ניתן ביום 08 מאי 2022

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופט עמיצור איתם; ב"ל 5121-12-20) לפיו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה.
2. כעולה פסק דינו של בית הדין האזורי, המערער - יליד שנת 1939 - טען בתובענתו כי עבד במשך כ – 60 שנים כנהג משאיות, טרנזיטים ומוניות, במשך כ-12 שעות בממוצע מדי יום, בכבישים עירוניים ובינעירוניים, תוך נהיגה בכבישים עם טלטלות ועם פסי האטה רבים, ולרוב ללא כסא הידראולי. לעיתים אף נדרש להעמיס מזוודות וציוד נוסף למוניות בהן נהג. המערער הועסק חלק מהזמן כשכיר ובחלקו היה עצמאי. המערער לא זימן עדים לתמוך בגרסתו.
3. בית הדין האזורי דחה את התובענה, שכן לא שוכנע בכך שהמערער "נהג בהיקף גדול של מספר שעות מדי יום בדרכים משובשות וללא בולם זעזועים". וכך נאמר:

"תצהירו של התובע הינו לקוני ביותר ואינו כולל פירוט כלשהו לגבי מסלולי הנסיעה בהם נהג בדרכים בינעירוניות או עירוניות. לעניין סוג הכיסא ברכבים השונים, התובע לא הציג ראיה כלשהי המלמדת כי מדובר בכיסאות ללא בולמי זעזועים כדבריו.

עדותו של התובע לא היתה עקבית וניכר היה כי הוא אינו יודע למסור פרטים ברורים אודות עבודתו

...

התובע לא עמד בנטל לשכנע כי נהג בדרכים משובשות במשך פרקי זמן משמעותיים ביום העבודה וללא בולם זעזועים. גרסת התובע לקתה בהעדר פירוט מספיק, בהפרזה ובהיעדר דיוק בפרטים רבים. לא הוכחה אפוא מסכת עובדתית החורגת מעניינו של נהג רגיל באופן המצדיק הכרה בעילת המיקרוטראומה".

1. בערעורו טוען המערער כי על בית הדין היה לקבוע אם הוא דובר אמת או אחרת וכי אין הוא אמור לשמש כרופא הקובע מהי מיקרוטראומה. כמו כן, ציין כי בידו חוות דעת רפואית של ד"ר הנדל, וכי ברשותו אישור מהביטוח הלאומי על פגיעה קודמת בגב שהוכרה כפגיעה בעבודה. המוסד טען בסיכומיו כי עדות המערער לא נמצאה מהימנה, לא היתה עקבית, תצהירו היה לקוני וללא פירוט מספיק וגם אותו סתר בעדותו. המדובר בערעור עובדתי שבו לא הוצגה תשתית עובדתית מתאימה הדרושה לצורך יישום תורת המיקרוטראומה.
2. לאחר שבחנו את טענות המערער הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הנטל לשכנע בקיומה של תשתית עובדתית שעשויה להוות מיקרוטראומה מוטל על התובע, ובית הדין האזורי התרשם כי המערער – שהיה מיוצג בבית הדין האזורי - לא הרים נטל זה. קביעה זו הינה עובדתית, וכידוע ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות מסוג זה, שכן לערכאה הדיונית יתרון עקב התרשמותה הבלתי אמצעית מהעדויות. לא מצאנו כי המקרה דנן מצדיק סטייה מכך בהתחשב בכלליות גרסתו של המערער, הסתירות שנמצאו בה וכן העובדה שלא הביא עדים לתמוך בה. נבקש לחדד כי השאלה אם בוססה עילת המיקרוטראומה היא שאלה מעורבת של משפט ועובדה, ובה – על שני רכיביה - מכריע בית הדין, כפי שנעשה במקרה דנן. ככלל, מינוי מומחה רפואי נעשה ככל שבוססה תשתית עובדתית מספקת בעילת המיקרוטראומה. משכך, בנסיבות הענין לא היה מקום למנות מומחה רפואי.
3. אשר לחוות הדעת הרפואית שצירף המערער מטעם ד"ר הנדל הרי שזו נועדה, ככל הנראה, לבסס החמרת פגיעה קודמת (משנת 1970) שאכן הוכרה כפגיעה בעבודה. נציין כי חזית המחלוקת בבית הדין האזורי לא נסובה על כך, ולכן בית הדין האזורי לא הכריע בכך. ב"כ המוסד ביקש במהלך הדיון בפנינו לבחון טענה זו. בתגובתו מיום 26.4.22 הודיע ב"כ המוסד כי בשנת 2014 בחר המערער לקבל קצבת אזרח ותיק במקום קצבת נכות מעבודה ולבצע היוון של קצבת הנכות מעבודה. זאת, לאחר שהובהר לו בכתובים כי מיום שיבצע היוון לא יהיה זכאי עוד לקצבת נכות מעבודה אף אם תחול החמרה בקשר לאותה פגיעה וכי מיום ביצוע ההיוון יהיה זכאי לקצבת אזרח ותיק תוך ניתוק הקשר בינו לבין המוסד בכל הנוגע לקצבת נכות מעבודה ומבלי שתעמוד לו עוד אפשרות הבחירה בין קצבת אזרח ותיק לבין קצבת הנכות, אף אם חלה החמרה במצבו. כאמור סוגיה זו לא עמדה בחזית המחלוקת, והמערער אף לא התבקש להגיש תגובה להודעת המוסד, ולכן לא נמצה בה את ההכרעה. למעלה מהצורך נעיר כי על פני הדברים ולכאורה יש ממש בטענת ב"כ המוסד אם וככל שהמערער אכן היוון את מלוא קצבת הנכות ובחר לקבל קצבת אזרח ותיק.
4. סוף דבר – עם כל ההבנה לסבלו של המערער, שהדגיש בפנינו את כאבי הגב מהם הוא סובל וכי הוא ניצול שואה, הערעור נדחה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' אייר תשפ"ב (08 מאי 2022) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.