1. בבדיקה אקראית של מלאי התיקים שבטיפולי, התברר לצערי שלא ניתן פסק-הדין בתיק, ואין לי אלא להתנצל על כך בפני הצדדים.
2. בפני ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום באשקלון בת"א 896-11-18 ובת"א 38081-12-18 שניתן ביום 20.2.11, על-ידי כבוד השופט עידו כפכפי, וזאת בהעדר המערערת או נציג מטעמה.

העובדות הרלוונטיות לעניין כדלקמן:

1. המשיב הגיש תביעה קטנה נגד המערערת בגין אי תשלום שכרו כמרצה עצמאי, ביום 1.11.18 וכתב ההגנה הוגש ביום 11.12.18. (896-11-18).

מנגד, הגישה המערערת ביום 17.12.18 תביעה בסך 111,200 ש"ח בבית-משפט השלום בגין פיצויים ממוניים בסך 41,200 ש"ח בשל נזקים שהסב המשיב עת החליט להפר ההסכם ללא התראה מוקדמת, 50,000 שח בגין לשון הרע והוצאת דיבה ו- 20,000 ש"ח בגין פיצויים מוסכמים, כתב התביעה הוגש באמצעות עוה"ד אייל שטכנברג ושירן הורוביץ, (38081-12-18).

1. ביום 28.3.19 הוגשה בקשה להשתחרר מייצוג של עוה"ד שהגישו את כתב התביעה וביום 3.4.19, נשלחה הודעה על החלפת ייצוג של המערערת ולפיה זו תהיה מיוצגת על ידי עוה"ד אלדד פרץ ו/או מי ממשרדו.

ביום 17.4.19, הוגשה בקשה להאריך המועד להשלמת ההליכים המקדמיים בשל החלפת הייצוג.

ביום 8.5.19 הוגשה הודעה על הפסקת הייצוג עקב חילוקי הדעות בין הצדדים.

בדיון שהתקיים ביום 31.10.19, הופיע עו"ד תום ליפשיץ וניתנו בו הוראות לניהול ההליך והתיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 25.6.20.

ביום 15.3.20, שוב הודעה בדבר החלפת ייצוג, כאשר עו"ד אלדד פרץ חוזר לייצג המערערת.

1. מאחר והצדדים לא הגישו עדויותיהם בתצהיר, נדחה הדיון ביום 14.7.20, ליום 13.5.21. וביהמ"ש הורה למערערת להגיש תצהיר תשובה עד ליום 15.9.20. המערערת לא הגישה התצהירים במועד וביום 7.9.20 עתרה לקבל אורכה עד ליום 17.11.20. ביהמ"ש נעתר לבקשה.
2. ביום 2.11.20 שוב הוגשה הודעה על החלפת ייצוג והפעם עו"ד אלישע חקק נכנס לתמונה.

ביום 9.11.20 הוגשה בקשה להאריך המועד להגשת העדויות בתצהיר בשל חילופי הייצוג וגם הפעם ביהמ"ש נעתר לבקשה והאריך המועד עד ליום 26.11.20 אך קבע ישיבת תזכורת בפניו ביום 17.12.20.

1. בדיון ביום 17.12.20 מחק ביהמ"ש סעיפים מכתב התביעה של המערערת העוסקים בפיצוי בגין לשון הרע והופחת סך של 50,000 ש"ח מסכום התביעה, שנותר על סך של 61,200 ש"ח.
2. בהודעה מיום 12.1.21 - פנתה המערערת והודיעה כי היא תייצג עצמה ומבקשת למחוק את ייצוגם של עו"ד אחרים בתיק.
3. ביום 11.5.21, כאשר הדיון קבוע ליום 13.5.21, הוגשה בקשה בהסכמה לדחות מועד הדיון בשל העובדה שהמצהירה מטעם המערערת סועדת את בת-זוגה, לאחר ניתוח והטיפולים הכימותרפיים שהיא עוברת, על בקשה זו חתומה המערערת עצמה, ללא כל זכר לייצוג.

