12 מאי 2022

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 26.12.21, אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 38%, מיום 1.11.14 (לאחר הפעלת תקנה 15).

הרקע העובדתי

2. המערער יליד 1956. המערער נפגע ביום 28.6.2012 בעת שנתקל בעצים שלא היו מונחים על הקורה, נפל ונחבל. האירוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "שבר מרוסק בעצם הטאלוס שורש כף רגל שמאל, פריקה בין עצם הטאלוס לעצם הסירה ושבר בעצם הסירה".

3. למערער שולמו דמי פגיעה מיום 29.6.12 ועד 27.9.12 (91 ימים).

4. בעניינו של המערער התכנסו מספר ועדות רפואיות ונוהלו מספר הליכי ערעור בבית הדין לעבודה. בהתאם לפסק דין מיום 11.6.19 (ב"ל 50372-02-19) הוחזר בהסכמה עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש (להלן: הוועדה). הוועדה התכנסה ביום 13.5.20 וקבעה את נכותו היציבה של המערער בשיעור 38%, על פי הפירוט הבא: 6.66% בגין סוכרת, לפי פריט ליקוי 4(ב) [נכות בשיעור 10% מתוכה 2/3 יוחס לתאונת העבודה]; 20% נכות בגין קישיון קרסול שמאל, לפי פריט ליקוי 48(3)(ב). לאחר הפעלת תקנה 15 בחצי הועמדה הנכות בשיעור של 38% מיום 1.11.14.

5. המערער הגיש ערעור לבית הדין על החלטת הוועדה (ב"ל 39151-07-20). ביום 2.11.20 ניתן (בהסכמה) פסק דין המורה על "השבת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 13.5.2020, על מנת שתפעל כדלקמן:

א. הוועדה תדון בטענת המערער לקשר סיבתי בין התקף הלב ובין תאונת העבודה.

1. הוועדה תדון בטענת המערער לליקוי אורתופדי בכף רגל שמאל.
2. הוועדה תדון בטענת המערער לנכות בגין צלקת.

המערער יזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחו.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת" (להלן: פסק הדין המחזיר).

החלטת הוועדה

6. ביום 11.8.21 התכנסה הוועדה בנוכחות המערער ובא כוחו. לאחר שהקשיבה לטיעוני המערער, הוועדה ערכה לו בדיקה קלינית, ותיארה את ממצאיה כדלקמן:

"צבע עור וחום תקין בגפיים תחתונים. כוח גס ותחושה שמורים. היקף שוקיים וקרסוליים שווה בנקודות זהות. קשתות כפות רגליים שמורות. הגבלה בהפעלת מפרק סבטלרי בכף רגל שמאל. צלקת ניתוחית באזור צדדי כף רגל וקרסול עם שינוי גוון עור. סימן טינל שלילי".

לאחר מכן ציינה הוועדה כך:

"בהתאם לפס"ד הוועדה הקשיבה לטענות בא כוחו. הוצגו בפני הוועדה מסמכים כולל חוו"ד של ד"ר רוזנברג מיום 14.8.15, ולנוכח תוצאות בדיקה גופנית המייחסת בהתאם לפס"ד לתנועתיות מפרקי כף רגל לא כולל קרסול וצלקת, הוועדה קובעת 20% נכות לפי 49(2)(I) בגין הגבלה בהפעלת מפרק סבטלרי משמאל ובזה מקבלת את מסקנות חוו"ד ד"ר רוזנברג.

לצורך סיכום דיון הוועדה מבקשת ייעוץ כירורג פלסטי, עקב פער של קביעת אחוזי נכות בתחום צלקות, ותסכם את הדיון בהעדר.

בתחום הלבבי –

לפי מכתב שחרורו מבי"ח כרמל מיום 14.7.13, לציין שנה לאחר התאונה הנידונה – בעת שלקה באוטם ראשון בשריר הלב ב- 10.7.13, לא מוזכר כלל שהתובע סובל מסוכרת.

כך גם בתאריך 26.11.13, עת אושפז שוב בשל כאבים בחזה.

לעומת זאת, מוזכרים גורמי הסיכון האחרים: היסטוריה משפחתית של מחלת לב כלילית, עודף משקל, עישון כבד ויל"ד – 4 גורמי סיכון. לפיכך, מחלת הסוכרת לא הייתה מוזכרת או קיימת כשלקה לראשונה באוטם שריר הלב.

כלומר מה שגרם להתקף הלב ב- 2013 הוא כל ההתפתחויות הלבביות לאחר מכן הייתה תוצאה של גורמי הסיכון המוכרים והידועים שקיננו בגופו, ולכן אין כל קשר בין התקף הלב שעבר לבין התאונה הנידונה ומחלת הסוכרת שהתפתחה אצלו לאורך הזמן.

