1. לפניי שלוש תביעות שאוחדו להליך אחד, אשר כל אחת מהן הינה ע"ס 34,600 ₪.
2. התובע בהליך 34672-02-22 (להלן: "התובע") הוא בן זוגה של התובעת בהליך 40915-02-22 (להלן: "התובעת") ואחיו של התובע בהליך 16513-05-22.
3. עניין של התביעות הוא בעיקולים שהוטלו ע"י הנתבעת (להלן גם: "העירייה") על נכס שהתובעים ירשו מהוריהם (להלן: "הנכס"), ועיכוב שחל בהסרת רישום העיקולים בלשכת רישום המקרקעין, לאחר תשלום החוב שבגינו הוטלו העיקולים. התובעים דורשים פיצוי, בין היתר בעילת לשון הרע, בגין העיקולים, אי הסרתם והעיכוב האמור.

עיקר טענות התובעים:

1. העיקולים הוטלו שלא כדין, כיוון שהוטלו כנגד הוריהם של התובעים, אשר בעת הטלתם כבר הלכו לבית עולמם.
2. הטלת העיקולים וכן העיכוב בהסרתם מהווים עוולה של לשון הרע.
3. בשלהי שנת 2014 רצתה עמותת צדקת רבנו יואל בארץ הקודש (להלן: "העמותה") לרכוש את הנכס תמורת 1,800,000 ₪, אך העסקה לא יצאה אל הפועל בשל העיקולים שרבצו על הנכס.
4. ביום 5.2.2015 התקשרו התובעים עם מר שמואל וגב' שפרה פוגל (להלן: "הרוכשים"), בהסכם למכירת הנכס תמורת 1,730,000 ₪.
5. במסגרת ההסכם התחייבו התובעים להסיר את העיקולים בתוך 60 יום.
6. ביום 16.3.2015 שילם התובע לנתבעת את מלוא סכום החוב, מתוך הכספים שהתקבלו מן הרוכשים, וזאת על מנת להסיר את העיקול.
7. ב"כ העירייה העביר ביום 18.3.2015 בקשה שגויה ללשכת ההוצל"פ, שכללה רק ביטול עיקולים שהוטלו אצל צד ג', ולא עיקולי מקרקעין.
8. רק ביום 25.3.2015 העביר ב"כ העירייה ללשכת ההוצל"פ בקשה נכונה, בעקבותיה בוטלו העיקולים שהוטלו ע"י לשכת ההוצל"פ.
9. עם קבלת ההחלטה הודיעו התובעים לרוכשים כי העיקולים הוסרו.
10. אולם, ב"כ העירייה לא העביר הודעה על ביטול העיקול ללשכת רישום המקרקעין, ובשל כך ניסיון של הרוכשים לרשום משכנתא על הנכס, כמו גם ניסיון של ב"כ התובעים לרשום 1/4 מהנכס ע"ש התובעת לצורך קיום הוראות ההסכם עם הרוכשים, לא צלחו.
11. לאחר שהתובעים גילו שרישום העיקולים בלשכת המקרקעין לא הוסר, פנה בא כוחם אל ב"כ העירייה וקיבל ממנו ייפוי כוח שמכוחו פנה אל לשכת רישום המקרקעין, ובהמשך לפנייתו הוסרו העיקולים ביום 20.5.2015.
12. התובעים התנצלו בפני הרוכשים על העיכוב בהסרת העיקולים מהרישום בלשכת המקרקעין. אולם, ההתנצלות רק הגבירה את החשד של הרוכשים והם החליטו לבטל את העסקה.
13. לתובעים לא היה כיצד להשיב לרוכשים את הכסף שהתקבל מהם, שכן השתמשו בו כדי לכסות את החובות לצורך הסרת העיקול, ולכן נגרמו להם בושה וביזיון. בייחוד נגרם ביזיון לתובע, שמונה ע"י אביו המנוח לטפל בענייני העיזבון, ומשנוצרה התקלה האמורה, הועמד במצב בלתי נעים אף כלפי בני משפחתו.
14. התובעים טוענים כי בנסיבות אלה הם זכאים לפיצוי הן בגין הנזק שנגרם עקב ביטול העסקה, הן בעילת לשון הרע – בשל הבושה שנגרמה להם כאמור, והן בגין עוגמת נפש.
15. התובעים טוענים כי העובדה שהעירייה נמנעה מלהזמין לעדות את עוה"ד גרינבוים, שטיפל מטעמה בעניינים נשואי התביעה, מצביעה על כך שלו נשמעה עדותו היה בה כדי להוכיח את טענות התובעים.

