ניתן ביום 02 מאי 2022

ב"כ המבקשת עו"ד שמואל אזולאי

ב"כ המשיב עו"ד רונן בן צבי

ב"כ המדינה עו"ד יחיאל מיכל גרליק

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אופירה דגן טוכמכר; ת"צ 40213-10-21), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לחיוב המשיב באגרה.
2. המשיב הגיש לבית הדין האזורי בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המבקשת. בעת הגשת הבקשה, וכמקובל בהליכים מסוג זה בבתי הדין לעבודה, לא נדרש הוא על ידי מזכירות בית הדין לשלם אגרה. המבקשת עתרה לחיובו בתשלום אגרה, ובקשתה נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 3.2.22, בה צוין בין היתר כי "... בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) בהליכים מסוג תובענה ייצוגית בית הדין לא הוסמך לגבות אגרה...". על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.
3. המבקשת טוענת כי הכלל הבסיסי המחייב בתשלום אגרה קבוע בתקנה 2(א) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008 (להלן: תקנות האגרות), לפיה "המביא הליך לבית דין ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת הראשונה, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין". לשיטתה, בהעדר התייחסות מפורשת לתובענה ייצוגית בתקנות האגרות, וכאשר תובענה ייצוגית אינה מנויה ברשימת ה"עניינים הפטורים מאגרה" בתקנה 4 לתקנות האגרות, יש לפנות להסדר הכללי הקבוע בתקנה 7א' לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות בבתי המשפט) ולראות בו "הוראה אחרת בכל דין" שיש לפעול לפיה.

עוד טוענת היא כי לא יעלה על הדעת שניתן יהא להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שכרוכה בה גם תביעה אישית, מבלי לשלם כל אגרה, והדבר עלול לעודד הגשת בקשות סרק שעלולה להיות להן השפעה משמעותית על נתבעים. במהלך הדיון בפנינו הוסיפה המבקשת טענה נוספת, לפיה השר הממונה מחויב היה להתקין תקנות רלוונטיות ולא עשה כן, כאשר מחדלו לא יכול לפגוע בזכויותיה ומצדיק מתן פרשנות לתקנות האגרות בהתאם לגישתה.

1. לאחר שאפשרנו לצדדים להתייחס לכך (החלטה מיום 1.3.22), החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור מכוח תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. עוד החלטנו לדחות את הערעור, בעיקרו של דבר מהנימוקים שפורטו בעמדת המדינה. טעמינו לכך יפורטו בתמצית להלן.
2. סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה קובע כי "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות". סעיף 43(ב)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע כי "שר המשפטים רשאי, לאחר התייעצות עם שר התעשייה המסחר והתעסוקה, להתקין תקנות בדבר סדר הדין בבית הדין, לרבות תקנות בדבר ערעורים וכן תקנות בדבר...(3) אגרות בית דין ופטור מהן". מכוח סמכות זו, הותקנו תקנות האגרות (במאמר מוסגר יצוין כי הסמכה דומה מצויה בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לגבי בתי המשפט). אין חולק כי בתקנות האגרות אין התייחסות לחובת תשלום אגרה בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות או בתובענות ייצוגיות (וזאת להבדיל מתקנות האגרות בבתי המשפט, הכוללות הסדר מפורש לתשלום אגרות בהליכים ייצוגיים).
3. סעיף 44 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) קובע כי "השר יביא תקנות... בעניין אגרות בהליכים לפי חוק זה, לאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת בתוך שישה חודשים מיום פרסומו של חוק זה". בעמדת המדינה כפי שהוגשה לתיק בית הדין פורטו הדיונים בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בקשר לכך בשנים 2017-2018, כאשר מפרוטוקולי הדיון בוועדה וכן מנוסח המתווה שהוצע עולה בבירור כי לא הייתה כל כוונה להטיל אגרות בגין ניהול תובענה ייצוגית בבית הדין לעבודה. כך גם נאמר במפורש במהלך דיוני הוועדה, והוצהר בפני בית המשפט העליון בתגובת המדינה לעתירה שהוגשה כנגד חוקיות התקנות (בג"צ 3646/18 ידיד מרכזי זכויות בקהילה נ' שרת המשפטים).

בהתאם, לא בוצע בהמשך לדיונים בוועדה תיקון כלשהו בתקנות האגרות, כאשר משמעות הדברים - לאור הוראתו המפורשת של סעיף 45(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות - היא כי בקשות לאישור שהוגשו טרם יום תחילתן של תקנות בעניין, וכן תובענות ייצוגיות שאושרו בבקשות לאישור כאמור, "יהיו פטורות מתשלום אגרת בית משפט".

1. בהתחשב באמור לעיל, מקובלת עלינו עמדת המדינה (שהיא בעלת האינטרס הישיר והעיקרי בקשר לגביית אגרות בית משפט), לפיה על אף תכליות גביית האגרה שאין צורך להרחיב לגביהן, מחוקק המשנה בחר שלא להטיל אגרות בהליכים ייצוגיים בבית הדין לעבודה. מדובר בהחלטת מדיניות של המחוקק ומחוקק המשנה ולפיכך ככל שהמבקשת אינה מסכימה עמה, הדרך לתקוף אותה אינה בהליך שלפנינו. אין מדובר בלקונה או בחסר שניתן להשלימו, אלא בהסדר שלילי מכוון וסדור.
2. בשולי הדברים מצאנו לנכון להביע מורת רוח מהסגנון הבוטה והמשתלח אותו נקטה המבקשת בכתבי הטענות מטעמה כלפי ב"כ המשיב, ועניין זה יובא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות.
3. סוף דבר - החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור אך הערעור נדחה. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בהליך הערעור בסך של 10,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן ביום תשע"פ (2 במאי 2022) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.