בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת קנס שמספרה 90520812265 (להלן: "הדו"ח").

המבקש טוען כי הוא קיבל את הקנס לידו, שילם אותו מחשש לתוספת פיגורים כאשר סבר כי הוא ביצע את העבירה, מספר ימים לאחר מכן גילה כי אינו מבצע העבירה. המבקש כופר בביצוע העבירה, שכן הוא לא נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה וכי הרכב היה ברשות גב' תמר חנה סיון. כן מבקש לקבל את יומו בביהמ"ש פן ייגרם לו עיוות דין.

המשיבה מתנגדת לבקשה נוכח התשלום הקנס ביום 3.10.21.

דין הבקשה להידחות.

המבקש שילם את הקנס ולפיכך, על פי הוראות החוק, יש להתייחס אליו כאל מי שהודה בביצוע העבירה. הדברים נכונים גם כאשר אחיו הוא ששילם את הקנס,  אף אם לכאורה בלי ידיעתו. מחובתו של המבקש היא לוודא כי הודעת הקנס תטופל על ידו בהתאם לכוונתו המקורית, בענייננו המבקש הודה כי הוא קיבל את הקנס ואף שילם אותו.

 סעיף 229 ח' לחסד"פ מורה כלדקמן:

             "(ח) שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230."

מלשון הסעיף עולה כי עם תשלום הקנס הרשעתו של המבקש השתכללה בעבירה המיוחסת לו, והוא נושא את עונשו במלואו. עם זאת, על פי הוראות החוק והפסיקה בעקבותיו, הארכת מועד להישפט לאחר שהקנס שולם היא עדיין אפשרית, וזאת חרף עיקרון סופיות ההליך וזאת בהתבסס על לשונו של סעיף 229 לעיל.

הנסיבות שבהן תתאפשר הארכת המועד להישפט לאחר תשלום הקנס הינן חריגות ביותר; כמו למשל אי ידיעה וחוסר יכולת הנאשם לדעת אודות הדוח (רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל ניתן ביום 10.11.08); או כאשר בסמוך לקבלת הדוח הנאשם לקה במחלה קשה, כך שהמעקב והטיפול הרפואי דחקו את נושא הטיפול בדוח אל מחוץ לתשומת הלב וגרמו לאיחור בהגשת הבקשה (עפ"ת חיפה 40444-10-18 פתאל פנינה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 2.11.18).

כאמור לעיל לא אלה פני הדברים.

יפים לעניין, דבריו של כב' הש' קרא ברע"פ 641/19 אייל מילר נ' מדינת ישראל (10.4.19), אשר דחה בקשתו של מי שטען כי אשתו שילמה את הקנס בלי ידיעתו , בעוד בקשתו להישפט הוגשה במסגרת התקופה המותרת בחוק:

"מלשון החוק עולה אפוא, כי בקשה להישפט היא דרך פעולה חלופית לתשלום הקנס, וכי שעה שהמבקש שילם את הקנס רואים אותו "כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו" – ומגבלת הזמנים המאפשרת להגיש בקשה להישפט בתוך תשעים הימים לפי סעיף 229(א)(2) לחסד"פ איננה חלה עוד בעניינו. היינו: מששילם אדם את הקנס, יחול לגביו ההסדר הקבוע בסעיף 229(ח), ובקשות לביטול הקנס על ידי התובע או בקשות להישפט כרוכות בשיקול דעת ויתקבלו רק אם יעמוד המבקש בתנאים שאליהם מפנה הסעיף.

כך, כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות קמא, לא מתקיימים בעניינו של המבקש התנאים הקבועים בסעיף 230 לחסד"פ להארכת מועד להישפט, ואיני מוצא טעם טוב להתערב בהחלטה זו".

זאת ועוד, גם בטענתו של המבקש כי אחר נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה אין כדי לסייע לו. עיון בתצהירה של גב' תמר חנה סיון מגלה כי המדובר בתצהיר לקוני, אשר אינו נתמך במסמכים, ראיות אחרות ואינו מבסס כדבעי את היותו של הרכב  בחזקתה ור' לעניין זה הדברים שנאמרו, אף הם, ברע"פ 8427/17 אמנון סאלם  (25.3.18):

כאמור, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין (עניין נג'אר). בעניין סמארה, טען המבקש כי אדם אחר נהג ברכבו במועד ביצוע העבירה, ולראיה צורף תצהירו של אותו אדם. נקבע, כי אין בכך די על מנת לבסס טענה של עיוות דין, שכן "תצהירו של מר יוסף סמארה, אשר ממנו עולה כי הוא ביצע את העבירה, הינו תצהיר סתמי, ואין בתוכנו כדי להעיד באילו נסיבות בוצעה העבירה, וכיצד זכור למגיש התצהיר מה היו מעשיו... כשנה טרם הגשתו של התצהיר" (וראו גם, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל (19.4.2012)).

כן' ר' עפ"ת 42642-12-17 שלום (פורסם בנבו), ועוד.

למעלה מכל האמור לעיל, המבקש טען כי מספר ימים לאחר התשלום גילה כי איננו מבצע העבירה, עם כל הכבוד למבקש, הדו"ח שולם בתחילת חודש אוקטובר והבקשה הוגשה לאחר כארבעה חודשים. טענת המבקש כי היה בתהליך שיקום מבלי שצירף ראיות תומכות אינה משכנעת וממילא אינה מצדיקה השיהוי.

 סוף דבר, כפי שציינתי לעיל, הארכת המועד להישפט לאחר תשלום הדו"ח אפשרית רק בנסיבות חריגות ביותר כאמור. המקרה שבנדון אינו עובר את הסף הגבוה אותו מציבה הפסיקה לצורך זה.

5129371 הבקשה, כאמור לעיל, נדחית.

54678313

ניתנה היום, י"א ניסן תשפ"ב, 12 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.