בית המשפט נעתר לבקשה ודחה הדיון ליום 20.12.21.

ביום 19.12.21 בשעות הצהריים הוגשה בקשה לדחות הדיון שקבוע ליום 20.12.21 ע"י עוה"ד מיכל שווד אליאב, בה ציינה שהיא מייצגת המערערת ומצויה בתחילת הריון המוגדר כהריון בסיכון, יום קודם לכן, לא חשה בטוב ונזקקה לטיפול רפואי וכעת מצויה בימי מחלה, והיא עוה"ד היחידה אשר התכוננה לדיון. המשיב התנגד לבקשה.

האישור הרפואי שצורף חוזר למעשה על האמור בבקשה, ולא מצוין בו שב"כ המערערת נבדקה על ידי הרופא.

1. בית המשפט דחה הבקשה וציין, כי הדיונים נדחו לבקשת המבקשת, אשר החליפה ייצוג מספר פעמים וביקשה לייצג עצמה, ומאחר ולא עודכן ב"כ חיצוני בתיק, העובדה שעוה"ד שעובדת בחברה אינה יכולה להתייצב אינה עילה לביטול הדיון.

בקשה דחופה נוספת שהוגשה נדחתה אף היא וביהמ"ש ציין שהעברת ההליכים לביהמ"ש השלום באה בעקבות התביעה שהוגשה על ידי המערערת, בעוד המשיב פתח בהליכים במסגרת תביעה קטנה ולא יגרם נזק דיוני אם יחקרו בעלי הדין בעצמם ואף ייווצר שוויון דיוני בין הצדדים ובמידת הצורך תישמר למערערת הזכות לסכם בכתב.

1. לאור החלטת ביהמ"ש שהדיון בעינו, הודיעה המערערת לביהמ"ש שאף נציג מטעמה לא יתייצב, שכן לא הכין עצמו לחקירות הצד שכנגד ואין אפשרות לשלוח נציג אחר ומאחר וב"כ שוהה במחלה ולא היה באפשרותה לסייע ולהכין נציג אחר לדיון.

המערערת לא התייצבה לדיון ועל כן ניתן ביום 20.12.22 פסק דין בו חויבה לשלם למשיב את הסך של 20,905 ש"ח, ותביעתה נדחתה, מכאן הערעור.

1. בפסק הדין נקבע, שהודעת המערערת שלא תהיה התייצבות מטעמה לדיון מהווה זילות ביהמ"ש "...והתעלמות מדעת מההליך השיפוטי ויש עזות מצח רבה בהגשת הודעה מסוג זה לבית המשפט". עוד נקבע, שמנהלת המערערת מודעת היטב לטענות המשיב ."..ומטרת הנתבעת בהתגוננות ובהגשת התביעה שכנגד, היתה להתיש את התובע בהליכים משפטיים כדי שיוותר על תביעתו, תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט" (עמ' 10 לפסה"ד) .

עוד נקבע שהיה על המערערת לשלם שכרו של המשיב ואם סברה שגרם לה נזק עקב ההודעה על סיום ההתקשרות, יכלה להגיש התביעה לאחר שתשלם שכרו.

נקבע שהמערערת אשר קבעה את תנאי התשלום של שוטף + 45 לא עמדה בהם ועל כן, לאחר שהמשיב התריע בכתב שהתנהלות זו אינה מקובלת עליו, היתה הצדקה לסיום מתן השירותים והמערערת היא זו שהפרה ההסכם.