כל שאר הגורמים אשר מצוינים בחוות דעתו של פרופ' ברוק אינם גורמי סיכון להתקף לב, בגלל שהאירועים הנפשיים שמתארם מתמשכים לאורך תקופה והם אינם אירוע חד פעמי חריג. אין קשר סיבתי".

7. ביום 3.11.21 נבדק המערער ע"י יועץ לוועדה, מומחה בכירורגיה פלסטית, אשר תיאר את ממצאיו כדלקמן:

"בגב רגל שמאל בצד החיצוני צלקת אלכסונית שטוחה באורך 9 ס"מ, רוחב מ"מ. במאונך צלקת נוספת באורך 2 ס"מ ורוחב מ"מ, כהות במקצת ולא רגישות, ללא סימני דלקת או גירוי.

בגב רגל שמאל מצד ימני צלקת ניתוחית אורכית שטוחה בצבע עור באורך 7 ס"מ, רוחב ממוצע של 2 מ"מ, לא דבוקה ליסוד, ללא סימני דלקת או גירוי. נוכחותה לא מגבילה בתנועות".

היועץ המומחה בכירורגיה פלסטית סיכם את חוות דעתו כך:

"הצלקות ישנות שהגלידו היטב ללא כל ממצא חולני שיכול להסביר את תלונותיו הסובייקטיביות, ללא הגבלה תפקודית, ומקנות נכות בגובה 0%, לאור טיבן ומיקומן, ובזה לא מקבל היועץ את חוות הדעת של פרופ' רוזנברג מ- 2015".

8. ביום 26.12.21 התכנסה הוועדה לדיון מסכם, ללא נוכחות המערער, וקבעה כך:

"הוועדה עיינה בחוו"ד הכירורג הפלסטי מיום 03.11.2021 ומקבלת את המלצת היועץ, ועל כן הערר מתקבל בחלקו.

יש לציין כי הוועדה מתקנת טעות קולמוס שנפלה בוועדה הקודמת, עת נוכו על סוכרת גורמי השפעה ולא מצב קודם – היות ומדובר בתאונת עבודה הוועדה מתקנת טעות זו".

לנוכח האמור, הוועדה קיבלה את הערר וקבעה למערער נכות בגין צלקת בשיעור 0%, לפי פריט ליקוי 75(1)(א). כן הותירה הוועדה את הנכות בגין סוכרת וקבעה למערער נכות בשיעור 20% בגין שבר סגור בעצם הטאלוס, לפי פריט ליקוי 49(2)(I). בנוסף, הוועדה שללה קשר סיבתי בין אוטם שריר הלב ובין הפגיעה בעבודה.

ההליך בבית הדין וטענות הצדדים

9. בערעורו העלה המערער שלוש טענות: האחת, הנכות שנקבעה בגין קרסול שמאל. השנייה, הנכות שנקבעה בגין הצלקות, והשלישית בנוגע לקשר הסיבתי בין אוטם שריר הלב ובין הפגיעה בעבודה.

10. בכתב התשובה הודיע המשיב על הסכמתו להחזיר את הדיון לוועדה בנושא קרסול שמאל, על מנת שתבחן הענקת נכות נוספת בגין קרסול שמאל, בשיעור של 20%, בהתאם לפריט ליקוי 48(3)(ב), נוכח החלטתה מיום 13.5.20, טרם פסק הדין, במסגרתה נקבעה למערער נכות יציבה כאמור.

11. משנותרו הצדדים חלוקים ביתר הנושאים, אכריע בהם במסגרת פסק דין זה.

דיון והכרעה

12. לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל בהתאם להסכמת המשיב, ואילו יתר טענות המערער דינן להידחות.

13. קשר סיבתי בין אוטם שריר הלב ובין הפגיעה בעבודה: לטענת המערער, משהוגשה לוועדה חוות דעת מומחה למחלות פנימיות, פרופ' ברוק, נדרשת הוועדה לנמק את התייחסותה בהתאמה להיקף ועומק חוות הדעת. לטענת המשיב, הוועדה נדרשה להוראת פסק הדין, בחנה את הקשר הסיבתי, נימקה את מסקנתה והפנתה לתיעוד הרפואי שעמד לפניה.

דין טענת המערער להידחות.

