזום ובנין בע"מ נ' זר תחנות דלק בע"מ (19.07.2020) מפסקה 23 ואילך. כן ראו פסקי דין שניתנו בבתי משפט השלום, במקרים דומים: ת"ק (חי') 30556-04-16 מגדה פרקש נ' בק-טק טכנולוגיות הגב בע"מ (10.4.17); ת"ק (חי') 35213-04-11 רינה בן נאים נ' המרכז הבריאותי ד.ע. בע"מ (27.10.11).

עוד אומר, בהקשר לכך, כי מצאתי טעם בדבריה של המשיבה לפיה חברה אחרת אשר תבצע תיקונים במבנה, לא תתן לה אחריות על המבנה כולו, כך שעלות תיקון הליקויים לא תביא אותה למצב בו הייתה אילו לא הופר החוזה.

25. בטענת המערערת, כי תעודת האחריות אינה מכסה בעיות רטיבות אין כדי להועיל לה, שכן העובדה שלא ניתנה למערערת תעודת אחריות בגין חדירת רטיבות, איננה מונעת טענה בדבר אי התאמה או הפרה יסודית של החוזה ולא יכול להיות ספק שחדירת רטיבות ממבנה כגון דא, אשר איננה מאפשרת שימוש רגיל וסביר במוצר ואיננה מתוקנת על ידי המוכר תוך זמן סביר, מהווה, כשלעצמה, אי התאמה וכמובן, כאמור - גם הפרה יסודית של החוזה.

אם לא די באמור, הרי הלכה היא כי אין להחיל פטור גורף, מכח תניה חוזית בגין הפרה יסודית של הסכם. לענין זה ראו רע"א 7642/97 שטרית נ' נוסבאום פ"ד נג (04.07.99) שם נפסק: "לדעתי, מן הראוי לגשת לסוגיה מנקודת ראות אחרת. כאמור, לפנינו הפרה של אחד החיובים המהותיים בחוזה המכר. משמעות הדבר, כי המדובר בהפרה יסודית של החוזה. לפי העקרונות המקובלים, הנוגעים לתניית פטור, יש רתיעה גדולה מלהחיל תניית פטור על הפרה יסודית (ראה: ע"א 607/83 אהרון נ. קרסנטי (1) וכן ג' שלו תניות פטור בחוזים (4), בייחוד בעמ' 73-90). גם אם לא נראה בעיקרון המצמצם משום כלל מהותי, הרי על- כל -פנים, יש לנקוט דרך פרשנות מצמצמת לגבי תניות פטור, המתיימרות להיות בעלות תחולה גורפת" (עמ' 525).

יפים לכך הדברים שנכתבו על ידי כב' השו' מ' רניאל (בהיותו שופט שלום דאז) בת"א (שלום חי') 10560/05 סקוברוניק גלית נ' AUDI AG(6.1.2008): "תעודת האחריות אינה תעודת אי אחריות. היא לא נועדה להפחית את אחריות המוכר אלא להגדילה. רוכש של כל מוצר שהמוכר לא הצליח לתקן לו את הממכר מפגמיו זכאי לביטול המכר...תעודת האחריות קובעת את הסדרים לפיהם תינתן ההזדמנות לתקן, ואת המועדים שבהם יתוקן כל ליקוי, אבל היא אינה תניית פטור, המוציאה מדיני המכר הכלליים". גם מאחר שמדובר באי התאמה נסתרת, אין בתעודת האחריות עליה חתמה המשיבה כדי למנוע ממנה לקבל את הסעד הראוי בגין הפגמים שהתגלו בהמשך.

26. לפני סיום אציין, בקצרה, כי גם בטיעונים הנוספים שטענה המערערת לא מצאתי כל ממש. כך למשל בטענת המערערת לשיהוי בהגשת התביעה שהגישה המשיבה. אדגיש, כי עולה שהמשיבה אפשרה למערערת פעם אחר פעם לנסות ולתקן את המוצר, ואף אפשרה למערערת להקטין את הנזק, ורק בשל כך, לא הגישה תביעה מיד עם גילוי אי ההתאמה. בנסיבות אלה לא ניתן לייחס למשיבה שיהוי.

לסיכום:

27. לא מצאתי כל פגם או טעות בכך שבית משפט קמא קיבל את טענתה של המשיבה, לפיה היא רכשה מוצר חדש ממיטב כספה, אך קיבלה מוצר פגום מיסודו, וזאת בהתבסס על שתי חוות דעת שהוגשו מטעם מומחה מטעמה. אין כל שגגה בכך שבית משפט קמא קיבל את הטענה שהליקויים שהתגלו במבנה מהווים אי התאמה למוצר אותו רכשה, בהתאם לחוק המכר, כאשר המערערת לא דאגה לתיקון פגמים אלו, התעלמה מהתראותיה של המשיבה, במשך שנים, לא הסבירה למשיבה מה החלופות ומה ניתן לקבל טרם עשיית העסקה.

על כן, בדין קבע בית משפט, כי על המערערת להשיב למשיבה את מלוא סכום התמורה ששילמה בגין המוצר.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

28. בשולי הדברים אציין כי במסגרת הדיון בערעור, הבהירה המערערת שהיא איננה מעוניינת לקבל את המבנה בחזרה וטענה שאין לה מה לעשות עמו או עם חלקיו. לפיכך, ועל אף שברמה העקרונית, לאחר שההסכם בין הצדדים בוטל בשל אי ההתאמה, והמערערת חויבה להשיב למשיבה את מלוא התמורה, זכאית הייתה המערערת להשבת המבנה, לא ניתנות הוראות בעניין זה.

29. בשים לב לכך שהמשיבה איננה מיוצגת, אני פוסקת למשיבה הוצאות בגין הערעור, בסך של 1,000 ₪ בלבד.

המערערת תשלם למשיבה את ההוצאות הנ"ל, בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל בא כוחה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ב, 12 יוני 2022, בהעדר הצדדים.