עיקר טענות הנתבעת:

1. יש לדחות את התביעה בשל התיישנות ושיהוי.
2. יש לדחות את הטענות כנגד הטלת העיקולים, בשל השתק פלוגתא, היות שהנושא נדון בכמה הליכי משפטיים.
3. העיקולים הוטלו כדין בגין חובות ארנונה בגין הנכס נשוא התביעה, וניתן היה להמשיכם למרות פטירת הורי התובעים.
4. התובעים אחראים על העיכוב בהסרת הרישום בדבר העיקול, שכן שילמו את החוב רק 41 ימים לאחר החתימה על ההסכם מול הרוכשים, וזאת כאשר ידעו על החוב ועל העיקול זמן רב קודם לכן.
5. בנוסף, היה על התובעים לדאוג בעצמם להסרת הרישום, אך הם עשו זאת רק ביום 20.5.2015.
6. לשכת ההוצל"פ היא זו שאמונה על העברת המידע בדבר הסרת עיקולים ישירות ללשכת רישום המקרקעין, והמידע במקרה זה הועבר כבר ביום 25.3.2015.
7. ביום 22.6.2015 נחתם הסכם לפיו מכרו התובעים את הנכס לרוכשים אחרים – יואל ופארל פלרבאום (להלן: "הרוכשים השניים") – בסכום זהה לזה שננקב בהסכם עם הרוכשים דלעיל, בני הזוג פוגל. ממילא, לא נגרם לתובעים כל נזק כתוצאה מהעיכוב בהסרת הרישום.
8. היות שחלפה יותר מחצי שנה ממועד פטירת הורי התובעים, לא ניתן עוד להגיש תביעת לשון הרע ביחס אליהם.
9. התביעה קנטרנית וטורדנית, וסכומיה, בפרט שעה שמדובר ב-3 תובעים נפרדים, מוגזמים.

דיון והכרעה:

