1. בפניי תביעה על נזק רכוש שנגרם לרכבו של התובע בשעת בוקר מוקדמת ביום 7.2.22, עת הרכב חנה בסמוך לבית התובע.
2. התובע טען כי רכב הנתבעת 2, בו נהג הנתבע 1, הוא זה שפגע ברכבו, וכי כתוצאה מכך נגרם לרכבו נזק שעלות תיקונו הינה 2,691 ₪.
3. הנתבעים כפרו באחריותם לנזק, ואף טענו כי תיאור אופן קרות התאונה אינו תואם את מיקום הפגיעה ברכב התובע, וכי ככל הנראה טענת התובע כנגד הנתבעים נבעה אך מכך שרכב הנתבעת 1 חנה ליד רכב התובע, אך רכב זה לא פגע ברכב התובע.
4. בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע והנתבע 2.
5. התובע הציג סרטון וידאו ממנו עלה כי ביום 6.2.22 בשעה 21:50 התובע החנה את רכבו לצד רכב הנתבעת 1, וסרטון נוסף מיום 7.2.22 בשעה 04:45 בו נשמעת מכה אך רכב הנתבעת 1 לא נראה, ושניה אחר כך נראה רכב הנתבעת 1 כשהוא נוסע מעט קדימה, מתיישר ויוצא מהחניה לנסיעה לאחור.

התובע הבהיר כי ברכבו מותקנת מצלמת רכב, אשר מופעלת אוטומטית בקרות אירוע, ולכן כאשר רכבו נפגע המצלמה התחילה לצלם ולקטה בעדשתה את רכב הנתבעת 1.

התובע העיד כי עוד באותו יום הוא פנה לנתבע 2 ואמר לו כי הוא סבור שהנתבע 2 פגע ברכבו לפנות בוקר. הנתבע 2 ביקש מהתובע להעמיד את רכבו ליד רכב הנתבעת 1 ולבדוק אם יש התאמה בין הסימנים על שני הרכבים. התובע עשה כן ואף צילם את ההדגמה, בווידאו ובתמונות, וניכר כי אכן קיימת התאמה כאמור (ר' עמ' 1 לפרוטוקול ש' 18-26).

התובע אף ציין כי הנתבע ביקש ממנו להביא לו הצעת מחיר לתיקון הרכב, אך משהתובע הביא הצעה כאמור, התנער הנתבע 2 מאחריותו לתאונה.

1. הנתבע 2 העיד כי בוקר האירוע הוא יצא מביתו בשעה חמש בבוקר לערך, וכי אומנם הוא יצא מהחניה בנסיעה לאחור, אך הוא לא פגע ברכב התובע. בהתייחס לסרטון הווידאו שהציג התובע, טען הנתבע 2 כי הוא היה קרוב לרכב התובע, אך לא פגע בו. לדבריו הוא ביצע תימרון של רכבו בסמוך לרכב התובע פעמיים–שלוש, וכי יתכן שבשל כך הופעלה המצלמה, שהינה, כדבריו, עדינה ומגיבה אפילו לנגיעה (עמ' 2 ש' 16-24).

הנתבע 2 אישר כי ערך מעין שחזור עם התובע והסביר לו "שהיה יום אחד שנסעתי קדימה ואחורה כדי לצאת ולא פגעתי בו בכלל. המצלמה הופעלה ככה סתם" (שם ש' 32-33).

1. נציג הנתבעת 1 לא העיד בפניי אך טען כי בדק את התמונות של הרכבים, ולא יתכן כי הפגיעות שנגרמו לרכב התובע נגרמו כתוצאה מהתמרון הנ"ל שביצע הנתבע.
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות שהביאו בפניי, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל במלואה, וזאת מהטעמים הבאים:
3. עדות התובע הייתה עקבית וקוהרנטית, וזאת להבדיל מעדות הנתבע 2 אשר לא הותירה רושם מהימן על בית המשפט, וזאת בלשון המעטה.
4. יתרה מכך, גרסת התובע נתמכה בסרטון הווידאו הראשון מערב התאונה ובעיקר בסרטון השני מרגע התאונה. משני הסרטונים עולה בברור כי רכב הנתבעים עמד לצד רכבו של התובע וכי בעת שהרכב יצא מהחניה, הוא פגע ברכב התובע. נהיר כי לולא פגע הנתבע 2 ברכב התובע לא היתה הצדקה לביצוע פעולת התמרון שבוצעה.
5. חיזוק נוסף לגרסת התובע ניתן למצוא גם ב'שחזור' שעשו הצדדים ביום התאונה, שחזור שתועד אף הוא, וממנו עולה כי סימני הפגיעה בשני הרכבים תואמים.

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי בעת שהנתבע 2, שנהג ברכב הנתבעת 1 בבוקר 7.2.22, יצא מחניה, הוא פגע ברכב התובע שחנה לצדו וגרם לו נזק.

1. התובע העיד, ועל כך לא נחקר, כי עלות תיקון הנזק הינה 2,691 ₪ (2,300 ₪ בצירוף מע"מ) והוא תבע מהנתבעים סך של 3,000 ₪ כולל הוצאות.
2. לאור האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ג, 28 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.