14 אפריל 2022

לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת למתן צו לעיון במסמך ספציפי - תכתובות מחודש מרץ 2022 בין התובעת לבין עובדי הנתבעת (חלקם עובדים לשעבר) בנוגע לתנאי הרכב שקיבלו בתקופת היעדרותם מהנתבעת (להלן - הבקשה).

רקע עובדתי

1. התובעת מועסקת בנתבעת החל משנת 1994 ועד היום. עד לשנת 2013 ניהלה את מחלקת ההכנסות בכפיפות לסמנכ"ל הכספים של אורט. מאז 2013, עובדת היא בתפקיד מנהלת אדמיניסטרטיבית. במועד הגשת כתב התביעה שהתה התובעת מספר חודשים בחופשת מחלה בשל מחלה קשה.
2. הנתבעת מנהלת רשת מוסדות חינוך בחינוך העל יסודי בפריסה ארצית ומתקיימים בה יחסי עבודה קיבוציים, מכוחם התובעת צוברת 30 ימי מחלה בשנה.
3. לטענת התובעת חויבה בכפל דמי השתתפות עצמית שלא כדין ובנוסף לכך, הנתבעת הפרה פסק דין אשר ניתן בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים, בדרישתה להשבת הרכב הצמוד עקב מחלת התובעת, ומשהחלה לנכות משכרה של התובעת בעת שהיא סירבה לדבר.
4. התובעת נסמכת בין היתר , על פסק דין שניתן בעניינה במסגרת תיק סעש (ת"א) 2457-08-13 בו נקבע כי היא זכאית לרכב צמוד כחלק מתנאי העסקתה כהטבה אישית ללא קשר לצרכי העבודה , כולל שימוש בני משפחתה ברכב , וכן משנפסק כי תנאי עבודתה בכל הנוגע לרכב צמוד על כל תנאיו הנלווים יישארו בעינם.

1. התובעת מבקשת תשלום בעד רכיב גילום נטו בתלוש השכר, השבת סכום ניכוי נטו, הוצאות דלק וכן פיצויים ללא הוכחת נזק.
2. לטענת הנתבעת התביעה שגויה מהיסוד והתובעת אינה זכאית לזכויות להן היא טוענת. התובעת אינה זכאית להמשיך ולהחזיק את הרכב בתקופה בה אינה עובדת בנתבעת וזאת במסגרת תקופת מחלתה הממושכת. אין בפסק הדין שניתן בעניינה לפני למעלה משמונה שנים כדי לבסס טענתה ואין בינו לבין הסוגיה דנן ולא כלום. התובעת עושה שימוש ברכב לאחר שידעה היטב מהם תנאי השימוש בו. עוד טענה הנתבעת כי הפסיקה הכירה בפררוגטיבה של המעסיק לקבוע את תנאי השימוש ברכב המוענק לעובדיו, והוסיפה כי לא ביצעה ניכוי משכרה של התובעת בניגוד לדין.
3. במסגרת תשובתה לצו לגילוי מסמכים מיום 11.3.22 הצהירה התובעת כי קיימים בחזקתה או בשליטתה המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת בתובענה המנויים שם, לרבות: "תכתובות מחודש מרץ 2022 ביני לבין עובדים (חלקם לשעבר) באורט..." (סעיף 2.7 לתשובה).
4. לאחר תכתובות בין באי כוח הצדדים בנוגע למסמכים אלו הוגשה הבקשה שלפנינו.

עיקרי הבקשה

1. לטענת הנתבעת לאחר פניית באת כוחה אל התובעת לעיין במספר מסמכים ספציפיים, נתקלה בסירוב משעה שהתובעת סבורה כי מדובר ב"תיעוד שהוכן לצורך הדיון להוכחות והתיק וגילויים יכול להדחות על פי הפסיקה."
2. הנתבעת הבהירה כי החיסיון הנטען לא הוצג במסגרת התצהיר וממילא ככל שהמדובר במסמכים חסויים , לא ניתן לעשות בהם שימוש כלל.
3. עוד טענה הנתבעת כי מקום בו הכנת המסמכים הינה הצגתם בפני היריב אזי אין הצד אשר מכין אותם נדרש לאותה הגנה אשר מקנה חיסיון וכלל אין עסקינן במסמכים חסויים.