1. ראשית, אני מקבל את טענת הנתבעת לעניין קיומו של השתק פלוגתא ביחס להטלת העיקולים.
2. אלא שהשתק הפלוגתא הינו לטובת התובעים, שכן הוא מונע מהנתבעת לטעון שאחד העיקולים הוטל כדין.
3. לעניין זה יובהר כי פסק הדין שניתן בהליך ת"ק 40926-01-18 ע"י כב' הרשם הבכיר (כתוארו אז) ניר נחשון, לא יוצר השתק פלוגתא לעניין ההליך דנן, שכן התביעה שנדחתה במסגרתו הייתה כנגד עו"ד גרינבוים ואילו הנתבעת כלל לא הייתה צד לו.
4. אף החלטתו של כב' הרשם הבכיר (כתוארו אז) אופיר יחזקאל, לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהליך 710335/06 כנגד הורי התובעים, החלטה שהערעור עליה נדחה ע"י כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבית המשפט המחוזי ברע"א 14925-09-19, איננה יוצרת השתק פלוגתא, שכן פסק הדין, וממילא אף ההחלטה, מתייחסים לגופו של החוב ולא לחוקיות העיקולים שהוטלו במסגרתו.
5. לעומת זאת, החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מרים דרמוני יזדי מיום 10.4.2019, שניתנה בתיק הוצל"פ 03-08540-14-1, וביתר שאת פסק הדין שניתן בהליך ת"ת 36882-05-19 ע"י כב' הרשם הבכיר (כתוארו אז) אהרון אורנשטיין (ואשר דן בתביעה שפתחה את הליך ההוצל"פ האמור), מקימים השתק פלוגתא, שכן נקבע בהם בצורה ברורה, בהליך בין התובעים לנתבעת, כי העיקולים הוטלו שלא כדין, היות שמסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ נעשתה שלא כדין, שעה שמדובר על מסירה לכאורה להורי התובעים בעת שהם כבר נפטרו.
6. עם זאת, השתק הפלוגתא חל רק לגבי הליך הוצל"פ 03-08540-14-1.
7. לגבי הליך הוצל"פ 03-15246-07-0, לעומת זאת, עולה מן הראיות כי העיקול הוטל כנגד שני ההורים של התובעים, בעת שאבי התובעים כבר נפטר, אך אמם הייתה בין החיים. עולה מכך כי העיקול שהוטל על חלקה בנכס נעשה כדין.
8. מכל מקום, היות שהעיקולים הוטלו בשנים 2011 ו-2014, הרי שבלאו הכי חלפו ממועד הטלתם ועד למועד הגשת התביעה למעלה מ-7 שנים, ועל כן יש לדחות את התביעה לפיצויים בגין הטלת העיקולים שלא כדין, בשל התיישנות.
9. לעניין זה אין בידי לקבל את טענת התובעים לפיה ההתיישנות חלה רק החל מהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ שהוזכרה לעיל, שכן החלטה זו לא הקימה את עילת הפיצוי הנטענת, אלא לכל היותר הצביעה על קיומה.
10. מעבר לכל האמור, אני סבור כי גם לו הוכח שהעיקולים כולם הוטלו שלא כדין, הרי שהתובעים עדיין אינם זכאים לפיצוי בגין לשון הרע.
11. ראשית, אני מקבל את טענת העירייה כי בנסיבות אלה לא ניתן לפסוק פיצוי בגין לשון הרע על המת. למעשה, התובעים כלל לא טענו לעילה שכזו.
12. לגופו של עניין, בסעיפים 13-15 לפסק הדין שניתן בתא"מ (י-ם) 67818-09-16‏ חביב בן-נון נ' מדינת ישראל [פורסם ב'נבו'] נקבע ע"י כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס כדלקמן:

"13. הטלת עיקול שלא כדין בחשבון בנק, מהווה לשון הרע בהתאם לסעיף 1 (1) ו - (2) לחוק הואיל ויש בו כדי ללמד ולהעיד על אי כיבוד התחייבות כספיות ואי תשלום חוב ע"י החייב - בעל החשבון, כמתחייב על פי הדין. בכך, יש משום פגיעה בשמו הטוב וביושרו בעיני אחרים הנחשפים לצו העיקול. מה גם, שהעיקול עשוי להעיד על מצב כלכלי דחוק או על היותו נזקק ויכול שישים אותו ללעג חלילה בפני אחרים (ע"א (מחוזי ירושלים) 45661/12/10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים [פורסם בנבו] (24/0311), ע"א (מחוזי ירושלים) 33073/07/12 עירית ירושלים נ' שגב [פורסם בנבו] (6/01/13), ת.א 22407/08 רונית הרפז זיו נ' בטוח לאומי רמת גן [פורסם בנבו] (07/10/09); ת.א. 17615/03/10 אסתר גידניאן נ' עירית תל אביב- יפו [פורסם בנבו] (24/04/11); ת.א. 33687/03/12 איאד עזאיזה נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ [פורסם בנבו] (23/04/14); ת.א.25746/07 אחימן שמואל נ' המרכז לגביית קנסות [פורסם בנבו] (18/01/09).

14. הפרסום, כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, נעשה בעניינו של התובע בהבאת דבר העיקול לידיעת פקידי הבנק ועובדי חברת האשראי ויש בו כאמור משום לשון הרע. שונים הדברים בעניין הידיעה של עובדים בחנות ולקוחות שנכחו בקופה ליד התובע, בדבר חסימת כרטיס האשראי שאין בה כשלעצמה כדי לפגוע בשמו הטוב שעה שאין להם ידיעה על הסיבה לה.

