ערעור על החלטת רשם בית המשפט (כבוד הרשם אילן סלע) מיום 16.12.2021, בגדרה נעתר הרשם לבקשת המשיב לביטול עיקול זמני על זכויות בנכס המקרקעין ברחוב החומה 16 בירושלים, גוש 30059, חלקה 256, תת חלקה 7 (להלן: "הנכס").

רקע כללי

1. ביום 27.1.2021 הגישה המערערת תביעה כספית כנגד המשיב בסך של כ-2.9 מיליון ₪. ביום 10.3.2021 הגישה המערערת בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על זכויות המשיב במקרקעין לרבות הנכס; בו ביום ניתנה החלטה של רשם בית המשפט שנעתר לבקשה והטיל עיקול זמני כמבוקש המוגבל לסכום התביעה.
2. ביום 4.11.2021 הגיש המשיב בקשה לעיון מחדש בהחלטת הרשם להטלת העיקול הזמני. ביום 8.11.2021 הגיש המשיב בקשה נוספת לביטול הצו הזמני ולחילופין עיון חוזר, בטענה כי זכויותיו בנכס נמכרו לצדדי ג' לפני הטלת העיקול הזמני, ולא היו לו זכויות בנכס בעת הטלת העיקול. ביום 16.11.2021 הגיש המשיב בקשה לאשר לו לצרף תצהיר לתמיכה בבקשה. ביום 18.11.2021 התקיים דיון לפני רשם בית המשפט בבקשת המשיב. בתום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

"אנחנו מסכימים כי יועברו המסמכים המלמדים על עסקה שקדמה להערת האזהרה בכלל זה, הסכם דיווח לרשויות המס והעברות כספים.

ככל שעו"ד שילה ישתכנע כי אכן הייתה קיימת עסקה שקדמה להערת האזהרה (צ"ל לעיקול הזמני- ע.ע.) הוא יסכים להסרת העיקול מנכס זה. ככל שהוא לא ישתכנע בכך, המסמכים יונחו בפני בית המשפט ובית המשפט יכריע אם הייתה עסקה לפני הערת אזהרה (צ"ל העיקול הזמני- ע.ע.), אם לאו.

אם בית המשפט ישתכנע בסופו של יום כי אכן הייתה עסקה קודמת להערת אזהרה (צ"ל העיקול הזמני –ע.ע.), הגם שאני לא השתכנעתי, אני מסכים שהעיקול יוסר בנכס זה".

1. בעקבות ההסכמה, הגיש המשיב נספחים ותצהיר מטעמו לתמיכה בטענותיו בדבר העדר זכויות שלו בנכס. המערערת הגישה תשובה מנומקת שבה התנגדה לטענת המשיב שהנכס אינו בבעלותו.
2. ביום 16.12.2021 נתן רשם בית המשפט את החלטתו מושא הערעור שבה החליט כדלקמן:

"לאחר העיון במסמכים השונים שהוגשו לעיוני ובכלל טענות הצדדים שהועלו בכתב ובעל פה בדיון שהתקיים ביום 18.11.21, ובשים לב להסכמה שהייתה בדיון, אני סבור כי אכן נעשתה עסקה קודם להערת האזהרה (צ"ל העיקול הזמני- ע.ע.).

יצוין כי מדובר בעסקאות שנעשו בטרם ההיכרות שבין הנתבע לתובעת, העסקאות דווחו בזמן אמת לרשויות המס בהתאם להסכמי המכר, אפשר שהעיכוב בהשלמת הרישום נבע מהצורך לפעול למחיקת צו ההריסה.

כך או כך, מדובר בעסקה אמיתית שקדמה (גם אם לא ניתנו תשובות לכל השאלות הנובעות מעסקה זו).

לפיכך אני מורה על הסרת העיקול מיחידת המקרקעין ברח' החומה 16 ירושלים, גוש 30059, חלק 256, תת חלקה 7.

ככל שיש צורך בפסיקתא, תוגש פסיקתא לחתימה בהתאם לתקנות".

תמצית טענות המערערת

1. לטענת המערערת, טעה רשם בית המשפט כאשר לא התייחס לטענתה שלפיה, דין הבקשה לביטול העיקול הזמני להידחות משום שהוגשה באיחור רב, וזאת בניגוד לתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות")); מדובר במועד שנקבע בחיקוק, והמשיב לא ציין כל טעם מיוחד המצדיק להיעתר לבקשתו; המשיב אף לא הגיש בקשה להארכת מועד.

