1. בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית בת 60 ימים, החל מיום 08.02.22, עקב מעורבות המבקש, עת נהג באופנוע, ימהה בתאונת דרכים, אירוע מיום 06.11.2021 (להלן: "האופנוע" ו"התאונה", בהתאמה).
2. המבקש בבקשתו, ע"י ב"כ המלומד עו"ד אביעד חייט, טען כי השימוע נערך למבקש בחלוף 95 ימים, במקום בתוך 72 שעות מקרות האירוע, כשהמבקש שיתף פעולה ולא גרם לכל שיהוי. האופנוע נאסר לשימוש ביום התאונה והוחזר רק ביום השימוע, 08.02.2022. מכאן, המבקש עבר תקופת צינון. השימוע לא נערך עפ"י הכללים המנהליים, שעה שרק מקצת מדברי הנהג נכתבו ע"ג טופס השימוע, לא נשקלו אופציות פוגעניות פחות בשגרת המבקש ובני משפחתו, הקצין הפוסל לא שקל תקופה קצרה יותר ו\או סיוג הפסילה לאור נסיבותיו של המבקש, לא נימק כהלכה את החלטתו ועוד. באשר למסוכנות, הוא טען כי המדובר בתאונה נקודתית שאינה כוללת רמת רשלנות גבוהה, כשזהו המפגש הראשון של המבקש עם גורמי האכיפה וכשאין בהמשך נהיגתו כדי לסכן את הציבור. באשר לנסיבות אישיות, הוא טען כי רישיון הנהיגה חיוני ביותר עבור המבקש המטפל באחיו הנכה, כאשר מקום מגוריהם מבוסס ללא תחבורה ציבורית. ועל כן, עתר להחזיר את הרישיון לאלתר. לבקשה צורף טופס שימוע, הודעת אי שימוש לרכב עקב תאונת דרכים, אישור שחרור רכב שנגרר מיום 08.02.2022 ותג נכה לרכב.
3. במסגרת הדיון בבקשה, ב"כ המבקש חזר על תוכן הבקשה, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, טען כי המדובר ברף רשלנות נמוך המסתכם בסטייה קלה מנתיב נסיעה, הניזוק היחיד הוא המבקש, וכן נגרם נזק פח מינימאלי. השימוע נערך בשיהוי של 95 יום, שבמהלכם המבקש לא נהג, שכן כלי הרכב היה תפוס בתחנה. אכן מדובר בנהג צעיר, אם כי עברו מקל, נוהג משנת 2019 ולחובתו 2 דוחות, וכן לא מדובר בעבירות של סכנת חיים, כאשר התאונה התרחשה בשעת לילה, עם ראות לקויה בכביש רטוב. הפנה לנסיבות האישיות משפחתיות של המבקש. על כן, ככל וביהמ"ש יורה על המשך פסילת המבקש, עתר לסייג את הבקשה שלא תחול על הרכב לניידות האח הסובל מנכות.

1. המשיבה, באמצעות ב"כ המלומד עו"ד פלאח פלאח, התנגדה לבקשה ובא כוחה טען שהחלטת הקצין סבירה. באשר לטענת השיהוי, הוא הפנה למזכר מיום 08.11.21 שלפיו הבוחן פנה לאמו של המבקשת שהודיעה כי המבקש בבית חולים, צפוי לעבור בדיקות וניתוחים ואינו יכול להגיע לתחנה. הוא הוסיף כי המדובר בעבירה מאוד מסוכנת. על כן, הוא עתר לדחות את הבקשה.
2. תיק החקירה הוגש לעיוני.

דיון והכרעה

1. הוראת סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), מסמיכה קצין משטרה לפסול רישיון נהיגה של אדם למשך 60 ימים אם מצא כי ישנו יסוד להנחה שיוגש כנגדו כתב אישום בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש.
2. אמות המידה לפיהן בית המשפט בוחן את החלטת הפסילה המנהלית הן קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמה בעבירה המיוחסת והאם יש בהמשך הנהיגה כדי להוות סכנה לשלום הציבור (בש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)(10.10.02)).
3. באשר לראיות לכאורה- נפסק כי אין זהות בין ההכרעה הראייתית שבסוף ההליך העיקרי לבין זו הנוגעת לקיומן של ראיות לכאורה בשלב הפסילה, ועל מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המבקש לעבירה המיוחסת לו (בעניין זה אפנה לבש"פ 6732/10 מ"י נ' שגיב בן שלום (פורסם בנבו) 10.10.10)).

1. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לראיות לכאורה. לאחר שעיינתי בחומר הראיות בתיק, הנני סבורה שהם כמעט צדקו וכי בשלב זה היו בפני קצין המשטרה די ראיות שהמבקש ביצע לכאורה את העבירות בהן חשוד, כאשר עוצמת הראיות בכל הקשור לעבירת גרימת חבלות של ממש, בניגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה, הינה נמוכה, בהעדר כל תיעוד רפואי בתיק החקירה.
2. באשר לשימוע- מעיון בשימוע, שבו נכחו גם אביו של המבקש וסניגורו, והחלטה על פסילה מנהלית, הקצין הפוסל אפשר למבקש להעלות את טענותיו בפניו אשר מסר באמצעות ב"כ כי "זה אירוע נקודתי, בחור בן 17 שמיועד לסיירת, התאונה מחודש נובמבר 2021 הוא לא נהג מאז, מטרת השימוע לצנן את הנהג, מבקש לפסול רק את האופנוע שלו. חלף זמן מאז השימוע." וכן מפי המבקש נמסר כי " 99 אחוז מהזמן אני נהג מאוד זהיר ומפעיל שיקול דעת, כיום הצורך שלי לרישיון מאוד הכרחי בעיקר כדי להגיע לטיפולים." הקצין הפועל שקל שיקולים עניינים ונימק את החלטתו בכך ש"מדובר בנהג חדש, 3 עבירות תנועה במהלך השנה, גרימת תאונת דרכים כתוצאה מאיבוד שליטה התנגשות באוטובוס שהגיע ממול, פציעה קשה, נזק לגוף ולרכוש, יסל שיוגש כ. אישום."

באשר לטענת השיהוי בקיום השימוע וקבלת החלטת הקצין אדון בהמשך.

1. באשר למסוכנות- מסוכנותו של נהג נלמדת משני מקורות: האחד, נסיבות העבירה והשני, עברו התעבורתי של הנהג. יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון בהקשר זה בב"ש 540/86 חמדאן דורי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)(01.07.86):

"בבוא בית המשפט להחליט בבקשת פסילה לפי סעיף 46 לפקודה עליו להעמיד לנגד עיניו בעיקרו של דבר את השיקול אם עובדותיו של המקרה, כפי שהן עולות לכאורה מחומר החקירה, ועברו התעבורתי של הנהג, מביאים למסקנה כי יש בהמשך נהיגתו לסכן את הציבור. הווה אומר על בית המשפט לשקול בשלב זה לא רק אם ישנן ראיות לכאורה בדבר אשמתו של הנהג, אלא בראש מעייניו יעמוד השיקול הבא להגן על הציבור מפני אותו נהג, אם חומרתן של נסיבות המקרה ועברו מצביעים על סכנה אשר כזאת. אכן לא יתעלם בית המשפט גם מנסיבותיו האישיות של הנהג, אולם אין באלה כדי להכריע את הכף."

1. בענייננו המדובר בתאונה בה מעורבים האופנוע בו נהג המבקש ואוטובוס שהגיע ממול וכתוצאה ממנה נחבל המבקש, כאשר הגורם לתאונה היה, לכאורה, נהיגתו הרשלנית של המבקש בכך שסטה מנתיבו לנתיב הנגדי והתנגש באוטובוס שהגיע ממול בנתיב הנגדי. המסוכנות במקרה זה טבועה בנסיבות המקרה ותוצאותיו. מדובר בנהיגה המסכנת את הנהג ואת משתמשי הדרך והיתה יכולה להסתיים בתוצאות חמורות בהרבה וחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם תופעות של נהיגה באופן זה.