14. מעיון בהחלטת הוועדה עולה, כי הוועדה דנה, בהתאם להוראת פסק הדין המחזיר, בשאלת הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה שאירעה ביום 28.6.12 ובין התקף הלב שעבר המערער ביום 10.7.13. הוועדה הדגישה, כי המערער לקה באוטם שריר הלב שנה לאחר תאונת העבודה, ובחנה את הרישומים הרפואיים הסמוכים לאירוע הלבבי. הוועדה ציינה, כי במכתב השחרור מבית החולים כרמל מחודש יולי 2013 לא אוזכרה מחלת סוכרת, וגם בסיכום אשפוז מחודש נובמבר 2013 לא צוינה סוכרת, אלא כאבים בחזה. מנגד, ברשומה הרפואית צוינו גורמי סיכון אחרים, והם: היסטוריה משפחתית של מחלת לב כלילית, עודף משקל, עישון כבד ויתר לחץ דם. על יסוד האמור הגיעה הוועדה למסקנה, כי הליקוי הלבבי התפתח בעקבות ארבעה גורמי הסיכון המוכרים והידועים, כפי שתועדו במסמכים הרפואיים וידועים בספרות המקצועית. על כן, הוועדה שללה קשר סיבתי בין התקף הלב ובין הפגיעה בעבודה ומחלת הסוכרת ממנה סבל המערער בעקבות הפגיעה המוכרת.

15. אשר לחוות הדעת מטעם המערער: הוועדה עיינה בחוות הדעת של פרופ' ברוק ונימקה מדוע היא דוחה את חוות דעתו. הוועדה הסבירה, כי פרופ' ברוק מתאר בחוות דעתו אירועי דחק נפשי וסטרס אשר מהווים לדעתו גורם סיכון להתפתחות והופעת אוטם שריר הלב; אולם לדעתה אירועים הנמשכים לאורך זמן אינם אירוע חריג ממוקד וחד פעמי, ולכן לא מהווים גורם לאוטם שריר הלב. הנה כי כן, מעבר לעובדה שהוועדה התייחסה בהחלטתה מפורשות לחוות הדעת של פרופ' ברוק, הוועדה נימקה את קביעתה וסמכה אותה על הנימוקים שפירטה בהחלטתה. הכפפת הוועדה לנימוקים, לבדיקות או להיקף חוות הדעת של המומחה מטעם המבוטח משמעה פגיעה בשיקול הדעת הרפואי של הוועדה. משעה שהוועדה נימקה את מסקנתה ופירטה את הטעמים שהניעו אותה לקבוע את אשר קבעה, שוכנעתי שאין חסר בהתייחסותה לחוות הדעת ואין מקום להתערב בשיקול דעתה.

16. צלקות: לטענת המערער, הוועדה לא דנה בשאלה האם הצלקות מכערות, וציינה נתונים לא רלוונטיים כגון העדר ממצא חולני, טיב ומיקום הצלקות. לטענת המשיב, היועץ לוועדה סקר בחוות דעתו את הממצאים ויישם את פריט הליקוי התואם את מצבו של המערער.

דין הטענה להידחות.

17. למקרא חוות דעת היועץ לוועדה המומחה בכירורגיה פלסטית עולה, כי היועץ בדק את המערער ותיאר את ממצאי בדיקתו לרבות מיקום הצלקות, מידותיהן, צבען ואופיין. היועץ ציין שלוש צלקות בגב כף רגל שמאל; שתיים בצד החיצוני ואחת בצד הימני; שלושתן שטוחות וללא סימני דלקת או גירוי; הגלידו היטב וללא הגבלה תפקודית. נדחית טענת המערער שאין רלוונטיות למיקום הצלקת, שכן הטענה מכוונת כנגד קביעה רפואית מובהקת. אף אין לקבל את טענת המערער נגד קביעת היועץ שאין ממצא חולני. היועץ לוועדה התייחס לתלונותיו הסובייקטיביות של המערער ש"מדובר בצלקת מכאיבה ומכערת המגבילה אותו", וקבע שאין ממצא קליני שמסביר את הטענה לכאב או להגבלה תפקודית. גם לא מצאתי בסיס לטענה שהיועץ לא בחן אם הצלקות מכערות. עיון בחוות הדעת מלמד שלדעת היועץ הצלקות אינן מכערות או מכאיבות, ובהתאם לממצאים ברורים אלה קבע את נכותו של המערער בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 75(1)(א). המערער לא הצביע בטיעוניו על טעות משפטית בקביעות היועץ לוועדה המומחה בכירורגיה פלסטית.

סוף דבר

18. לאור כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 26.12.21, לדיון בנושא קרסול שמאל בלבד. הוועדה תבחן הענקת נכות נוספת בגין קרסול שמאל, בשיעור של 20%, בהתאם לפריט ליקוי 48(3)(ב), כפי שקבעה בהחלטתה מיום 13.5.20.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער יזומן להופיע לפני הוועדה, גם באמצעות בא כוחו.

19. משהתקבל הערעור בהתאם להסכמת המשיב, ואילו יתר טענות הערעור נדחו, אין צו להוצאות.

20. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, י"א אייר תשפ"ב, (12 מאי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.