טענות הצדדים

1. המערערת טוענת, כי היא מייצגת את עצמה באמצעות היועצת המשפטית שלה, אשר התכוננה לדיון. התיקים שאוחדו והועברו לבית המשפט השלום אינה החלטת המערערת ולא היא שצריכה לשאת בכך. למשיב הוצע להיות מיוצג, אך הוא בחר שלא לעשות כן. קביעת ביהמ"ש שכאשר שני הצדדים אינם מיוצגים יש בכך משום יצירת שוויון אינה נכונה. הוצגו בפני ביהמ"ש נסיבות חריגות עת הקורונה משתוללת ודיונים נדחים "על ימין ועל שמאל", המצדיקים דחיית הדיון, גם אם בימים ספורים ואין מדובר בדחייה סדרתית. כאשר ביהמ"ש סירב לדחיית הדיון "הודיעה המערערת, בהגינותה, כי לא יתאפשר לה להגיע לדיון ללא ייצוגה של ב"כ" (סעיף 16 להודעת הערעור).
2. קביעת ביהמ"ש כי התנהלות המערערת שאין באפשרותה להתייצב מהווה זילות בית המשפט ועזות מצח, אינה נכונה, שכן אין נציג אחר בנמצא, ולא עלה בידה לאתר מייצג אחר בשל השעות הספורות שנותרו, הגם שאין במערערת עו"ד נוספים, על כן בחרה ליידע ביהמ"ש כי אין באפשרותה להתייצב והקביעה, כי המצהירה שבתיק, הגב' אבוטבול יכולה לחקור המשיב אין לקבלה, שכן אינה בקיאה בפרטי התצהיר והחקירה הנגדית שהכינה באת כוחה.
3. גם קביעת ביהמ"ש, כי הגשת התביעה מטעמה נועדה להתיש המשיב כדי שיוותר על התביעה לא ברור המקור לקביעה זו.

עוד נטען, כי קביעת בית המשפט שגוף החייב בתשלום שהינו חלף שכר לא בנקל יכול לקזז מנותן השירותים, שגויה. שכן, הקביעה שמדובר בחלף שכר תמוהה, עת לא היו יחסי עובד מעביד בין הצדדים והדבר היה ברור ועל פי ההסכם רשאית המערערת לקזז הכספים, שכן אין יחסי עבודה בין הצדדים.

גם הקביעה, כי המערערת לא נהגה לעמוד במועדי התשלום אינה מפורטת דיה, ביהמ"ש גם לא הבהיר הבסיס לסיום ההסכם לאלתר, כאשר הפניה הראשונה של המשיב היתה ביום 16.9.18 ותשובה נתנה לו על אתר.

1. כיון שהמשיב הגיש חשבונית על סך 16,586 ש"ח בלבד לא ברורה תביעתו לסך של 20,905 ש"ח סכום, שאינו מפורט במסגרת כתבי בי-דין.

גם לא ברורה קביעת ביהמ"ש לדחיית תביעת המערערת, שכן הסמכות לעשות כן, היא רק מטעמים מיוחדים לאור הוראות תקנה 75 לתקנות סד"א וביהמ"ש לא ציין הטעמים המיוחדים, כך גם התביעה לחייב בהוצאות.

1. המשיב טוען, כי הגיש תביעה קטנה בשנת 2018 והמערערת הגישה התביעה וגררה אותו במשך שנים כשכל פעם היתה עילה אחרת לחילופי ייצוג ולדחיית דיונים, כאשר התנהלותה בעיקר התבטאה בהתחמקות.

מאשר היותו פרילנסר, אשר התרה בפני המערערת בעל פה מספר פעמים שהיא מעכבת שלושה תשלומים ועת שלח כבר המייל, היתה חייבת לו 19,000 ש"ח, שנמנעה מלשלם, כספים שנועדו לפרנסת המשפחה.

עוד נטען, כי המערערת ידעה - עת בחרה שלא לכבד החלטות בית המשפט - שינתן פסק דין נגדה בהיעדר ובחרה בכוונת מכוון לא להתייצב לדיון.

התנהלות המערערת מקוממת, כאשר בחרה לא להתייצב וגררה המשיב להליך מתיש ארוך ומייגע, כדי שיוותר על זכויותיו. המערערת לא המציאה ולו מסמך אחד התומך בטענותיה.

המערערת לא הפנימה שניתן לכל היותר "לבקש" מביהמ"ש ולא "להודיע" והתנהלותה מהווה זילות ביהמ"ש.

