בפניי תביעה כספית בסך 10,995 ₪ לפיצוי בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים.

לטענת התובעים, התובעת 2 (להלן: "התובעת"), בעת שנהגה ברכב התובעים, עמדה ברמזור אדום. לאחר שהרמזור התחלף לירוק, היא החלה בנסיעה, אך בלמה כאשר כלי רכב שהיו לפניה בלמו. לאחר הבלימה התנגש ברכבה מאחור הרכב בו נהג הנתבע. בעקבות ההתנגשות נדחף רכבה של התובעת אל עבר הרכב שלפניה ונגע בו קלות, אך בשל מגע זה לא נגרם נזק.

לטענת הנתבע, התובעת התנגשה ברכב שלפניה עוד טרם הגעתו של הנתבע לזירת האירוע. הנתבע ראה את התאונה והתקדם לאט לעבר רכב התובעת, בעת שירד גשם חזק, וכשהתקרב אליה התנגש קלות ברכבה.

אינני רואה צורך להכריע בין גרסאות הצדדים לעניין אופן התרחשות התאונה, כיוון שגם לפי גרסת הנתבע הוא התנגש ברכב התובעת מאחור בעת שרכב התובעת היה בעצירה ולאחר שראה אותו מרחוק, וממילא הוא אחראי לכל נזק שנגרם כתוצאה מהמגע בין רכבו לבין רכב התובעת אף בהינתן גרסתו שלו.

משאין למעשה מחלוקת בשאלת האחריות, נותר לדון אך בשאלת הנזק.

התובעים צירפו לכתב התביעה מטעמם חוות דעת שמאי ממנה עולה כי עלות תיקון הנזקים שנגרמו לכלי רכבם הינה 6,336.72 ₪ , וכן נגרמה לרכב ירידת ערך בשווי 2,315 ₪. כן צורפה חשבונית מס/ קבלה ממנה עולה כי התובעים שילמו בפועל למוסך סך של 6,338 ₪ עבור תיקון נזקי הרכב, וחשבונית מס/ קבלה ממנה עולה כי שילמו לשמאי שכ"ט בסך 842 ₪.

הנתבע, לעומת זאת, טען כי בתאונה עצמה לא נגרם כמעט נזק לרכב התובעת, והכחיש כי הנזקים שנכללו בדו"ח השמאי אירעו כתוצאה מהמגע בין רכבו לבין רכב התובעת.

אין בידי לקבל את טענת הנתבע. בעוד התובעים הביאו ראיות מוצקות לעניין גובה נזקם, הנתבע לא הביא כל ראיה לכך שנגרם לרכב התובעת נזק כתוצאה מתאונה אחרת, ואף הודה כי מדובר בסברה בלתי מבוססת בלבד, כשאמר: "אני מהמר שקרתה תאונה בקוסמטיקה של האוטו אחרי האירוע שלי ומצא אותי קורבן לשלם עבור הטיפולים ברכב" (עמ' 3, ש' 18-19 לפרוטוקול).

זאת ועוד, אף אם נכונה גרסת הנתבע לפיה לא ראה שנגרם נזק לרכב התובעים כתוצאה מהמגע בין כלי הרכב, אין בכך ראיה כי לא נגרם נזק, שכן לעתים עשוי להיגרם לכלי רכב כתוצאה מתאונה נזק שאינו נראה לעין במבט חיצוני.

בשולי הדברים יצוין כי הנתבע והעד מטעמו, מר יהודה שטרן, שנסע עמו ברכב, הודו שלאחר התאונה לא המשיכו לנסוע ברכב הנתבע, אלא נסעו עם התובעים ברכבם. הנתבע אמנם טען כי נסע עמם מרחק קצר ביותר, אולם מכל מקום העובדה כי לאחר התאונה השאיר את רכבו בזירת התאונה ולא המשיך לנסוע בו, מעידה על כך שמדובר היה בתאונה ממשית ולא במגע קל בלבד.

ודוק: עולה מדו"ח השמאי כי הנזקים שנכללו בחוות דעתו נגרמו באחורי הרכב. הטענה כי במקרה, במהלך תקופה של כחודש וחצי שחלפו ממועד האירוע נשוא הליך זה (6.2.2018) ועד למועד בדיקת הרכב ע"י השמאי (26.3.2018), אירעה תאונה נוספת באותו מוקד, איננה מסתברת, ועל כן ברי כי נטל ההוכחה לעניין זה מוטל על מי שטוען לקרות אירוע שכזה, הלוא הוא הנתבע.

לאור האמור אני קובע כי התובעים הוכיחו את מלוא תביעתם בגין הנזקים שנגרמו לכלי הרכב שלהם ושכר טרחת השמאי.

לעומת זאת, רכיב התביעה בסך 1,500 ₪ שתבעו התובעים בגין אובדן שכר, בזבוז זמן וטלפונים, לא הוכח.

לפיכך אני מחייב את הנתבע ישלם לתובעים סכומים כדלקמן:

1. סך של 9,495 ₪ בגין נזקי התובעים והוצאות שכר טרחת שמאי, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 7.2.2022 ועד למועד מתן פסק הדין.
2. החזר סכום האגרה בסך 110 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 7.2.2022 ועד למועד מתן פסק הדין.
3. הוצאות ניהול המשפט בסך 1,500 ₪.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשפ"ב, 27 יולי 2022, בהעדר הצדדים.