1. לפני בקשה למתן אורכה לצורך הגשת בקשה להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982 (להלן : החוק)
2. הבקשה מתייחסת ל- 52 הודעות תשלום קנס שנרשמו כנגד רכבו של המבקש, בגין שלל עבירות חניה ותנועה בניגוד לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983, ביניהן קנס חנייה במקום חנייה מוסדר, העמדת/החנית את הרכב בניגוד להוראות תמרור, חנייה המיועדת לנכים, בתחום תחנת אוטובוס, חנייה בניגוד לתמרור אין עצירה, קנס חנייה עבור חנייה על מדרכה, הצמדת כרטיס חניה לחלון מבלי למלא אחר ההוראות, חנייה כפולה, מדובר בעבירות שבוצעו בין השנים 1995 ועד ל- 2012, כפי שניתן ללמוד מתדפיס פירוט הדוחות המצורף לבקשה ואשר צורפו לתגובת ב"כ המשיבה.
3. המבקש בכותרת בקשתו מציין, כי מדובר בבקשה בהולה לביטול תשלום קנסות ובקשה לעיכוב הליכים, וכן ציין את דחיפות העניין הנובעת מעיקול שני חשבונות הבנק שברשותו. עוד ציין כי בשנת 2001 עבר המבקש לכפר טרומן ובשנת 2008 עבר להתגורר ביישוב שוהם. ביום 13.01.2022 גילה המבקש שחשבונותיו עוקלו, ולאחר בירור גילה שישנם 52 קנסות של עיריית תל אביב אשר לא שולמו, עוד ציין המבקש, כי מעולם לא קיבל לידיו קנס ולא בוצעו כל הליכי גביה בחשבונותיו, ולו היו עושים כן, היה בודק זאת בזמן אמת. ביום 18.01.2022 שלח המבקש מכתב בקשה למשיבה , על מנת שתובע עירוני יבחן זאת, עוד ציין כי מטעם העירייה עודכן כי בחינת הבקשה תערך כ-45 ימים וכי בינתיים לא מעכבים הליכי גביה, בסיום דבריו ציין ב"כ המבקש כי יטען להתיישנות חלק מהדו"חות.
4. ביום 10.03.2022 הגישה המשיבה את תגובתה המפורטת תוך כדי ציון כי עמדתה היא כי יש לבטל 29 הודעות לתשלום קנס, כדלהלן: 1, 6, 7, 9-14, 17-20, 24, 26, 27, 29, 32, 34, 35, 39, 42, 46-52 לרשימה. תגובתה מתייחסת ל- 23 הודעות תשלום הקנס הנותרות אשר המבקש ביצע בין השנים 2007-2012.
5. הודעות תשלום הקנס נשלחו באמצעות דואר רשום למענו של המבקש כפי שהיה מעודכן במשרד הפנים נכון למועד משלוח ההודעות. המשיבה צירפה את האישורים על משלוח דברי דואר בשירות רשום כמותי. ותצהיר המפרט את הליך משלוח ההודעות באגף החניה.
6. כפי שנקבע בפסיקה די באישור משלוח ההודעה לתשלום הקנס בדואר רשום להוכחת משלוח ההודעה, ראה עפ"א 80074/07 מור מילמן אפרת נ' עיריית ת"א, בג"צ 7281/09 שרגא רוזנבאום נ' עיריית תל אביב-יפו, ורע"פ 5169/11 בנימין רובין נ' מדינת ישראל.
7. משהוכיחה המשיבה את משלוחן של הודעות תשלום הקנס נשוא הבקשה אל המבקש, יש להחיל את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, הלכה היא כי אין די באמירה סתמית של המבקש שלא קיבל את דבר הדואר לידיו בכדי שבית המשפט יקבל את טענתו. במקרה דנן, מלבד אמירה של המבקש כי לא קיבל את הודעות תשלום הקנס, לא הוצגה ראייה כלשהי שיש בה בכדי להפריך את חזקת המסירה.
8. לטענת ב"כ המשיבה, שלחה היא אל המבקש דרישות לתשלום קנס, ואף ביצעה פעולות וזאת על פי פקודת המסים (גביה).
9. בנוסף מציינת המשיבה כי בניגוד לטענת המבקש כי הינו המום שכן מעולם לא קיבל לידיו ולא ידע בדבר הדו"חות דנן, מתיעוד ממוחשב בזמן אמת, עולה כי המבקש היה מודע לדו"חות הרלוונטיים כבר בשנת 1999. בתאריך 10.06.1999 המשיבה ביצעה עמו הסדר תשלומים, אשר המבקש לא עמד בו. כמו כן המבקש קיבל פירוט דו"חות בשנת 2011, (צירפה המשיבה תיעוד לכך) על כן הבקשה דנן מוגשת בשיהוי קיצוני.
10. לפי סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – "החוק"), אם לא שילם המבקש את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), לא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס.
11. בנוסף, סעיף 230 לחוק קובע, שבית המשפט יהיה רשאי לקיים משפט לאדם שהגיש בקשה להישפט לאחר תקופת תשלום הקנס רק אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד , והוא הגיש הבקשה מיד לאחר שהוסרה המניעה, או מנימוקים מיוחדים (ר' רע"פ 1260/09 שלבי עאטף נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 2.6.2009).
