11 ספטמבר 2022

לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 5.1.22 אשר דחתה את הערר וקבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. למערער נכות רפואית בשיעור 53% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 בגין הליקויים הבאים:

לימפדמה – 30%, גמגום - 20% והפרעה טורדנית כפייתית – 15%.

1. ועדה מדרג ראשון קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.
2. המערער הגיש ערר על החלטה זו וביום 5.1.22 התכנסה ועדת הערר ונימקה הוועדה החלטתה לדחות את הערר כדלקמן:

"בן 31, הוועדה עיינה בפרוטוקול הוועדה הרפואית לפיו בגין לימפדמה קבעו 30%, הפרעה בדיבור 20% והפרעה טורדנית כפייתית 15%, מסמכים מתיקו הרפואי, דוח שיקום ורופא מוסמך והאזינה ברוב קשב לדברי העורר ועו"ד.

מדובר בעורר צעיר בעל השכלה תורנית, נטול הכשרה או ניסיון תעסוקתי משמעותי מוגבל בביצוע מטלות הדורשות תקשורת בינאישית גבוהה, דחק ולחץ עם צורך בשילוב של עמידה הליכה וישיבה לסירוגין ולפיכך הוועדה מקבלת החלטת דרג ראשון לפיה יש לראות בעורר כמי שלא איבד כדי 50% מכושרו לעבודה, יכול לעבוד בעבודות בלתי מקצועיות כגון שליח רגלי ללא הרמת משקלים, עבודות פנים מפעליות או עבודות משתלה בסמוך לשולחן עבודה, עבודות משק קלות בתנאי משרד וכדומה.

הוועדה דוחה את הערר."

1. טענות המערער –

1. ליקוייו של המערער, לימפדמה ברגל ימין, גמגום קשה והפרעת דיכאון וחרדה, משפיעים בצורה קשה על תפקודו הנפשי, החברתי והתעסוקתי.
2. מצבו הרפואי בגין הלימפדמה מצריך טיפול אינטנסיבי יומיומי ואינו מאפשר עבודה אף בישיבה והגמגום מגביל אותו בעבודה הדורשת תקשורת ודיבור עם קהל. מצבו הנפשי גורם לו לירידה משמעותית בתפקוד, הוא אינו עומד בלוחות זמנים, ממעט לצאת מביתו ואין לו סדר יום שגרתי.
3. הוועדה התעלמה מהמסמכים הרפואיים שהונחו בפניה מד"ר ריינץ מנחם, מומחה בתחום הכירורגיה, מיום 9.8.21 ו- 8.11.21 ובו המליץ למערער על הגבהת רגליו, חבישת גרביים אלסטיות וטיפולי פיזיותרפיה.
4. הוועדה ציינה מצד אחד כי המערער מוגבל בביצוע מטלות הדורשות שילוב של עמידה, הליכה וישיבה לסירוגין ומצד שני קבעה כי הוא יכול לעבוד כשליח רגלי.
5. הוועדה לא לקחה בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, העובדה שהוא נטול הכשרה או ניסיון תעסוקתי משמעותי ולא נתנה ביטוי לכך שפקידת השיקום התרשמה כי למערער דרגת אי כשר חלקית בשיעור 60%.
6. טענות המשיב –
7. הוועדה התייחסה לליקויים הרפואיים מהם סובל המערער והשלכתם על כושרו להשתכר וכן לגילו של המערער, השכלתו והיותו נטול הכשרה או ניסיון תעסוקתי משמעותי. הוועדה מצאה כי המערער מוגבל בביצוע מטלות הדורשות תקשורת בינאישית ברמה גבוהה, דחק ולחץ עם צורך בשילוב של עמידה, הליכה וישיבה לסירוגין.
8. החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה ועל כן יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

1. בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, זכות הערעור לבית הדין על החלטות ועדה לעררים (אי כושר) מוגבלת לשאלה משפטית בלבד. בהקשר זה נפסק, כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
2. עוד נפסק, כי לא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו ולו זניח, יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה, זאת, כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה להתחקות אחר הלך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה וכן, שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן (בר"ע (ארצי) 39263-03-15 אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי (6.7.2016)).
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מהטעמים שאפרט להלן.
4. עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי הוועדה נתנה דעתה לכלל ליקוייו של המערער ולהשפעתם על כושרו להשתכר. לאחר בחינת הליקויים מצאה הוועדה כי המערער מוגבל בביצוע מטלות הדורשות תקשורת בינאישית גבוהה, דחק ולחץ עם צורך בשילוב של עמידה הליכה וישיבה לסירוגין. הוועדה אף התייחסה לנסיבותיו האישיות של המערער, לגילו ולעברו התעסוקתי עת קבעה כי מדובר במערער צעיר, בן 31, בעל השכלה תורנית, נטול הכשרה או ניסיון תעסוקתי משמעותי. נוכח המפורט קבעה הוועדה כי המערער כשיר לעבוד בעבודות בלתי מקצועיות כגון שליח רגלי ללא הרמת משקלים, עבודות פנים מפעליות או עבודות משתלה בסמוך לשולחן עבודה, עבודות משק קלות בתנאי משרד וכו'.
5. אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה נפל פגם משפטי באי קבלת המלצתה של פקידת השיקום. עיון בחוות הדעת של פקידת השיקום מעלה כי הוועדה התייחסה לכלל הנתונים העובדתיים המצוינים בה, באופן שהשוני הוא במסקנה הסופית. משהמדובר בקביעה מקצועית, הרי שהוועדה אינה חייבת לקבל את המלצת פקידת השיקום, ודי בכך שהיא עיינה בה (בר"ע (ארצי) 9366-01-21 אלי אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי (17.1.21)).
6. אציין כי הקביעה לפיה המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר אף עומדת בהלימה לנכות הרפואית שנקבעה לו (עב"ל (ארצי) 327/03 עזאת מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי (15.4.04)).
7. אשר לאי התייחסות למסמכים הרפואיים מטעם ד"ר רייניץ מנחם מיום 9.8.21 ומיום 8.11.21, הרי שבמסמכים אלו ניתנה המלצת הרופא להגבהת רגלו של המערער עקב הליקוי ממנו סובל. אין במסמכים אלו המלצה שלא לעמוד על הרגל כלל או התייחסות להגבלות נוספות שחלות על המערער (כגון אי יכולת לעבוד בישיבה וכו'). על כן, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה באי התייחסות לאמור במסמכים אלו וממילא אין בתכנם כדי לסתור את החלטת הוועדה. אף מדברי המערער בפני הוועדה עולה כי הוא לומד בכולל פעמיים בשבוע משך מספר שעות ואף פוקד את בית הכנסת כך שאין המדובר במצב בו המערער מרותק לביתו בשל ליקויו ברגל.
8. מששוכנעתי כי החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת באופן המאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה, לא מצאתי כי נפל בה פגם משפטי המצדיק את השבת עניינו של המערער לפתחה בשנית.

סוף דבר

1. הערעור נדחה. הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"ב, (11 ספטמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.