לאחר עיון בבקשה, ובתגובת המשיבה, שמתנגדת לה, הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית מהטעמים הבאים:

סעיף 229(ח) לחסד"פ קובע שעם תשלום הקנס משתכללת ההרשעה. כעולה מתגובת המשיבה והבקשה הדוח שולם.

על פי סעיף 230 לחסד"פ, בית המשפט רשאי להידרש לבקשה אם הוכח שהבקשה לא הוגשה מסיבות שאינן תלויות במבקש, ושמנעו ממנו להגישה במועד, או מנימוקים אחרים מיוחדים שיפרט בית המשפט בהחלטתו.

בענייננו, מאישור המסירה של הודעת תשלום הקנס עולה שזה חזר כ"לא נדרש", חתום על ידי הדוור. בנסיבות אלה בוצעה מסירה כדין של ההודעה ועל כן טענת המבקש שלא קיבל את הדוח נדחית, והיה על המבקש להגיש בקשה להישפט במועד.

לעניין הנימוקים המיוחדים, יש לבחון האם נגרם למבקש עיוות דין כלשהו.

המבקש טוען שאמו ביצעה את העבירה וצרף תצהירה. נסיבות ביצוע העבירה לא פורטו בתצהיר, ומכאן שהתצהיר שנמסר אינו מספק (ראו לעניין זה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם ואח').

בע"פ 4448/09 קמר נגד מדינת ישראל נפסק שיש לצמצם תחולתו של תנאי עיוות הדין אך למקרים חריגים ומיוחדים, בהם אין כל ספק, כי דיון ענייני בהודעת תשלום הקנס, היה מוביל לזיכוי הנאשם. נסיבות מעין אלה לא הוכחו במקרה דנן. ראו לעניין זה גם פסיקת בית המשפט העליון ברע"פ 8472/17, רע"פ 8478/17 ורע"פ 8479/17 מדינת ישראל נ' סאלם ואח', שלפיה, יש להניח תשתית ראייתית לטענת עיוות דין.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשפ"ב, 24 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.