27 ספטמבר 2022

1. בהתאם להסכמת הצדדים, התביעה נמחקת.
2. בכל הנוגע לשאלת ההוצאות, נחלקו הצדדים.
3. לטענת התובע יש לחייב את הנתבע בהוצאות מוגדלות נוכח התנהלותו בתיק זה, כאשר חרף פניות חוזרות ונשנות, החלטת הנתבע בתביעתו לקבלת קצבה מיוחדת, שהוגשה בחודש יולי 2021, ניתנה רק כעבור שנה, בחודש יולי 2022.
4. לטענת הנתבע, יש לדחות את הבקשה לחיובו בהוצאות, בין היתר לאור העובדה שההליך בתיק הסתיים כבר בשלב כתב ההגנה, אף ללא צורך בקיומו של דיון בתיק או במינויו של מומחה רפואי. לטענת הנתבע, לא ברור מה הנזק שנגרם לתובע מדחיית תביעתו מיד לאחר הגשת התביעה לבית הדין. עוד לטענת הנתבע, בהתאם להלכה הפסוקה, ככלל אין נוהגים לפסוק הוצאות בהליכים המסתיימים בהסכמה.
5. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו לתיק. מחד גיסא, צודק הנתבע בטענתו לפיה בסופו של יום ההליך הסתיים בהסכמה, לאחר שתביעת התובע לקבלת קצבה מיוחדת נדחתה על ידי הנתבע, וכי – ככלל במקרים אלה בית הדין ממעט לפסוק הוצאות. מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהחלטת הנתבע ניתנה רק לאחר שנה ממועד הגשת תביעת התובע, ולאחר פניות רבות מצד ב"כ התובע והגשת התביעה לבית הדין. עוד לא ניתן להתעלם מן העובדה שלאחר ביצוע הערכת מצבו של התובע על ידי אחות מטעם הנתבע ביום 24.3.22, נדרשו לנתבע עוד כארבעה חודשים נוספים עד למתן ההחלטה. בנסיבות אלה, על אף שלכאורה לא נגרם לתובע נזק כתוצאה מן העיכוב במתן החלטת הנתבע, לאור העיכוב הבלתי סביר במתן ההחלטה והעובדה שהתובע אף נדרש להגיש תביעה לבית הדין, מצאתי מקום לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התובע בסך של 1,500 ₪, וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבע.

ניתן היום, ב' תשרי תשפ"ג, (27 ספטמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.