בשם התובע: עו"ד נתנאל בירן

בשם הנתבעת: עו"ד גלעד פלג, עו"ד דגנית סלע

1. לפניי בקשת הנתבעת לתקן את כתב ההגנה באמצעות תיקון חוות-הדעת הרפואית מטעמה.

2. התביעה היא לתשלום תגמולי ביטוח בגין נכות בסך 85,169 ש"ח. לפי הנטען בכתב התביעה, הנכות נגרמה מתאונה שאירעה לתובע ביום 16.4.2017. לכתב התביעה צורפה חוות-דעת רפואית בתחום האורתופדיה שבה נרשם שלתובע נכות צמיתה בשיעור של 35%, החל מיום 16.4.2019. מועד זה נקבע לפי תום הנכויות הזמניות הרשומות בחוות-דעת המומחה.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו טענה, בין היתר, כי התביעה התיישנה. זאת שכן חלפו למעלה משלוש שנים מקרות מקרה הביטוח. כתב ההגנה נתמך בחוות-דעת רפואית בתחום האורתופדיה, שבה נרשם כי לא נגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה כל נכות בתחום האורתופדי. עם זאת, בחוות-הדעת אין התייחסות למועד התגבשות הנכות הצמיתה (בדומה לאופן שבו הדבר נעשה על-ידי התובע) – שהרי כאמור, לעמדת המומחה מטעם הנתבעת אין נכות שכזו.

4. לאור חוות-הדעת שהוגשו, התבקשו בעלי הדין להתייחס לשאלה האם נכון למנות מומחה מטעם בית המשפט (החלטה מיום 17.5.2022). בעלי הדין התייחסו לנושא זה בכתב, ולאחר מכן הדבר נידון בקדם המשפט (ביום 8.11.2022).

5. בקדם המשפט נשאלה הנתבעת, האם ככל שימונה מומחה מטעם בית המשפט, עליו להתייחס גם למועד התגבשות הנכות הצמיתה. זאת מאחר שלנושא זה אין התייחסות בחוות-הדעת מטעם הנתבעת, כך שבפני בית המשפט עומדת בנושא רק עמדת מומחה התובע. הנתבעת השיבה שלדעתה על מומחה בית המשפט להתייחס גם לנושא מועד התגבשות הנכות הצמיתה. לעומת זאת, התובע החזיק בעמדה שלפיה אין בחוות-הדעת מטעם הנתבעת התייחסות למועד ההתגבשות של הנכות הצמיתה, ועל כן אין מקום שמומחה בית המשפט יתייחס לנושא זה שלגביו הנתבעת לא הציגה גרסה.

6. לאחר קדם המשפט הגישה הנתבעת את הבקשה שלפניי, שהיא לתיקון כתב ההגנה באמצעות תיקון חוות-הדעת הרפואית מטעם הנתבעת (בקשה מיום 20.11.2022). לטענת הנתבעת, מבוקש להתיר לה להגיש חוות-דעת רפואית שבה תתווסף התייחסות למועד שבו מצבו הרפואי של התובע הפך ליציב, דהיינו, מועד התגבשות מצבו באפס אחוזי נכות. התובע התנגד לבקשה באומרו שברצונו לבחון תחילה את חוות-הדעת המתוקנת שברצון הנתבעת להגיש (תשובה מיום 27.11.2022). בעקבות זאת הנתבעת הציגה את חוות-הדעת המתוקנת שברצונה להגיש (ביום 5.1.2023). בחוות-דעת זו חוזר מומחה הנתבעת על כך שלעמדתו לא נגרמה לתובע נכות, אולם מוסיף כי לאחר נכויות זמניות בשיעורים שונים (100% נכות זמנית למשך חודש, 20% נכות זמנית למשך חמישה חודשים ו-10% נכות זמנית למשך חצי שנה), מצבו של התובע התגבש ללא נכות החל משנה לאחר התאונה.

7. לאחר מכן הגיש התובע תשובה נוספת שבה נאמר שאין בחוות-הדעת של מומחה הנתבעת הסבר להתייחסות המאוחרת לנושא הנכויות הזמניות ומענה לשאלה מדוע לא התייחס לנושא עוד בחוות דעתו המקורית. כן נטען שהבקשה נעדרת תמיכה בתצהיר. התובע טען שיש לדחות את הבקשה ולחלופין לאפשר לו לחקור את מומחה הנתבעת.

