1. לפני תביעה קטנה שיסודה באירוע תאונתי מיום 5.9.21 בו היו מעורבים כפי הנטען רכבי הצדדים.

כל צד טוען כי יצא מחניה בנסיעה לאחור, עצר את רכבו עצירה מוחלטת והרכב האחר פגע ברכבו.

2. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, שקלתי בטענותיהם ועיינתי בחומר הראיות הקיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות משלא הרימה התובעת את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי התאונה התרחשה כפי גרסתה.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, על פסק הדין להיות מנומק בצורה תמציתית.

3. הצדדים העידו לפני וכן העידה רעיית הנתבע וכל צד דבק בעמדתו.

תמונות הרכבים אינן יכולות לסייע להכרעה משום שכאמור מדובר בשני הרכבים המבצעים תחילה נסיעה לאחור, באופן שהנזק הנצפה יכול להתרחש לפי כל אחת מהגרסאות (הגם שהנזק המצולם ברכב הנתבע ממוקם לאורך חלקו האחורי ולא בפינת הרכב, באופן שאינו מתאים לאופי הפגיעה ברכב התובעת הנחזה להיראות כפגיעה נקודתית).

4. הלכה היא כי ככלל על ביהמ"ש לשאוף להכריע במחלוקת עובדתית המובאת לפניו, ולקבוע, במידת האפשר, מהי הגרסה מבין הגרסאות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית".

במידת האפשר, משום שמוכרת האפשרות לפיה אף לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה, לא ניתן להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני אחרת, וזהו מצב של "ספק שקול" בגרסאות.

אז, תתקבל המסקנה שלא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה אחרת.

במקרה כזה, יכריע בית המשפט את הדין על פי נטלי ההוכחה הרלוונטיים, אף מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים, וכפועל יוצא בעל הדין הנושא בנטל ההוכחה, לא יוכל להוכיח את תביעתו מאחר שלא יעלה בידיו להרים את נטל ההוכחה.

(ר' למשל ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז(5) 333 (1993); ורע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (ניתן ביום 5.5.13, פורסם במאגרים).

5. במשפט אזרחי בעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר בסיום הדיון בעניינו ועל יסוד מצרף הראיות והנסיבות הקיים, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו, כלומר שממכלול הראיות והנסיבות יש להסיק כי גרסתו העובדתית היא המסתברת ביותר ועל כן הקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד.

(ר' למשל ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, ניתן ביום 9.5.11, פורסם במאגרים).

בענייננו, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, משאין בידי להעדיף עדות מי מהם בכל הנוגע לשאלת מהימנות העדות ובאין תימוכין ראייתיים לאיזו מבין הגרסאות, אין לי אלא לקבוע שלא עלה בידי התובעת להרים הנטל המוטל לפתחה, גרסאות הצדדים וראיותיהם נותרות מעויינות, ועל כן לא ניתן לקבוע שגרסת התובעת דווקא היא זו הנכונה או המסתברת ביותר.

6. במאמר מוסגר יצוין כי לא מצאתי לייחס חשיבות לטענת התובעת באשר לתשובת מבטחת רכב הנתבע, לפיה הסירה כיסוי ביטוחי מחמת אי חידוש רשיון בשל שלילה, משום שטענה זו של המבטחת לא הובאה לדיון והכרעה ולא הוכחה, הנתבע טוען כי לא ידע על קיומה של שלילה כאמור וכי הודעה על כך כלל לא נשלחה אליו, ובנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי נהג ללא רשיון נהיגה בתוקף או בשלילה ביודעין. זאת נאמר מעבר לנדרש, שכן לא בוסס קשר סיבתי אפשרי בין שאלת האחריות להתרחשות התאונה במקרה זה לבין האפשרות כי רשיון הנהיגה של הנתבע לא חודש או נשלל בשלב כלשהו (באין אף מידע באשר לסיבת השלילה ואין כל נתון בקשר לכך).

7. לאור האמור, התביעה נדחית.

במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ג, 24 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.