המשיב מפרט בהמשך התגובה את הסכום בו חברה המערערת כלפיו.

דיון

1. מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2018 וביהמ"ש סבר ובצדק שהגיעה העת לקדמה. פירטתי בהרחבה את ההתנהלות בתיק, כדי ליתן תמונה להתנהלות המערערת וחילופי עורכי דין שוב ושוב. בסופו של יום הודיעה המערערת ביום 19.1.21 שתייצג את עצמה. עוה"ד אשר פנתה יום קודם הדיון בבקשת דחייה לא צירפה יפוי כוח לתיק וגם אם מדובר בעו"ד העובדת בחברה ולא הונחה התשתית לכך, עליה להציג יפוי כוח לביהמ"ש. יפוי כוח כזה אינו בנמצא.

זאת ועוד יוער, כי שעה שהמערערת הודיעה שתייצג עצמה, הבהירה בכך שלה היכולות הדרושות למטרה זו. עוה"ד שפנתה בבקשת הדחיה לא ציינה ממתי מייצגת המערערת והטענה שמנהלת המערערת אינה מסוגלת לנהל החקירה לאו טענה היא, שכן הדיון היה קבוע, כאמור, ליום 13.5.21 ויומיים טרם הדיון הוגשה בקשת הדחייה מטעם המערערת, כשהיא אינה מיוצגת והיתה אמורה להיות מוכנה לניהול ההליך, ככל ובקשתה לדחיית הדיון - היתה נדחית.

1. הטענה שבהגינותה הודיעה עוה"ד לביהמ"ש שהמערערת לא תתייצב, יש בה כדי ללמד על ליקוי מאורות. התקנות קובעות שבעל דין חייב להתייצב לדיון ושעה שהמערערת במנותק מאי התייצבות ב"כ בוחרת שלא להתייצב, בין על פי הוראות עוה"ד או משיקוליה היא, עליה לשאת בתוצאות הנלוות. אני מקבלת כעובדה מוגמרת – שעוה"ד לא חשבה בטוב אך בהיותה "קצין בית המשפט" חובה עליה לוודא שהמערערת עצמה תתייצב לדיון ובזה כשלה.
2. התנהלותה של המערערת אינה ראויה ומהווה זלזול בוטה ויהיר כלפי בית המשפט, והחלטותיו. הדבר בא לידי ביטוי בבקשת הדחייה וביתר שאת בהודעת הערעור שם נטען שבית המשפט "השתמש בכוחו שלא כדין, תוך התנהלות סובייקטיבית גרידא, וגרם למערערת עוול גדול, עוגמת נפש ונזקים כספיים משמעותיים" (ס' 74 להודעת הערעור).

אמירה זו אומללה היא, מיותרת ואינה ראויה. טוב היתה עושה המערערת, לו היתה נוקטת לשון מכובדת כלפי ביהמ"ש. ביהמ"ש אינו עושה נזקים כספיים או משמעותיים ולא גורם עוול. תוצאת פסה"ד היא בשל התנהלות המערערת אשר בחרה באופן מופגן שלא להתייצב בביהמ"ש ומשכך - אין לה להלין אלא על עצמה. אין לי ספק שלו טרחה המערערת להתייצב לדיון גם בהיעדר ב"כ היה נמצא מענה ראוי.

1. די באמור כדי לדחות הערעור, אך מעבר לנדרש אתייחס למספר טענות נוספות. הטענה כי בחשבונית הופיע סכום של 16,586 ש"ח ואין הסבר בכתב התביעה לסכום שנדרש אינה מדויקת בלשון המעטה, כיוון שהסכום שנתבע בכתב התביעה ואשר נפסק הוא 20,950 ש"ח. בתצהיר שהוגש ע"י המשיב היא פירט הסכום (ראה הנספחים לתצהיר מיום 19.7.20), שם מצוין שהמערערת חבה לו בגין חודש 8/18 סך של 14,213 ש"ח, בגין חודש 9/18 סך של 5,192 ש"ח ו - 1,500 ש"ח בגין הוצאות משפט (אגרה ויום עבודה), כך שגם תביעתו של המשיב פורטה והוכחה במלואה;

