1. לפני תביעה לפיצוי נזק גוף בגין נשיכת כלב; היא הועמדה על סך של 24,500 ₪.
2. בבעלותו של הנתבע כלב קטן; תצלומיו הוצגו בדיון.
3. אין מחלוקת שביום 4.5.2020 נשך הכלב את התובעת בקרסולה, בהיותה הולכת רגל [להלן אירוע הנשיכה; ר' סע' 1 בכתב-התביעה וסע' 10 סיפא בכתב-ההגנה]. בשל כך הוגשה התביעה.
4. הנתבע התגונן מפני התביעה וביקש לדחותה. בתוך כך טען כי אירוע הנשיכה היה מינורי ונבע מכך שהתובעת התגרתה בכלב בהתנהגותה; נטען גם שהנזק שנגרם לתובעת קטן מאוד.
5. בדיון היום שמעתי את עדות התובעת מזה ואת עדות הנתבע מזה.
6. בהמלצת בית-המשפט באו בעלי-הדין לכלל הסכמה כי פסק-הדין יינתן לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט, לאחר שהוסברה להם מהות ההכרעה בדרך זו והדבר תועד בפרוטוקול. הצדדים סיכמו טענותיהם על-אתר.
7. שקלתי בכובד ראש את כל המצוי בתיק: כתבי-הטענות ונספחיהם, עדויות וטענות בסיכומים. על-סמך כל אלה, ולאחר שהוסמכתי לפסוק לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,300 ₪ בערכי יום פסק-הדין.
8. הסכום האמור לעיל ישולם לתובעת תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום.
9. בשולי הדברים יוער, למעלה מן הצורך, כי בהליך מסוג זה בית-המשפט אינו מוסמך להורות על הובלת כלב כשזמם לפיו והדבר אף לא התבקש בסעדי כתב-התביעה.

מזכירות – נא להמציא את פסק-הדין לצדדים יחד עם העמוד הראשון של כתב-התביעה ובו פרטיהם ולסגור את התיק.

ניתן היום, י"ט תמוז תשפ"ב, 18 יולי 2022, בהעדר הצדדים.