עיקרי התשובה לבקשה

1. התובעת לא טוענת לחיסיון המסמכים שהנתבעת מבקשת צו לחשיפתם, אלא טענה כי מדובר במסמכים שהוכנו לצורך חקירה והודיעה כי בכוונתה לעשות בהם שימוש בשלב מאוחר יותר. טענות הנתבעת בכל הנוגע לחיסיון מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי, אינן רלוונטיות לעניינו.
2. המסמכים אותם מבקשת הנתבעת לחשוף הם הודעות הוואטסאפ בין התובעת לבין עובדים אחרים בנתבעת. פניית התובעת לעובדים נעשתה לצורך המשפט במסגרת ההכנות לקראת דיוני ההוכחות וזו הייתה מטרתה. שמות העובדים צוינו בתצהיר גילוי מסמכים שהגישה התובעת כאשר היעדרותם מפאת מחלה/חופשת לידה, ותנאי רכב שקיבלו בתקופת ההיעדרות ידועה לנתבעת. ההתכתבויות נערכו בחודש מרץ ולאחר שהוגשה התביעה.
3. התובעת כלל לא טענה לחיסיון מסמכים אלא הודיעה כי בכוונתה לעשות בהם שימוש בדיוני הוכחות. כלשון כבוד השופט עמית בפרשת פלוני [רע"א 4263/19 פלוני – קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (4.9.19), התובעת בחרה ב'מסלול סוויסה' והודיעה על כך לנתבעת.
4. הלכת סוויסה [רע"א 4249/98 שמעון סוויסה – הכשרת היישוב- חברה לביטוח בע"מ (19.12.1999)(להלן – הילכת סוויסה)] עליה הסתמך כבוד השופט עמית קבעה כללים באשר לשיקול דעתו של בית הדין לעניין פגיעה באינטרס גילוי האמת במקרה של עיון מוקדם במסמכים, כאשר המסמכים המבוקשים חוסים תחת הלכה זו.

עיקרי התגובה לתשובה

1. טענת המשיבה כי לא טענה לחיסיון עומדת בניגוד מפורש לטענותיה בכתובים כפי שהובאו במסגרת התגובה. החזית אותה בחרה לשנות כיום ביחס לטעמים בגינם מבוקש לדחות את העיון במסמכים רוקן מתוכן את הבקשה עליה עמלה המבקשת וייתר אותה הלכה למעשה ובשל כך נדרשת תגובתה.
2. התובעת הציגה לראשונה את צמד המילים 'הלכת סוויסה' ולא ראתה לנכון לנמק מדוע לדידה מתקיימת בעניינה ההלכה המאפשרת לעיתים (בנסיבות חריגות) לבעל דין לדחות את העיון במסמכיו. במסגרת הפסיקה הענפה אשר התייחסה להלכת סוויסה הובהר מפורשות כי המקרים בהם מתאפשרת דחיית עיון מכוח ההלכה הינם יוצאי דופן ואפשריים במקרים מצומצמים.

דיון והכרעה

1. תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 מסדירה את נושא הגילוי והעיון במסמכים וקובעת כדלקמן:

"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

1. הלכה פסוקה ומושרשת היא כי דרך המלך בכל הקשור לגילוי מסמכים הינה מתן צו לעיון הדדי במסמכים, אשר יש לבצעו במסגרת ההליך המקדמי בתיק. בהתאם להלכה, אשר אומצה גם בבתי הדין לעבודה, ניתן לדחות את העיון במסמכים במקרים חריגים בהם קיים סיכון שעיון מוקדם עשוי להביא לשיבוש ראיות ולא יסייע לחשיפת האמת.
2. לעניין זה ראו ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, המרכז את ההלכה שנקבעה בבתי המשפט לעניין גילוי ועיון במסמכים:

"ההליך של גילוי מסמכים על פי תקנה 112, המצוי בין סמכויות העזר הנתונות לבית המשפט, נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אילו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט. הכוונה היא ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דווקא בגרסתו של המבקש וגם ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם.

