ניתנה ביום 14 מרץ 2022

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת שרון שביט כפתורי; (ב"ל 34536-04-21)); אשר קיבל בחלקו את ערעור המבקשת על החלטה וועדה רפואית לערערים מיום 1.3.2021 (להלן – הוועדה), בית הדין דחה את ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה בתחום הנפשי, ומאידך, קיבל את ערעורה בתחום האורוגניקולוגי במובן זה שהורה להחזיר את ערעורה לוועדה באותו הרכב על מנת ש:

"... תשקול מחדש קביעתה לנכות 10% מהנכות בגין מצב קודם וזאת בשים לב להלכת מרגוליס ולכך שנדרשים מסמכים רפואיים מוכחים לכך שמצבה של המערערת קודם למועד הפגיעה היה מזכה אותה בנכות אורוגניקולוגית בשיעור 10%.

המערער וב"כ יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת."

1. הבקשה סבה הן על דחיית הערעור בתחום הנפשי והן על ההחלטה להחזיר את עניינה של המבקשת בתחום האורוגניקולוגי לאותה ועדה ולא לוועדה בהרכב חדש.

רקע

1. הוועדה התכנסה בעקבות הסכמת הצדדים בהליך קודם (ב"ל 62916-02-20) (להלן – פסק הדין המחזיר) ולפיו ניתנו לוועדה ההנחיות הבאות:

"בהסכמת הצדדים, עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה הנוכחי, על מנת שתשקול בשנית את עמדתה בתחומים הבאים:

1. בתחום האורגניקולוגי – תשומת לב הוועדה כי פסק הדין שניתן בעניינה של המערערת, ביום 1.11.18, הכיר בקיומו של קשר סיבתי של החמרה בין האירוע התאונתי המוכר לבין הליקוי האורגניקולוגי ולכן הוועדה אינה יכולה לשלול קשר סיבתי כאמור. ככל שהוועדה סבורה כי יש לייחס חלק כזה או אחר לאירוע התאונתי, עליה לעשות כן במפורש, וככל שהיא אינה מקבלת את חוות הדעת היועץ מטעמה שהכיר ב-10% נכות בגין ליקוי זה מבלי לנכות מצב קודם, תנמק מדוע, תוך התייחסות לתיעוד רפואי קודם למועד התכנסותה (6.1.20). היה ולצורך גיבוש עמדתה נדרשת לוועדה בדיקה אורודינמית, היא רשאית לפנות את המערערת לבדיקה זו, בהתאם לשיקול דעתה.
2. בתחום הנפשי – הוועדה תשקול בשנית את עמדתה ותבהיר מדוע אין לקבל את חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעמה. זאת בשים לב לתיעוד רפואי המלמד על נטילת טיפול תרופתי בתחום הנפשי (ציפרלקס) והמלצה לטיפול נוסף (ולריאן), כמו גם, שיחות וטיפול במרפאה לבריאות הנפש.

המערערת תוזמן לוועדה ותורשה לטעון בפניה.

החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת."

1. ביום 1.3.2021 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין המחזיר ודחתה את הערעור תוך שנימקה את החלטתה כדלקמן:

"הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד מיום 20/05/20, הוועדה שהתכנסה 06/01/20 שללה את הקש"ס בין תלונותיה האורינריות מאחר ותלונות אלו החלו חודשים לפני התאונה. פס"ד מ20/05/20 מציין: 'תשומת לב הוועדה כי פס"ד שניתן בעניינה מיום 01/11/18 הכיר בקיומו של קשר סיבתי של החמרה בין האירוע התאונתי המוכר לבין הליקוי האורוגניקולוגי ולכן הועדה אינה יכולה לשלול קשר סיבתי כאמור 'פס"ד מיום 07/11/18 קובע' אין חולק כי תלונות התובעת באשר לאיבוד שתן במאמץ היו קיימות מס' חודשים לפני האירוע ... על אף זאת סבר ד"ר אנגלשטין בחוות דעתו כי ביום המקרה חשה החמרה ... לאור האמור לעיל אנו סבורים שיש לאמץ את חוו"ד של המומחה ולקבוע כי האירוע מיום 08/12/13 גרם להחמרה במצבה של התובעת הועדה לאור הממצאים הקיימים סבורה שמאחר ואין החמרה בתלונותיה נכותה הינה 10% לפי ס' 23(2)א!! מ08/12/13 והפחתה של 10% לפי ס' 23(2)א!!, הועדה עינה בחו"ד פסיכיאטר ד"ר רומוב 24/02/21 ומקבלת אותה הקובע כי אין קש"ס בין תלונותיה בתחום הנפשי לתאונה הנידונה."

