בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש אשר ניתנה כנגד רכבה של המבקשת שהיא הבעלים הרשום של רכב זה.

ב"כ המבקשת לא טענה דבר כנגד עמדת המדינה לפיה אדם אחר שאינו המבקשת, נהג ברכב זה כאשר הוא בלתי מורשה לנהיגה לסוג הרכב ואף הסיע ברכב בניגוד לחוק 13 נוסעים.

לא הועלתה בפני כל טענה אשר מקימה מי מההגנות הקבועות בחוק (בסעיף 57 ב(ב) בפקודת התעבורה) ולכן יש הצדקה מכוחן להורות על ביטול ההליך המנהלי.

ב"כ המבקשת טענה כי המבקשת זקוקה לרכבה כדי להסיע את ילדיה למסגרות חינוך ולקבלת טיפול רפואי שכן היא מתגוררת באזור בו אין תחבורה ציבורית, אלא שמטיעוני המדינה עולה כי למבקשת אין כלל רישיון נהיגה ולמעשה רכב זה רשום על שמה מבלי שיש לה כל יכולת נהיגה בו.

המבקשת גם לא התייצבה לדיון בפני, ולא תמכה טענותיה בכל דרך.

לא מצאתי כי בפרשה זו פעלה המדינה בניגוד לחוק.

לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות קיצור או ביטול ההחלטה המנהלית שהתקבלה.

החלטת קצין המשטרה ביחס לרכב היא סבירה ותואמת נסיבות לכאוריות קשות אשר יצרו סכנה לסביבה ולפיהן נהג בלתי מורשה לסוג הרכב נהג בו ואף הסיע בניגוד לחוק 13 נוסעים.

אני קובע כי החלטת קצין המשטרה היא החלטה נכונה, סבירה ומידתית.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד אדר א' תשפ"ב, 15 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.