לפני ערעור על הכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגישה המערערת במסגרת הליך הקפאת הליכים של חברת סרחאן-מאור תעשיות בע"מ (להלן: "החברה").

עובדות רקע

1. ביום 9.6.2019 הוגשה בקשה למתן צו להקפאת הליכים בעניינה של החברה, וביום 13.6.2019 ניתן צו הקפאת הליכים לחברה.
2. ביום 18.6.2019 הגישה המערערת תביעת חוב על סך של 1,001,821 ₪ במעמד של נושה רגיל האוחז בערבות אישית.
3. ביום 5.8.2021 הכריע הנאמן בתביעת החוב של המערערת, ואישר אותה באופן חלקי, כך שמתוך סכום של 1,001,821 ₪ אושר סכום של 836,817 ₪ בלבד.
4. בחודש ספטמבר 2021 חולקו כספים, בפעימה ראשונה, לנושי החברה בהתאם להסדר נושים שאושר על ידי בית המשפט ביום 23.6.2020 ולשלפיו זכאים הנושים הרגילים לדיבידנד בשיעור של 30% ומחזיקי הערבות האישית זכאים לדיבידנד בשיעור של 35%, וזאת בהתאם ובכפוף למקורות, לשיעורי החלוקה ולתנאים שפורטו בהסדר.
5. ביום 1.2.2022 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת הנאמן בתביעת החוב שהוגשה על ידה. בהחלטה מיום 21.3.2022 ולאור העדר התנגדות מצד הנאמן, הוארך המועד להגשת ערעור על הכרעת הנאמן. בהתאם לכך הגישה המערערת ביום 13.4.2022 את הודעת הערעור דנן המונחת כעת לפניי.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת המערערת, הנאמן הסתמך על גובה קרן חוב שגוי והתבסס על כרטסת הנהלת חשבונות תוך התעלמות מכתב התחייבות עליו חתמה החברה. לחילופין טוענת המערערת כי התבססות על דו"ח כרטסת הנהלת חשבונות כמקבעת את החוב אינה נכונה משום שהדו"ח אינו כולל הפרשי הצמדה וריבית. נטען עוד כי שגה הנאמן עת קיזז מתביעת החוב מס תשומות, אשר אינו מהווה תקבול ואין לקזזו. לחילופין נטען כי מדובר בהחזר שמתייחס לחלק החוב שלא אושר בהסדר נושים.
2. הנאמן טען מנגד כי הוא בחן את גובה קרן החוב האמיתית ולא התבסס על סכום קרן החוב שתיארו הצדדים במסמכים ביניהם, ועליה הוסיף ריבית בהתאם לדרישות הפקודה. בנוסף קיזז סכומים שלא הומצאו לגביהם אסמכתאות, וכן קיזז את סכום המע"מ בגין חוב אבוד, משום שהחברה עתידה לקבלו בחזרה ממע"מ ולכן יש לקזזו ואין לאשרו בכפל. הנאמן הוסיף וטען כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הביקורת על הכרעתו תעשה בצמצום ובמקרים בהם עולה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות, ולא כך הוא בעניינו. כן טען הנאמן כי הערעור הוגש בשיהוי ניכר, לאחר שכבר חולק דיבידנד, ועל כן יש לדחותו בשל מעשה עשוי.
3. הצדדים אף התייחסו לעיתוי הגשת הערעור והגשתו בחלוף המועד הקבוע בתקנות. ברם, לטענות אלה אין עוד מקום לאחר שהמועד להגשת ערעור הוארך בהסכמת הנאמן, כך שסוגיית האיחור בהגשת הערעור (מלבד הטענה למעשה עשוי) אינה עומדת יותר על הפרק.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובתגובות לה על נספחיהן, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. בהתאם לפסיקה מידת התערבותו של בית המשפט בהכרעת נאמן בתביעת חוב מוגבלת למקרים חריגים. בע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (מיום 27.12.2010) נקבע כי "סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת" וכן: "אף שקנויה לבית המשפט מכח הפקודה והתקנות סמכות פורמאלית להתערב ולשנות החלטות נאמן, הן בהיבט המשפטי והן בהיבט העובדתי כאמור בסעיף 178(א) לפקודה, ואף ליתן החלטות אחרות תחתן, עדיין מדובר בהפעלת סמכות של ביקורת שיפוטית על החלטות הגורם המקצועי המופקד על תחום מיוחד של ניהול נכסי החייב וחלוקתם בין השונים. הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעניין זה" (ראו גם ע"א 7575/12 יחזקאל עודי יפת נ' חנן זלצמן, מיום 4.8.2014). בענייננו, לא מצאתי כי הכרעת הנאמן בתביעת החוב מושא הערעור שלפנינו נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של ביהמ"ש, שכן מדובר בהחלטה סבירה מנומקת ומפורטת, אשר מסתמכת על נתונים מבוססים, ואין בה כל חריגה ממתחם שיקול הדעת הנתון לנאמן, ולכן אין מקום להתערב בה.

