1. העובדות הצריכות לעניין:
2. ביום 2.8.21 נערכה כנגד מר בן גבריאל אלקובי (להלן: "המבקש") הודעת תשלום קנס שמספרה 30155032185 (להלן: "הדו"ח") בגין גרירת רכב שרישיונו פקע בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). באותו המועד, הדו"ח נמסר לידי המבקש.
3. בדו"ח צוין כי המועד האחרון לתשלום הקנס (או למתן הודעה על רצון להישפט) הינו 31.10.21. חרף האמור, המבקש לא פעל לתשלום הקנס וביום 15.11.21 פנה למרכז פניות נהגים ארצי (להלן: "מפנ"א") במשטרת ישראל וביקש להישפט בגין העבירה המיוחסת לו בדו"ח. אולם, ביום 16.11.21 נדחתה בקשת המבקש מכיוון שהוגשה באיחור.
4. ביום 31.1.22 שולם הקנס נשוא הדו"ח.
5. ביום 13.2.22 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו.
6. טענות הצדדים:
7. המבקש טוען כי בקשתו להישפט הוגשה באיחור קל של מספר ימים וכי האיחור נבע מהיסח הדעת, בתום לב, עת סבר כי טרם חלף המועד להגשת הבקשה להישפט.
8. המבקש כופר בביצוע העבירה המיוחסת לו.
9. המשיבה מתנגדת לבקשה תוך שהיא מפנה לכך שהקנס נשוא הדו"ח שולם ולכן יש לראות במבקש כאילו הודה בביצוע העבירה.
10. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

1. סעיף 230 לחוק קובע, בין היתר, כי "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
2. בסעיף 229(ה) לחוק נקבע כי "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
3. כלומר, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מועד, עליו לבחון תחילה האם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט.
4. אולם, ככל שהתשובה לכך היא שלילית, הרי שלא די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה. בהתאם להלכה הפסוקה, על בית המשפט להוסיף ולבחון האם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין (ראו לדוגמה רע"פ 8353/12 בן ישראל נ' מדינת ישראל (29.11.2012)).
5. באשר לקיומה של סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שהבקשה דנן הוגשה בחלוף כשלושה חודשים מהמועד בו נדחתה פניית המבקש למפנ"א. זאת, כאשר המבקש נמנע מלהעלות כל סיבה (בין אם מוצדקת ובין אם לאו) בגינה הגיש את הבקשה לבית המשפט באיחור כאמור.
6. משלא נמצאה סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור, עלינו לבחון האם דחיית הבקשה עלולה להוביל לעיוות דין. לטעמי התשובה לכך שלילית. זאת, הן בהתחשב בכך שמלבד טענת כפירה כללית המבקש לא העלה כל טענת הגנה והן בהתחשב בכך שהקנס נשוא הדו"ח שולם (דברים אלה מקבלים משנה תוקף שהמבקש נמנע מלהביא בפני בית המשפט את עובדת תשלום הקנס שנעשתה כשבועיים בלבד לפני הגשת הבקשה דנן ולאחר שפנייתו למפנ"א נדחתה).
7. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשפ"ב, 24 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.