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס בעלי הדין בהבטיחו עשיית משפט, והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת; לצידה עומדת טענות בדבר חיסיון, שהדין והפסיקה מכירים בהן"

[אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11 (2013), סיגא הוצאה לאור בע"מ, עמ' 252].

1. בהלכת סויסה נקבעה ההלכה בעניין סטייה מהכלל של גילוי מסמכים. כבוד השופט לוין סיכם וניסח את ההלכה בנושא זה באופן הבא:

"(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";

(ב) רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת;

(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות;

(ד) במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;

(ה) החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים".

1. בעניין גריבובסקי [בר"ע 33454-12-13 איגור גריבובסקי – אבי גל (27.2.14)(להלן – הלכת גריבובסקי)], קבע בית הדין הארצי כדלהלן:

"נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים היא גילוי הדדי מירבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככלי לשיפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. עקרון הגילוי המירבי כולל אף את מועד הגילוי שכן גילוי נדחה מהווה אי גילוי במובן מסוים. עם זאת, זכות הגילוי והעיון ומועדה אינה מוחלטת ובית המשפט יאזן בינה לבין אינטרסים אחרים ויחרוג ממנה במקרים מתאימים בהם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע דווקא באינטרס גילוי האמת ולהביא לשיבוש ראיות [רע"א 4249/98 שמעון סוויסה - הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515]. אולם על מנת שהחריג לכלל בדבר גילוי מירבי לא יהפוך לכלל, הנטל רובץ על הטוען שיש לדחות את מועד הגילוי.

בית המשפט המחוזי עמד על נקודת האיזון בין האינטרסים המתנגשים בבר"ע (ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ - גולד [פורסם בנבו] (מיום 13.12.04):

"כאמור, נקודת המוצא לעניין גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מירבי שתכליתו לחתור לחקר האמת. בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגרסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם. נסיבות מעין אלו הוכרו, דרך כלל, בתביעות נזיקין המתנהלות נגד חברות הביטוח, במצבים שבהם התובע, שהיה נוכח בשעת האירוע נושא התביעה, מחזיק בתמונה העובדתית במלואה, ועל חברת הביטוח ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה כדי להגיע לחקר האמת. במצבים כגון דא ראוי לאפשר דחיית גילוי ראיות שיש בהן כדי להפתיע את התובע, ולסתור את גרסתו העובדתית שלו.

אלא, משעסקינן בתביעה כספית רגילה, שבה אוחזים הצדדים, פחות או יותר, באופן שווה במסמכים ובראיות – אין לחרוג מן הכלל, ולאפשר לצד האחד יתרון דיוני גרידא על פני הצד האחר (בר"ע (ת"א) 13882/97 בנק למסחר בע"מ ואח' נ' עמיר כהן (לא פורסם) [פורסם בנבו]".