15. לאור האמור אני קובעת כי הטלת העיקול היה בה משום פרסום המהווה לשון הרע, בהבאתו לידיעת עובדים בבנק ובחברת האשראי."

1. אני סבור כי הדברים שנקבעו לגבי עיקול בבנק, אינם נכונים בהכרח כלפי עיקול המקרקעין במקרה זה.
2. זאת, שכן בעוד בעיקול שנעשה בבנק הפרסום נעשה כלפי עובדי הבנק, ולפיכך משליך על התנהלותו של הבנק כלפי הלקוח שחשבונו עוקל, וגורם לו נזקים ממשים, עיקול מקרקעין משפיע במידה פחותה בהרבה על בעל הנכס, כל עוד איננו מנסה לעשות לגבי הנכס עסקאות. ואילו, שעה שבעל הנכס מבקש לעשות בנכס עסקאות, הרי שהשליטה על חשיפת עובדת העיקול מצויה בידיו, והוא יכול להקטין את נזקו ולפעול להסרת העיקול טרם הצעת הנכס לצדדים אחרים.
3. על אחת כמה וכמה במקרה זה, שבו העיקול לא הוטל על שמם של התובעים, וממילא לא יכול היה לגרום להם כל נזק, שכן אף מי שהיה נחשף לקיומו של העיקול לא היה יכול להגיע למסקנה שהתובעים עצמם אינם משלמים את חובותיהם.
4. לעניין הטענה בדבר נזק כלכלי שנגרם מן העיקולים, בכך שסוכלה עסקת המקרקעין עם העמותה, משקבעתי כי חלק מן העיקולים הוטלו כדין, הרי שהתובעים אינם זכאים לפיצוי.
5. בנוסף, גם על עילה נטענת זו חלה התיישנות.
6. זאת ועוד, התובעים היו יכולים למנוע את הנזק בכך שהיו מקדימים ופורעים את החובות שגרמו לעיקולים, ולו באמצעות נטילת הלוואה לטווח קצר לצורך כך.
7. לעניין העיכוב בהסרת הרישום של העיקולים בלשכת רישום המקרקעין, ראשית יש לדון בשאלה מי אחראי לעיכוב האמור.
8. בסעיף 62(א1) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"ציווה רשם ההוצאה לפועל על עיקול מקרקעי החייב, יפרט בצו את המקרקעין שעליהם הוטל העיקול; הצו יהיה ערוך לפי טופס 12 שבתוספת הראשונה; הזוכה ימסור את הצו ללשכת רישום המקרקעין לשם רישום העיקול בפנקסי המקרקעין..."