1. לגוף העניין, המערערת טוענת כי הנאמן הסתמך על קרן חוב שגויה. ברם, בהכרעתו ציין הנאמן בין היתר כי "בהתאם לכרטסת של הנושה נכון ליום 2.9.18, עמדה על סך של 1,043,479.8 ₪. לסכום זה צירפתי ריבית לפי סעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל עד ליום צו הקפאת ההליכים והפחתתי ממנו 8 תשלומים ששולמו על חשבון החוב....". בתשובתו לערעור הוא אף הבהיר כי אינו רשאי לאמץ את סכום החוב שצוין במסמכי הצדדים (מכתב מיום 2.9.18), מבלי לבדוק אותו שכן לא ברור אם מדובר בקרן החוב האמיתית או בקרן החוב בתוספת ריבית שנוספה עליה. עולה, אם כן, כי הנאמן קבע את קרן החוב, בין היתר, בהתבסס על כרטסת הנהלת החשבונות של הנושה עצמו, תוך הוספת ריבית בהתאם לדרישות סעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל. התנהלותו זו של הנאמן סבירה ועניינית ואין עילה להתערב בה.

1. טענה נוספת שהעלתה המערערת קובעת כי קיזוז מס תשומות מקרן החוב הוא שגוי. בהכרעה בתביעת החוב ציין הנאמן כי "... הנושה רשאית לדרוש ממע"מ לראות ביתרת החוב של החברה אליה כחוב אבוד. סכום המע"מ בגין חשבוניות אלה, עומד על סך של 87,275 ₪. סכום זה מופחת מהסכום שמאושר בהכרעתי להלן". במסגרת תשובתו לערעור הבהיר הנאמן כי הפחתת סכום המע"מ בגין חוב אבוד נכון ועומד בדרישות הדין. הכספים שקוזזו אלו כספים שהמערערת זכאית לקבלם ממע"מ בעבור החשבוניות שהמערערת הנפיקה בגין חוב אבוד, ולכן היא אינה זכאית לקבל סכומים אלו בכפל, אחרת יהוה הדבר עשיית עושר שלא כדין. מדובר בקביעות נכונות וסבירות שאין עילה להתערב בהן.
2. מעבר לנדרש אציין כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף למעלה משישה חודשים ממועד ההכרעה בתביעת החוב, כאשר בינתיים חולקו דיבידנדים לנושים, בהתאם להסדר הנושים מיום 23.6.2020, ולכן הערעור הוא מבחינת מעשה עשוי. אף מטעם זה אין מקום להיעתר לו. (ראו ע"א  718/07 הרב דניאל ביטון נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ, מיום 6.10.2008). אין לקבל את טענת המערערת שלא מדובר במעשה עשוי, שכן לשיטתה לא כל הכספים בהסדר הנושים חולקו. אף אם נכונה טענת המערערת שלא חולקו כלל הכספים בהתאם להסדר הנושים, הרי שחלק ניכר מהם כבר חולקו, ולכן למצער לגבי כספים אלה הערעור הוא בגדר מעשה עשוי. אף אין לקבל את הטענה כי אילו הנאמן לא היה משתהה בהכרעה בתביעת החוב במשך תקופה ממושכת, הערעור לא היה בגדר מעשה עשוי. הכרעת הנאמן ניתנה כחודש לפני חלוקת הכספים הראשונה. מובן כי אילו המערערת היתה פועלת בשקידה סבירה והיתה מגישה את הערעור בזמן ניתן היה לעצור את חלוקת הכספים באופן מלא או חלקי. ברם המערערת השתהתה בהגשת הערעור במשך כשישה חודשים דבר שגרם לחלוקת כספים מבלי שיתרת החוב חה טוענת המערערת נלקחה בחשבון.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית הערעור. המערערת תישא בהוצאות הנאמן בגי הליך זה בסך של 3,000 ₪.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"ב, 28 יוני 2022, בהעדר הצדדים.