בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 15.12.2021 (ת"א 33669-10-18, כב' השופטת איילה גזית) שניתנה לאחר דיון בבקשות שנדונו בקדם המשפט.

1. ההחלטה עליה נסובה בקשת רשות הערעור עסקה בבקשות הבאות:

• בקשת המבקש להורות למשיב להגיש תצהיר עדות ראשית מתוקן.
• פסילת חוות דעת מומחה שהוגשה על ידי המשיב ולחילופין מתן אפשרות להגיש חוות דעת נגדית מטעם המבקש.
• מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

טענות המבקש

1. המבקש (להלן גם: "התובע"), הגיש תביעה נגד המשיב (להלן גם: "הנתבע") שהינו עורך דין במקצועו, בגין רשלנות מקצועית בכך שלא עגן וביטח את זכויותיו במקרקעין במסגרת תכנית פינוי בינוי. בכך הסב לתובע נזק ממוני.
2. בקשות המבקש בעניינים שלעיל נדחו באופן מפלה ושרירותי.
3. המבקש חויב לשנות את נוסח תצהירו ולקצרו שלוש פעמים. מנגד, בית המשפט קמא התיר למשיב להגיש תצהיר החורג מההיקף שבו חויב התובע, ובכך פעל בית המשפט קמא בחוסר שוויון.
4. טענות המבקש לפסילת חוות דעת המומחה שצורפה לתצהיר המשיב נדחו שלא כדין. עיקר הטענה נגד חוות הדעת הינה שהיא מהווה מיחזור הטענות העובדתיות של הנתבע. הסמכות בעניין קביעת העובדות מסורה לבית המשפט ולא למומחה. מדובר בתיק מורכב, בית המשפט קמא לא מכיר את פרטיו וקבלת חוות הדעת סוללת את הדרך לקבלת עובדות מטעם הנתבע. עוד נטען שחוות הדעת הוגשה בניגוד לתקנות בכך שלא כללה רשימת אסמכתאות.
5. בית המשפט קמא חסם את דרכו של המבקש להגשת חוות דעת בעוד שהמועד להגשתה בהתאם לתקנות החדשות טרם חלף. החלטה זו עלולה לסלול את הדרך לקבלת החלטות בתיק ללא הכרת הפרטים הסבוכים בתיק ואימוץ חוות דעת הנתבע ללא חוות דעת נגדית.
6. החלטת בית המשפט קמא שלא למנות מומחה מטעם בית המשפט בשלב זה, אף שנקבע שהבקשה תישקל לאחר מכן, מסכלת את אפשרות בירור העובדות בתיק.
7. החלטות בית המשפט קמא בעניינים אלו מהווה אי צדק העולה כדי עיוות דין.
8. במסגרת בקשת רשות הערעור מפרט המבקש את העובדות המהוות את עילת התביעה ואת השתלשלות ההליכים המשפטיים. באשר לחוות הדעת, מפרט המבקש את השאלות העולות מחוות הדעת שהוגשה, ותוקף את ממצאי המומחה ואת החוסרים בחוות הדעת.

הכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטת בית המשפט קמא ובפרוטוקול הדיון שקדם להחלטה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.
2. החלטת בית המשפט קמא, במהותה, הינה החלטה דיונית המצויה במסגרת הפררוגטיבה של הערכאה הדיונית ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות מאין אלו. כידוע, לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב, ערכאת הערעור תתערב בהחלטות דיוניות במקרים חריגים בלבד (ר' למשל: רע"א 2242/21 מ.ע.ג.ן - ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ. בוטיק- שימור מבנים בע"מ, פיסקה 7 (27.4.2021); רע"א 7337/20 באנקר פוינט סופליי לימיטד נ. חברת נמל אשדוד בע"מ, פיסקה 7 (‏21.12.2020)).
3. החלטת בית המשפט קמא נקבעה בסוגיות הקרובות לסוגי ההחלטות המנויות בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: "צו שר המשפטים"). מדובר בהחלטה דיונית, סעיף 1(3) לצו שר המשפטים קובע שאין להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה הנוגעת להיקף הטענות. הטענה לגבי היקף התצהירים דומה במהותה להחלטה בדבר היקף הטענות ואף שצו שר המשפטים אינו מתייחס מפורשות לתצהירים הרי שממילא ההחלטה מצויה במסגרת הפררוגטיבה של הערכאה הדיונית ולכשעצמי לא מצאתי מקום להתערב בה.
4. לגופו של ענין, ההחלטה סבירה, היקף התצהירים שהוגשו על ידי הצדדים, לאחר שהתובע תיקן את תצהיריו וצמצמם בהוראת בית המשפט קמא – הינו היקף דומה, הפער בהיקף התצהירים, אם בכלל, אינו מהווה פגיעה בשוויוניות.
5. בקשת המבקש להגיש חוות דעת מטעמו נדחתה ואין מקום להתערב בקביעה זו. ההחלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית ניתנה ביום 14.12.2020, על התובע היה להגיש ראיותיו במועד שנקבע.

תקנה 87(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") קובעת: "רצה בעל דין להוכיח עניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו עניין לא יאוחר מתשעים ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או במועד אחר שהורה עליו בית המשפט".

משניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית, המועד שבו החלה שמיעת ההוכחות הוא מועד הגשת תצהירי עדות ראשית.

תקנה 67(א) לתקנות קובעת כי: "בית משפט יחליט אם העדויות הראשיות יישמעו בעל פה או בכתב; ...". בקביעת מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית קבע בית המשפט קמא את המועדים לתחילת שמיעת ההוכחות. קביעת מועדי הגשת עדויות ראשיות בתצהירים קובעת למעשה גם את מועד הגשת חוות הדעת, והינה בבחינת "מועד אחר שהורה עליו בית המשפט" כאמור בסיפא לתקנה 87(ה).

במאמר מוסגר יצוין כי הפסיקה הכירה לעיתים 'במועד תחילת שמיעת הראיות' אף במועד המוקדם ממועד הגשת תצהירי עדות ראשית, כך למשל נקבע בהקשר לפרשנות סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, שמועד המצאת חוות דעת מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט הוא מועד תחילת שמיעת הראיות (ר' רע"א 1619/93‏ ‎"‎אליהו" חברה לביטוח בע"מ‎ ‎נ' יאיר טטרו, בפסקה 10 (19.8.1993); רע"א 5892/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' אסף הדרי, בפסקה 4 (12.1.2012); רע"א 4476/19 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 4 (‏21.7.2019)).

1. דומים הם פני הדברים גם ביחס לטענות התובע באשר לפסלות חוות הדעת כאשר טענותיו חובקות טענות דיוניות שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן כדבר שבשגרה.
2. קל וחומר שאין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לפיה "הצורך במינוי מומחה יישקל בהמשך ההליך". זוהי החלטה דיונית מובהקת המסורה לשקול דעתה הבלעדי של הערכאה הדיונית.

בנוסף, החלטה זו נופלת לסוגי ההחלטות המנויות בסעיף 1(4) לצו שר המשפטים שזו לשונה: "החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך,...".

סוף דבר

1. לא מצאתי שהחלטת בית המשפט קמא על כל מרכיביה, מהווה מקרה חריג המצדיק התערבות ערכאת הערעור, על כן דין בקשת רשות הערעור להידחות.

משלא נדרשה תגובה אין צו להוצאות.

הערבות שהופקדה תוחזר למבקש אשר מייצג את עצמו.

ניתנה היום, ד' אדר ב' תשפ"ב, 07 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.