(ההדגשות אינן במקור).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל ואפרט.
2. המסמכים שגילויים מבוקש כאמור עוסקים בתכתובות מחודש מרץ 2022 בין התובעת לבין עובדי הנתבעת (חלקם עובדים לשעבר בנתבעת). התובעת מציינת בתשובתה כי הפנייה אל עובדים אלו נעשתה במסגרת ההכנות לקראת דיוני ההוכחות. כמו כן, כעולה מתשובתה התכתובות עוסקות בתנאי הרכב שקיבלו אותם עובדים בתקופת היעדרות מן הנתבעת מפאת מחלה/חופשת לידה. לפיכך, ברי כי תכתובות אלו הינן רלוונטיות לבירור ההליך, כאשר קיימת זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענות התובעת, וכאשר יש בגילויו כדי לייעל ולקדם את ההליך.
3. על אף תכתובות ברורות בין באי כוח הצדדים, התובעת טענה בתגובה לבקשה כי היא אינה מבקשת להותיר את התכתובות חסויות, אך לגישתה שמורה לה הזכות מכוח הלכת סוויסה לחשוף את המסמכים במועד מאוחר יותר, ולכל המאוחר במסגרת דיוני ההוכחות.
4. עם זאת, בהתאם להלכת גריבובסקי הנטל רובץ על התובעת להראות מדוע יש לדחות את מועד הגילוי. כפי שניתן ללמוד מההלכה הפסוקה האפשרות לדחות את מועד הגילוי שמורה ומוגבלת למקרים חריגים בלבד. בעניינו, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, שכן היא לא הצביעה על כל טעם המצדיק את דחיית מועד הגילוי. התובעת אף לא טענה כי גילוי מוקדם עשוי לפגוע באינטרס גילוי האמת או להביא לשיבוש ראיות. אין די בטענת התובעת כי יש בידי הנתבעת מסמכים הנוגעים לאותם עובדים כדי להצדיק את דחיית מועד הגילוי בהתאם לפסיקה הקיימת.
5. נוסף על כך, במסגרת בחינת בית הדין, יש לבחון גם את מידת פירוט גרסת הצד שאין בידו את הראייה שעיונה מתבקש. ככל שגרסה זו כללית ולקונית, בלא פירוט עובדתי מינימאלי, כך יטה בית הדין לסטות מהכלל, יחיל את החריג ויאפשר עיון מאוחר [בש"א 386/02 בנק אינווסטיק כללי בע"מ נ' TONEDOOR LTD, [פורסם בנבו], 4.4.02; ת"א 8368-11-09 גליקסמן שיווק ביצים (1994) בע"מ נ' איתן שיבט, [פורסם בנבו], 4.11.10)]. לאחר עיון בכתב ההגנה ובגרסתה של הנתבעת אינני סבורה כי מדובר בגרסה כללית ולקונית, ולבטח לא ניתן לומר כי היא חסרת פירוט מינימלי.
6. עוד אוסיף כי דומה כי התובעת עשתה דין לעצמה וכלל לא הגישה בקשה מסודרת לבית הדין על מנת לדחות את גילויו של המסמך, ואף בכך יש כדי להוביל לקבלת בקשתה של הנתבעת.
7. סיכומו של דבר, המקרה דנן אינו המקרה החריג המצדיק את דחיית העיון על פי אמות המידה שנקבעו בהלכת סוויסה. בהתאם לכך, שוכנעתי כי יש לקבל את בקשת הנתבעת כך שהתכתובות יועמדו במלואן לעיונה.
8. יצוין, כי אין בפניי כל טענה לפגיעה אפשרית בפרטיותם של צדדים שלישיים עקב חשיפת התכתובות. יחד עם זאת, על מנת להגן על פרטיותם של מי מעובדי הנתבעת המועסקים כיום בשורותיה, בטרם העברת התכתובות תמחק התובעת אמירות שיש בהן כדי לפגוע במעמדם או בתפקידם כעובדי הנתבעת.

סוף דבר

1. בקשת הנתבעת מתקבלת. על התובעת להעביר לעיון הנתבעת את התכתובות המנויות בסעיף 2.7 לתשובה לצו גילוי מסמכים בתוך 7 ימים מהיום.
2. משעה שהבקשה התקבלה היה מקום לחיוב התובעת בהוצאות הבקשה. עם זאת לפנים משורת הדין ובהתחשב במצבה הבריאותי של התובעת, אינני עושה כן.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשפ"ב, (14 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.