בפני

כבוד השופטת אושרת חנה בר

מבקשים

נאהד גליואת

נגד

משיבים

1. מדינת ישראל

2. משטרת ישראל-פניות נהגים

החלטה

1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספרו 11152265549 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בדוח, המבקש נהג ברכב מסחרי ולא ציית תמרור 406, בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.
3. בגוף הדוח צוין כי העבירה בוצעה בתאריך 3.1.2021 וכי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 04.04.2021, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.
4. לטענת המבקש נעצר כי עבר בכביש שאסור לנהוג בו בין השעות הרשומות בדוח. לטענתו, הוא לא הגיע לאזור הנטען בדוח וכי לא היה שלט המורה על איסור נסיעה. לטענתו, אם היה יודע לא היה עובר במקום.

עוד טוען המבקש, כי פנה למשטרה שיבטלו לו את הדוח, הבטיחו לו שיבטלו את הדוח והוא קיבל דרישה לתשלום מהמרכז לגביית קנסות.

לפיכך, ביקש להיעתר לבקשה.

1. המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה הבקשה הוגשה בחלוף כשנה ממועד ביצוע העבירה.

עוד טענה המשיבה, כי לא ברורה טענת המבקש כי לא היה באזור הנטען בדוח, שעה שהמבקש צולם ותועד במצלמת גוף של השוטר, כאשר הוא נצפה מסביר לשוטר מדוע נכנס למקום למרות שיש איסור כניסה על מנת להגיע לתחנת דלק.

עוד טענה המשיבה, כי המבקש לא פרט למי פנה למשטרה לביטול הדוח.

לדברי המשיבה, אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק, ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

דיון

1. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

1. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:

"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

1. בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).
2. בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

מדובר בהודעת תשלום קנס שניתנה למבקש על ידי השוטר סמוך לאחר שנעצר.

בפני המבקש עמדו 90 יום על פי החוק להגיש בקשה להישפט והוא לא עשה כן.

המבקש לא ניתן כל הסבר סביר ומניח את הדעת בדבר השיהוי בהגשת הבקשה מאז חלוף המועד להגשת הבקשה להישפט על פי החוק ועד ליום הגשת הבקשה דנן, פרק זמן של כשנה (ראה, עפ"ת (מחוזי ב"ש) 11976-02-21, קוקואשווילי נגד משטרת ישראל פניות ואח', החלטה של כב' השופטת גילת שליו, ניתן ביום 3.3.21, וכן עפ"ת (מחוזי ב"ש) 982-9-21, אלעטאונה נגד משטרת ישראל פניות ואח', החלטה של כב' השופטת גילת שליו, ניתן ביום 5.10.21).

זאת ועוד, לטענת המבקש הוא פנה למשטרה לביטול הדוח והובטח לו כי הדוח יבוטל ואולם הדבר לא נעשה. טענתו זו של הנאשם נעדרת כל אסמכתא ולפיכך נותרת בעלמא.

באשר לטענת המבקש כי לא הגיע לאזור הנטען בדוח וכי לא היה שלט, הרי שמעיון בהודעת תשלום הקנס נאמרו הדברים הבאים מפי המבקש :

"אין מה להגיד לא שמתי לב על התמרור שבככר רציתו לעמוד בתחנת דלק."

יש בדבריו אלו של המבקש משום ראשית ראיה והם עולים בקנה אחד עם תגובת המשיבה לטענותיו אלו של המבקש.

1. בנוגע לאפשרות כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל:

"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

1. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

1. לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.
2. הבקשה נדחית.
3. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.