1. משהוטלה על הזוכה החובה להגיש את מסמכי העיקול ללשכת רישום המקרקעין, יש להקיש מכך כי אף החובה להגיש את מסמכי הסרת העיקול מוטלת עליו.
2. כמו כן, אני מקבל את טענת התובעים לפיה ההחלטה בדבר הסרת העיקולים לא הועברה ישירות מלשכת ההוצל"פ אל לשכת רישום המקרקעין. הראיה לכך היא עצם העובדה שרישום העיקול לא הוסר.
3. אני אף מקבל את טענת התובעים כי יש לזקוף לרעת העירייה את העובדה שלא הזמינה את בא כוחה דאז, עו"ד גרינבוים, להעיד על פעולותיו בעניין זה, וכי הגשת בקשה נכונה ללשכת ההוצל"פ נעשתה רק 9 ימים לאחר התשלום.
4. לפיכך אני קובע כי העירייה היא הנושאת באחריות לכך שרישום העיקול לא הוסר במועד.
5. עם זאת, אני קובע אף כי לתובעים יש אשם תורם בשיעור של 50%, וזאת הן בשל העובדה שלא בדקו ולא וידאו שהרישום הוסר – פעולה שניתן היה לעשותה בנקל באופן ממוחשב, והן בשל המועד המאוחר שבו פעלו להסדרת החוב והסרת העיקול.
6. לעניין הנזק שנגרם לתובעים, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה לא נגרם לתובעים נזק כלכלי, שעה שזמן קצר לאחר ביטול העסקה עם הרוכשים, התקשרו התובעים בעסקה בסכום זהה עם הרוכשים השניים.
7. לעניין עילת לשון הרע, אני מקבל את טענת התובעים לפיה, כעיקרון, ניתן לפסוק פיצוי בגין לשון הרע במקרה שכזה, בו פעולות הנתבעת גרמו לתובעים לבושה ולביזיון, וזאת לאור העקרונות שעלו בתא"מ (י-ם) 67818-09-16‏ כפי שצוטט לעיל.
8. אולם, אני סבור שבמקרה זה לא נוצר כלפי התובעים פרסום המהווה לשון הרע.
9. זאת, שכן עצם עובדת קיומם של עיקולים הייתה ידועה לרוכשים, ואף באה לידי ביטוי בסעיף 8.5 להסכם, שם נקבע כי העיקולים יוסרו באמצעות הכספים שיעבירו הרוכשים; כי אם יהיה עיכוב בתשלום התמורה בשל אי יכולת לקבל משכנתא בגין רישום העיקול, לא יהא בכך משום הפרת ההסכם ע"י הרוכשים; וכי התובעים – המוכרים – מתחייבים להסיר את העיקולים בתוך 60 יום.
10. התובעים עמדו בהתחייבותם, הסירו את העיקולים ודיווחו על כך לרוכשים.
11. אלא, שבשל תקלה כאמור, המידע לא הועבר ללשכת רישום המקרקעין, ורישום העיקול לא הוסר.
12. מדובר, בסופו של דבר, בעניין טכני, שניתן היה לתקנו בנקל, כפי שאכן נעשה.
13. אף ניתן היה בנקל להסביר את התקלה הטכנית שאירעה, ולא הייתה שום סיבה רציונאלית לכך שעניין זה יביא לחוסר אמון של הרוכשים כלפי המוכרים.
14. מה גם שלרוכשים לא נגרם שום נזק, שעה שכאמור לעיל, ההסכם מראש העניק להם את הזכות להתעכב בביצוע התשלומים במקרה של אי הסרת רישום העיקול.
15. ממילא, אין בידי לקבל את עדות הרוכש מר פוגל, לפיה ההתנצלות של התובע גרמה לחוסר אמון מוגבר. סביר יותר להניח שהרוכשים בחרו לבטל את העסקה מסיבות אחרות ונתלו בעניין זה כתירוץ בלבד.
16. לחילופין, ייתכן שהתובע לא השכיל להסביר לרוכשים כראוי כי מדובר בטעות טכנית שניתנת לתיקון בנקל.
17. כך או כך, אין מקום לחייב את העירייה בתשלום פיצוי בגין ביזוי שלא נגרם לתובעים, או שנגרם להם רק בשל אי הסברת העובדות כראוי על ידם.
18. הדברים נכונים אף לעניין הביזיון שנגרם לתובע כלפי משפחתו, כתוצאה מביטול העסקה: האשם לעניין זה מוטל על התובע, ככל שלא הסביר כראוי את התקלה לרוכשים, או על הרוכשים עצמם, שביטלו את העסקה שלא כדין.
19. לעניין זה יוער כי אף לו היה נגרם לתובעים נזק כלכלי עקב ביטול העסקה, לא היה מקום לחייב את העירייה בפיצוי, כיוון שלכאורה הייתה להם זכות לאכוף את ההסכם על הרוכשים.
20. כמו כן, מהסיבות שפורטו לעיל אין מקום לפסוק לטובת התובעים אף פיצוי בגין עוגמת נפש.
21. לאור כל האמור אני דוחה את כל התביעות שאוחדו במסגרת הליך זה.
22. כל אחד משלושת התובעים ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, כך שסכום ההוצאות יסתכם ב-4,500 ₪.
23. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
24. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על האמור בפסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בתוך 15 יום.

ניתן היום, א' חשוון תשפ"ג, 26 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.