1. על החלטה זו ערערה המבקשת לבית הדין האזורי, הן באשר להחלטה בתחום הנפשי והן להחלטה בתחום האורוגניקולוגי.
2. בית הדין כאמור סבר כי באשר לדחיית הערעור בתחום הפסיכיאטרי אין מקום להתערבותו שכן:

"מסקנת היועץ הפסיכיאטרי כי היעדר עדות לרכישת תרופות פסיכיאטריות קודם לשנת 2019 מלמדת על כך שלא קיים כל קשר סיבתי בין מצבה הנוכחי של המערערת לבין האירוע התאונתי שהתרחש בשנת 2013 היא קביעה רפואית אשר לבית הדין אין את הכלים המשפטיים להתערב בה".

1. מאידך, באשר לערעור בתחום האורוגניקולוגי קבע בית הדין כי העניין יוחזר לוועדה בהרכבה הנוכחי וכי הוועדה תשקול מחדש קביעתה לנכות 10% מהנכות בגין מצב קודם וזאת בשים לב להלכת מרגוליס ולכך שנדרשים מסמכים רפואיים מוכחים לכך שמצבה של המערערת קודם למועד הפגיעה היה מזכה אותה בנכות אורוגניקולוגית בשיעור 10%. המערער וב"כ יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
2. נזכיר כי קודם לכן שללה ועדת הערר קשר סיבתי בין הפגיעה האורוגניקולוגית לאירוע התאונתי, אולם שעה שבפסק הדין המחזיר הובהר לה כי נוכח העובדה שהקשר הסיבתי הוכר על בית הדין אין היא מוסמכת לשלול קשר סיבתי, ועל רקע זה יש לבחון את קביעתה להכרה בנכות האורוגניקולוגית בשיעור 10% בניכוי מצב קודם בשיעור 10% כך שהתוצאה המתקבלת היא שהנכות של המבקשת הינה בשיעור 0%.

הכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות המבקשת אני סבור שיש לדחות את הבקשה בתחום הנפשי שכן צדק בית הדין קמא בקביעתו שהחלטת הוועדה מנומקת נוכח חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר רומוב מיום 24.2.2021 ולפיה:

"היועץ עיין בדוח הנפקת תקופות לפיו אין עדות לרכישת תרופות פסיכיאטריות בסמוך למועד הפגיעה 2 רכישות ציפרלקס ב2019-20 בלבד, דהיינו 6-7 שנים לאחר הפגיעה. לאור האמור היועץ בדעה כי לא הוכח קשר סיבתי בין מצבה הנפשי לפגיעה הנידונה".

מכאן, שמסקנת היועץ אותה קיבלה הוועדה היא קביעה רפואית מנומקת וברורה שאין לבית הדין כלים להתערב בה.

1. מאידך, באשר לפן האורוגניקולוגי מוצע לצדדים כי עניינה של המבקשת יוחזר לבחינתה של ועדה רפואית בהרכב חדש. הוועדה אומנם הכירה בדיעבד בקשר הסיבתי כמתחייב מפסק הדין המחזיר, והעניקה למבקשת נכות בשיעור 10% אולם "באותה נשימה" ניכתה 10% בשל מצב קודם תוך שהיא מציינת כי "מסעיף הליקוי שנקבע מפחיתים את אחוז הליקוי שהיה לפני הפגיעה 10%" ומכאן, שקביעת הוועדה באשר לנכותה הנפשית של המבקשת היא בשיעור 0%. בכך למעשה הגיעה הוועדה לתוצאה זהה אליה הגיעה ב"סיבוב הקודם" בהחלטתה מיום 6.1.2020 בו שללה קשר סיבתי ורק בעקבות פסק הדין המחזיר הכירה באותם 10% אותם קיזזה בדיעבד. התנהלות זו של הוועדה מעוררת חשש ממשי כי היא נעולה בדעתה.
2. אומנם ככלל שעה שבית הדין סבור כי החלטת ועדה אינה מנומקת דיה, כפי שסבר בית הדין קמא בענייננו מוחזר העניין לוועדה באותו הרכב על מנת שתנמק את החלטתה אלא שבמקרה שלפני היעדר ההנמקה מצטרף לחשש המפורט לעיל. על כן מוצע לצדדים כי עניינה של המבקשת יוחזר לוועדה רפואית בהרכב חדש על מנת שתבחן את שאלת נכותה של המבקשת בתחום האורוגניקולוגי.
3. הצדדים יודיעו את עמדתם להצעת בית הדין עד ליום 11.4.2022.
4. ככל שמשיב מתנגד להצעה, יגיש עד למועד האמור תגובה מפורטת לבקשה לגופה.
5. מטעמי יעילות הדיון בהליך, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, הצדדים מתבקשים להתייחס במסגרת תגובותיהם לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
6. לעיוני ביום 12.4.2022.

ניתנה היום, י"א אדר ב' תשפ"ב (14 מרץ 2022) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.