1. המערערת ממשיכה וטוענת כי, רשם בית המשפט לא התייחס בהחלטתו לשאלות והתהיות שהוא העלה בהחלטתו מיום 10.12.2021; טעה רשם בית המשפט כאשר קיבל את הבקשה ללא כל בסיס או ראיה; הרשם לא נתן את דעתו לכך שזכויותיהם של צדדי ג', שלטענת המשיב הנכס נמכר להם, לא נרשמו במשך שנים רבות; הרשם אף לא התייחס לחוסר תום הלב וחוסר ניקיון הכפיים של המשיב, אשר טוען להעדר זכויות במקרקעין בניגוד לאינטרס שלו, כאשר בעלי הזכויות הנטענים לא הגישו כל בקשה ולא העלו כל טענה בעניין זה.
2. המערערת ממשיכה וטוענת כי, לא הובאו ראיות לעניין התשלומים ששילמו צדדי ג' למשיב בגין הזכויות בנכס; המשיב מאשר בתצהירו כי הרוכשים הנטענים חייבים לו כסף בגין הנכס.

תמצית טענות המשיב

1. מנגד, נטען על ידי המשיב כי, מסירת הבקשה לעיקול זמני נעשתה לגרושתו של המשיב, לפיכך, אין מדובר במסירה כדין, ודין העיקול הזמני בטלות; מכל מקום, החלטת הרשם ניתנה בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים מיום 18.11.2021; אין מקום לבחון במסגרת הערעור את הראיות והעובדות שבבסיס החלטתו של כבוד הרשם, אלא אם נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין; העיכוב ברישום הבעלות על שם הרוכשים נבע מצו הריסה, והתחייבות המשיב לטפל בעניין הרישום בעצמו; תהיות המערער בעניין זה אינן יכולות לשמש נימוק משפטי מוצדק לערעור.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי את דעתי להחלטת רשם בית המשפט ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

1. ראשית לכל, הלכה פסוקה היא, כי אין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית – ובמקרה דנן הרשם – בכל הנוגע למתן סעד זמני למעט במקרים חריגים, שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם (רע"א 26/19 פלוני נ' ג'אבר, פסקה 7 (27.2.2019); רע"א 8203/18 ‏ברוקנר נ' שטרית, פסקה 4 (13.12.2018); רע"א 1642/18 אמיתי נ' רצאבי, פסקה 8 (12.4.2018)).
2. סבורני כי אין מקום לקבל את טענות המערערת בדבר האיחור בהגשת הבקשה לביטול צו העיקול הזמני, וזאת, נוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בדיון מיום 18.11.2021 שהובאה לעיל. במסגרת אותה הסכמה, הסכימה המערערת כי בית המשפט יכריע לפי שיקול דעתו אם הייתה עסקה לפני הטלת העיקול, ובהתאם לכך יוכרע גורלה של הבקשה לביטול העיקול; המבקשת לא השיגה על ההסכמה הדיונית שקבלה תוקף של החלטה.

ואכן כב' הרשם עיין בחומר הראיות שהוגש על ידי הצדדים ובכלל טענותיהם, ונתן החלטה מנומקת, אף אם באופן תמציתי, המבוססת על החומר העובדתי שהוצג בפניו, בהתאם להסכמה אליה הגיעו.

1. מכל מקום, שעה שנודע למערערת על הטענות בדבר זכויות מתחרות של צדדי ג' בנכס, היה עליה לבקש לצרפם כמשיבים בהליך, לפני שהיא מסכימה למתווה הדיוני שהובא לעיל; עצם אי צירופם יכול לשמש הנמקה מוצדקת לביטול העיקול: "..אם ידוע לתובע על קיום הטענות המתחרות או ההשגות מצד פלוני או אלמוני, והוא ציין את הדבר בבקשת העיקול, יכול שבית המשפט ימאן ליתן צו עיקול או לאשרו ללא צירופם של פלוני או אלמוני כבעלי דין נוספים" (ע"א 2158/92 קליאוט נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מו (3) 804).

מעבר לכך, נוכח טענות המערערת כי צדדי ג' לא השלימו את תמורת הנכס למשיב, היא יכולה לשקול להטיל עיקול אצלם בתור מחזיקים (השוו עניין קליאוט הנ"ל).

1. סוף דבר, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, י"ח אדר ב' תשפ"ב, 21 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.