12. מעיון בבקשה ולאור חזקת המסירה כאמור לעיל לא שוכנעתי כי הבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש. לא ניתן למצוא בבקשת המבקש הסבר לשיהוי הקיצוני בהגשת הבקשה. המבקש בבקשתו לא מפרט טעמים שיש בהם בכדי לסתור את חזקת המסירה. מעבר לכך שאני מוצא שעיון בנספח ד למענה המשיבה מגלה שכבר ב5/9/2011 קיבל המבקש פירוט דוחות , לכן אני מוצא שאני מתקשה לקבל את טענת המבקש לפיה הגיש את בקשתו למתן אורכה להישפט מייד לאחר שנודע לו דבר החוב הנובע מהקנסות.
13. סעיף 237(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי המצאה תחשב שבוצעה כדין תהיה כדין אם תבוצע, בין היתר, "במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה [...]". תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מוסיפה לכלל זה וקובעת כי בעבירות קנס "רואים את [...] ההודעה לתשלום קנס [...] כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".
14. עינינו הרואות: מקום שמדובר בהמצאת הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הסעיף קובע חזקה שבדין שלפיה אם הוכיחה הרשות ששלחה את הודעת תשלום הקנס בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת הנמען, יש להסיק כממצא עובדתי שההודעה הומצאה לידיו כדין בחלוף 15 יום מעת המשלוח. הנמען יכול לסתור חזקה זו אם יוכיח שלא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם תלויים בו.
15. בבסיס חזקות המסירה בדואר עומד טעם כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של כל תושב לעדכן את מרשם האוכלוסין על כל שינוי במענו (סעיפים 2(א)(11) ו-17 לחוק מרשם אוכלוסין; הטעם השני טמון בניסיון החיים והשכל הישר המלמדים כי מסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקרים (ראו: ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים, פ"ד נו(2) 787, 806-805 (2002) (להלן: עניין אזוב)). המחוקק קבע כי שילוב טעמים אלה מצדיק לקבוע כממצא עובדתי שמסמך שנשלח בהתאם לחיקוק הרלוונטי (דואר רשום עם אישור מסירה כשמדובר במסמכים המומצאים לפי חוק סדר הדין הפלילי; ודואר רגיל כשמדובר בפקודת המסים (גביה)) – הגיע ליעדו; ודי בכך כדי לכונן ידיעה קונסטרוקטיבית של הנאשם או החייב על אודות ההליכים המתנהלים נגדו. עוד מלמד הניסיון כי מקום שההודעה לא נדרשה במען שאליו נשלחה, ברגיל נעוץ הטעם לכך בנמען. אפשרות אחת היא שהנמען שינה את כתובתו בלא לקיים את החובה לעדכן את מרשם האוכלוסין; אפשרות אחרת היא שהנמען לא דרש את ההודעה מטעמים שונים הקשורים בו, ובכללם ניסיון לחמוק מתשלום. בשני מצבים אלה קבע המחוקק כי יש לראות בנמען כמי שקיבל את המסמך שנשלח אליו. זוהי קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלות עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת. ראה בעניין זה, רעא 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם.
16. יצויין שבית המשפט ביקש מהמבקש לצרף תמצית רישום ממשרד הפנים שתתמוך בטענתו שאינו מתגורר בכתובת אליה נשלח הדואר מאז 2001. המבקש נמנע עד מועד מתן ההחלטה מלהעביר תדפיס שכזה ואני מוצא שמחדלו זו מחזק את טענת ב"כ המשיבה שהודעות תשלום הקנס נשלחו לכתובתו הידועה.
17. באשר לביצוע העבירות – לא טען המבקש בבקשתו אף טענה לגופו של עניין או טענת הגנה לעניין ביצוע העבירות, אלא רק ציין כי לא ידע עליהן, דבר אשר נסתר בהוכחת המשיבה בתגובתה, בהעדר טענות הגנה המוכרות בפסיקה, לא יגרם עיוות דין בדחיית הבקשה. באשר לטענת ההתיישנות, לאור הוכחת המשיבה בתגובתה עת פעלה בשקידה רבה לאורך השנים באיתור המבקש, ועת ידע על כך המבקש עת הגיע להסדר תשלומים בתאריך 10.06.1999, אך לא עמד בו, אף עת הפעילה המשיבה חוקר לאיתורו, ושלחה כל העת מכתבי דרישה ובקשות לעיקול ללא הרף, ואף קיבל המבקש ביום 05.09.2011 את פירוט הדו"חות. ועל אף שידע על דבר הדו"חות לארוך השנים, שקט המבקש על שמריו במשך שנים רבות, בעניין זה אין למבקש להלין אלא על עצמו.
18. לאור כל האמור לעיל, כפי הסכמת המשיבה בתגובתה, הודעות תשלום קנס שמספרן, 1, 6, 7, 9-14, 17-20, 24, 26, 27, 29, 32, 34, 35, 39, 42, 46-52 לרשימה, מבוטלות.
19. לגבי יתר 23 הודעות תשלום הקנס אשר ברשימה, הבקשה להישפט באיחור בגינן נדחית.
20. זכות ערעור- כמפורט בדין.
21. המזכירות תעביר עותק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, א' סיוון תשפ"ב, 31 מאי 2022, בהעדר הצדדים.