דיון והכרעה

8. מצב הדברים בענייננו הוא זה: התביעה היא לתגמולי ביטוח בשל נכות. תקופת ההתיישנות לתביעה מסוג זה היא שלוש שנים. התביעה אומנם הוגשה למעלה משלוש שנים מאז התאונה. אולם בעקבות תיקון החוק שנעשה בעניין זה, לכאורה העמדה המקובלת בפסיקה היא שמניין ההתיישנות אינו נמנה ממועד התאונה, כי אם ממועד התגבשות הנכות הצמיתה (חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6), התשע"ד-2014 המתקן את סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח); ועיינו, למשל, ע"א (מחוזי ת"א) 33284-02-16 סימן טוב נ' AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ (26.1.2017); תא"ק (שלום ת"א) 21104-05-20 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פיסקאות 25-21 (8.4.2021); ת"א (שלום נצ') 32495-06-19 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אבן סבן (6.4.2020); ת"א (שלום עכו) 53380-06-17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' סרחאן (13.2.2020)).

בענייננו, התובע כלל בחוות-הדעת הרפואית מטעמו גרסה בדבר מועד התגבשות הנכות הצמיתה. לפי עמדה זו, טענת התובע היא כי תביעתו לא התיישנה. הנתבעת, מנגד, תמכה את כתב הגנתה בחוות-דעת רפואית שבה נאמר שלתובע לא נגרמה כל נכות צמיתה מן התאונה, וחוות-דעת זו נעדרת התייחסות למועד התגבשות מצבו הצמית של התובע. משכך, הנתבעת לא הציגה גרסה בנושא מועד התגבשות הנכות הצמיתה, אשר לכאורה דרוש לה לשם ביסוס טענת ההתיישנות. בנסיבות אלו נשאלה הנתבעת בקדם המשפט, האם ככל שימונה מומחה מטעם בית המשפט שיחווה דעתו במחלוקת בדבר שיעור הנכות, עליו להתייחס גם למועד התגבשות הנכות הצמיתה שכן בנושא זה בפניו גרסה אחת והיא של התובע. על כן הנתבעת מבקשת לתקן את חוות-הדעת מטעמה, על מנת להציג תשתית בדבר מועד התגבשות מצבו הצמית של התובע לשם ביסוס טענתה כי התביעה התיישנה.

9. כן ראוי לציין כי הנתבעת העלתה בכתב הגנתה את טענת ההתיישנות באופן כללי, בניסוח שלכאורה עשוי שלא לעלות בקנה אחד עם הדין הקיים כיום לגבי התיישנות תביעה לתגמולי ביטוח בשל נכות. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי "דין התביעה להידחות עקב התיישנות בין היתר לאחר שחלפו למעלה מ-3 שנים מקרות מקרה הביטוח..." (עמ' 2 לכתב ההגנה). אולם חוק חוזה הביטוח מורה, כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח... היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח" (סעיף 31 לחוק). דהיינו, על מנת לבסס את טענת ההתיישנות, בניסוח מדויק יותר היה על הנתבעת להתייחס למועד שבו קמה למבוטח הזכות לתבוע את תגמולי הביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח, בהתאם לנוסח הוראת החוק הנזכרת. כאמור, לכאורה העמדה המקובלת בפסיקה היא שמועד זה הוא מועד התגבשות הנכות הצמיתה.

10. תיקון חוות-דעת רפואית, כמוהו כתיקון כתב טענות (ראו, רע"א 3686/16 פלונית נ' מדינת ישראל - המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב) (‏26.7.2016)). לעניין זה, ההליך עודנו מצוי בשלב שאינו מתקדם. יש בתיקון המבוקש כדי לתת לנתבעת את מלוא יומה בבית המשפט ולסייע בהגעה לחקר האמת. שיקולים אלו מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה.

11. לא מצאתי שיש בטענות התובע בתשובתו כדי לשנות מן התוצאה. אין בהעדר התייחסות המומחה לשאלה מדוע לא כלל את מועד התגבשות הנכות הצמיתה ואת הנכויות הזמניות בחוות-דעתו הקודמת כדי להטות את הכף לטובת דחיית הבקשה, בייחוד נוכח השלב שבו מצוי ההליך ושאינו מתקדם. כן מצאתי שאין באי-צירוף תצהיר לבקשה כדי לשנות מן התוצאה, שכן התיקון המבוקש הוא לגבי חוות-דעת המומחה, שכמוהו לצורך העניין כתצהיר התומך בבקשה. בנוסף, מצאתי שלאור השלב הראשוני שבו מצוי ההליך, אין להתיר את חקירת המומחה לצורך הדיון בבקשה (לשיקול דעת בית המשפט בנושא ראו, תקנה 50(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

12. עם זאת, נקודה מסוימת בבקשת הנתבעת הטרידה אותי, והיא החובה של נתבע להעלות טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה (סעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958). בפסיקה נקבע שלא יותר לנתבע לתקן את כתב הגנתו על-ידי הוספת טענת התיישנות, מאחר שהיה עליו להעלותה בהזדמנות הראשונה (עיינו, ע"א 5574/09 הזימה נ' קרן קיימת לישראל, פיסקה 22 (16.11.2011); ע"א (מחוזי ת"א) 3029/03 בן עמי נ' תדיראן מערכות אלקטרוניות בע"מ (22.2.2006); בר"ע (מחוזי ת"א) 1500/05 סולל בונה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (13.8.2008); ע"ר (מחוזי י-ם) 48693-09-16 פלוני נ' בית חולים "רמת מרפא" (21.11.2016)).

