1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, לחיוב בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 19.12.2021 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות התובעת והנתבעת שכנגד ונהוג בידיה (להלן: "רכב הדס") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 והתובעת שכנגד בביטוח נזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הפניקס") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגות המעורבות בתאונה ועד ראיה שישב לצד הנהגת ברכב הפניקס.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הדס, שהייתה קוהרנטית, אינטואיטיבית, התיישבה עם נתוני הכביש, התיישבה עם מוקדי והותירה רושם מהימן, על פני גרסתה של נהגת רכב הפניקס שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה, הייתה מתפתחת, מהוססת, מתחמקת ומעוררת תהיות.

השתכנעתי כי שני הרכבים נסעו בנתיבים לפנייה ימינה, כאשר רכב הפניקס מימין ורכב הדס משמאלו, אלא שלפתע רכב הפניקס ביצע סטייה שמאלה באופן חד, ופגע ברכב הדס בדופן הימינית.

אני סבור כי נהגת רכב הדס לא הייתה ערה דיו למתרחש מולה דעתה הייתה מוסחת ולכן לא נהגה בזהירות הנדרשת.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי היה באפשרותה של נהגת רכב הדס לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה. משכך, מלוא האחריות לקרות התאונה חל על נהגת רכב הפניקס.

אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען שבתביעה העיקרית, הרי שמאחר שהנזק, נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות ומאחר שהצד שכנגד, לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את שיעור הנזק, הרי ששיעור הנזק לא נסתר וסכום התביעה, בדין יסודו.

לאור מסקנתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק, בקשר עם התביעה שכנגד, מתייתר.

6. הנתבעות בתביעה העיקרית, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת בתביעה העיקרית את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 8,761 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

6.3. שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בגין התביעה שכנגד.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 והתובעת שכנגד תישא בשכר העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ו' טבת תשפ"ג, 30 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.