עם זאת, יש לקחת בחשבון כי בעקבות התאונה נפגע רק המבקש כאשר אין תיעוד רפואי באשר למהות החבלות שנגרמו לו.

תאונות הדרכים הפכו למכת מדינה והן גובות מדי יום קורבנות בנפש. במסגרת המלחמה בתאונות הדרכים, בחר המחוקק ליתן בידי קצין משטרה סמכות להורות על פסילה מנהלית למשך 60 ימים, מקום בו קיים יסוד סביר להניח כי יוגש כתב אישום על גרימת התאונה.

לכך יש להוסיף, כי מדובר במבקש יליד 2004, נוהג משנת 2021 שלחובתו 3 הרשעות אחרונה מיום 08.12.2021 בגין לוחית הזיהוי אינה תקינה- רכב דו או תלת גלגלי בניגוד לסעיף 165(א)(2) לתקנות התעבורה, קרי מלאחר מועד קרות התאונה.

באשר לטענת השיהוי- מחד מצאתי טעם בטענות ב"כ המבקש באשר לשיהוי שבפסילתו המנהלית של המבקש. מרבית פעולות החקירה הסתיימו מספר ימים בודד לאחר מועד קרות התאונה. מנגד, אני ערה שקיימים שלושה מזכרים שערך הבוחן, כדלקמן:

1. מיום 08.11.21 לפיו בשיחה טלפונית עם אמו של המבקש נמסר כי המבקש עדיין בבית חולים, עליו לעבור סדרה של בדיקות וניתוחים ותהיה עמו בקשר בהמשך.
2. מיום 12.12.2021 לפיו בשיחה טלפונית עם אמו של המבקש נמסר כי המבקש עבר ניתוח ונמצא כרגע בבית ותהיה עמו בקשר בהמשך השבוע למסור עדות בדבר התאונה.
3. מיום 07.02.22 לפיו בשיחה טלפונית עם אמו של המבקש הודיעה האחרונה שתהיה בבית רק בשעות הערב, סוכם שיתאם הבוחן מולה מועד לצורך גביית עדות לשבוע הבא. כאשר בפועל, המבקש התייצב לחקירה ולשימוע למחרת היום ב- 08.02.2022.

משכך ולאור קיומם של המזכרים הנ"ל, הנני לקבוע שקיים לכל היותר שיהוי מסוים בקיום השימוע, כאשר המשיבה לא עשתה דיו כדי להרחיקו מן הכביש במהלך התקופה מאז התאונה ועד מועד הפסילה בפועל (לאור מסוכנותו הלכאורית), ויש בכך להפחית במידה מסויימת מהמסוכנות הלכאורית.

כידוע פסילה מנהלית תפקידה לתת מענה מידי ותכוף למסוכנות נהג, ובענייננו הרציונאלים מהרחקתו מהכביש מתקהים נוכח השיהוי האמור.

1. באשר לנסיבות אישיות- על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי בשמירה על שלום הציבור וביטחונו מפני מי שנהיגתו מסוכנת לבין האינטרס הפרטני של נהג, ובכלל זה נסיבותיו האישיות. הן טענות המבקש בצורך להסיע את אחיו לטיפולים, וזאת לעשות במסגרת הרכב המותאם לאחיו, טענות שהועלו בפניי ונתמכו במסמכים, לצד הטענה כי הוריו של המבקש עובדים והוא זה שאמור לסייע בניידות אחיו וכן כי המשפחה מתגוררת במושב שלא קיימת בו תחבורה ציבורית, מצאתי כי יש בהם להשפיע, במידה מה, על האיזון הסופי המתחייב בין כלל השיקולים המתחייבים.

סוף דבר

1. מכל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים המתחייבים ואיזנתי ביניהם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי כך שתקופת הפסילה תקוצר ל 40 יום מיום הפסילה המנהלית, קרי מיום 08.02.2022.

מובהר בזאת כי הפסילה תסתיים ביום 19.03.2022.

המשטרה תחזיר בתום התקופה את רישיון הנהיגה שנתפס במסגרת תיק 789166/2021 למבקש ו\או מי מטעמו עם הצגת החלטתי זו.

להודיע לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשפ"ב, 01 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.