אומנם, בענייננו הנתבעת טענה בכתב הגנתה להתיישנות התביעה, ואני מוכן להניח שלכאורה בכך עמדה בחובתה לעשות כן בהזדמנות הראשונה (לשלמות התמונה, הנתבעת הגישה קודם לכן בקשה לסילוק חלק מן התביעה על הסף ככל שהיא עוסקת בנזק נפשי, אולם ציינה בשולי בקשתה כי בפיה גם טענת התיישנות). אולם כאמור, הנתבעת העלתה את טענת ההתיישנות באורח כללי, שלכאורה עשוי שלא לעלות בקנה אחד עם הוראות הדין. עתה, בתיקון חוות-הדעת הרפואית, יש שיפור וחידוד של טענת ההתיישנות (לכאורה בלבד כמובן, מבלי להביע עמדה). תיקון חוות-הדעת מאפשר לנתבעת להעלות את טענת ההתיישנות מטעמה ביתר ביסוס ודיוק ושלא בהזדמנות הראשונה. בנסיבות אלו נשאלת השאלה, שמא מצופה מנתבע בכלל, ומחברת ביטוח בפרט, שלא אך להעלות בהזדמנות הראשונה את טענת ההתיישנות, כי אם גם להעלותה כדבעי, דהיינו, בפירוט הנדרש ובהתאמה להוראות הדין.

13. לאחר ששקלתי בדבר, מצאתי שאין באמור כדי למנוע את תיקון חוות-הדעת כפי שהתבקש, ושהאיזון הנכון הוא מתן ההיתר לתיקון חוות-הדעת תוך חיוב הנתבעת בהוצאות. שני טעמים לדבר. ראשית, התובע לא טען בתשובתו לבקשה כי יש בתיקון המבוקש כדי לאפשר לנתבעת לעקוף את החובה להעלות טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה.

שנית, בענייננו אין מדובר במקרה שבו הנתבע החמיץ לחלוטין את ההעלאה של טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה. ענייננו בנסיבות מתונות יותר שבהן טענת ההתיישנות לכאורה הועלתה בהזדמנות הראשונה, אולם באופן כללי וללא מתן גרסה מספקת, ועתה מבוקש להבהירה ולדייקה. כך, בהיקש, בספרות המשפטית הובעה העמדה שלפיה אם העלה הנתבע טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה אשר קדמה להגשת כתב ההגנה, אולם לא חזר עליה בכתב הגנתו, יותר לו לתקן את כתב ההגנה (עיינו, טל חבקין התיישנות (מהדורה שניה 2021) 147-146; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 272 , ה"ש 4 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). דהיינו, מחדלים מתונים יותר ניתנים לתיקון.

היקש נוסף שניתן ללמוד ממנו לענייננו, עניינו בתובע המעוניין לתקן את כתב התביעה. ככלל לא יותר לתובע לתקן את כתב התביעה, אם ברצונו להוסיף עילה שכבר התיישנה. עם זאת, הותר לתובע לתקן את תביעתו לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, למשל על-ידי תמיכתה בחוות-דעת רפואית, כשהתיקון מתייחס לעילת תביעה שכבר נכללה בכתב התביעה המקורי (ראו, רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו (5.10.2009); וראו גם, למשל, רע"א 4371/19 פלוני נ' פלוני, פיסקאות 13-11 (‏8.9.2019); רע"א 6541/19 קופת חולים לאומית נ' פלוני (‏26.11.2019)). תמונת הראי לכך היא שניתן להתיר לנתבע לתקן את כתב הגנתו באמצעות תיקון חוות-הדעת מטעמו, מקום שבו הוא מבקש לחדד ולמקד טענת התיישנות שכבר הועלתה על-ידיו בהזדמנות הראשונה.

14. עם זאת, דעתי היא שיש לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט. מצופה מחברת ביטוח הטוענת להתיישנות התביעה, לעשות כן על בסיס תשתית עובדתית סדורה, ובאופן שתואם לדיני ההתיישנות החלים על העניין. היה על הנתבעת להציג בכתב ההגנה המקורי מטעמה ובחוות-דעת המומחה את גרסתה בדבר מועד התגבשות מצבו הצמית של התובע לשם ביסוס טענת ההתיישנות. הנתבעת לא הייתה יכולה לצפות לכך שמומחה בית המשפט, ככל שימונה, הוא שיעשה את מלאכתה.

15. על כן, הבקשה מתקבלת וחוות-הדעת המתוקנת תוגש כמבוקש. לצד זאת, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח.

החלטה זו ניתנת לפרסום ללא שם התובע.

ניתנה היום, ב' אדר תשפ"ג, 23 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.