זאת ועוד, לגרסת המשיב הרקע לסיום ההסכם טמון בהתנהלות המערערת, הגב' דקלה אבוטבול, אשר בעקבות פנייתו, ששכרו אינו משולם במועד, זו הפעם השלישית ויש בכך משום הפרה יסודית של ההסכם, השיבה לו בלשון מעליבה ומתנשאת, כי יקבל שכרו בהתאם לעונות השנה" (נספח 4 לתצהיר). ואכן, במענה ששלחה אומרת הגב' אבוטבול "לא מדובר בשום עיכוב ובואו נכנס לפרופורציות הנהוגות בארץ ובעולם ונמנע מדרמות מיותרות... אתה כמו כולם, תקבל שוטף 45 בהתאם למציאות, לעונות השנה, ולשבתות וכמובן בהתאם לחוזה. עוד יהיו עיכובים של יום לכאן ולכאן - מה שבשליטה שלנו, יבוצע בשמחה, ועם כל הרצינות..". תשלום שכר הינו בשליטת המערערת ואין כל הצדקה לאיחור של יום "לכאן ולכאן", "כנהוג בארץ" או תלוי "עונות השנה" או המציאות, שלא ברורה משמעותן. המשיב עובד לצרכי פרנסתו ואין כל הצדקה שיאלץ לרדוף ולהתריע ששכרו אינו משולם במועד ויהיה תלוי במציאות כזו או אחרת או בעונות השנה. חובה על המערערת, להקפיד ולשלם שכרו במועד.

יתרה מזו, במייל ששלח, מציין המשיב כי זו הפעם השלישית בה מעוכב שכרו, כאשר מדובר בשלוש פעמים מתוך 4, (נספח 4 למוצגי המשיב מיום 19.7.20), כך שגם אם מדובר באיחור של יום יומיים בתקופה כה קצרה אין הצדקה לכך ואדם אינו אמור לעמוד "כעני בפתח" ולהתחנן ששכרו ישולם.

1. תקנה 75 לתקנות סד"א, קובעת שעת לא התייצב בעל דין ולא ניתן טעם סביר לכך יחולו ההוראות כדלקמן:

לא התייצב התובע - תימחק התביעה או תדחה אם נמצאו טעמים מיוחדים לכך. לא התייצב הנתבע והתובע התייצב רשאי התובע להוכיח תביעתו ולקבל הסעד הנכון. התביעה שהגיש התובע הוכחה ולכן לא היתה כל מניעה ליתן פסה"ד בהתאם לכתב התביעה.

ובאשר לתביעה שהוגשה ע"י המערערת שבחרה לא להתייצב לדיון - העובדה שב"כ לא יכול היה להתייצב אינו פוטר אותה מהחובה להגיע לדיון, ולמעשה לא ניתן טעם סביר לאי התייצבותה של המערערת עצמה, במיוחד עת נטלה על עצמה לנהל התביעה בעצמה וכאמור לא הגישה יפוי כוח לפיה היא מיוצגת.

אכן, תקנה 75 קובעת שכאשר תובע אינו מתייצב יש למחוק התביעה אך מציינת שבסמכות בית המשפט לדחות התביעה מטעמים מיוחדים. ביהמ"ש פירט את הטעמים המיוחדים, שמקורם בהתנהלות המערערת אשר הגישה תביעה שמטרתה להתיש המשיב ולגרום לו לוותר על תביעתו. בנוסף לפירוט הטעמים המיוחדים של ביהמ"ש היה מקום לדחות התביעה ולא למחוק אותה, לאור הזלזול ועזות המצח אשר גלתה המערערת כלפי ביהמ"ש, תוך העמדת בית המשפט בפני עובדה מוגמרת.

ביתר טענות המערערת לא מצאתי דבר.

סוף דבר אני דוחה הערעור.

המערערת תשלם למשיב הוצאות הערעור בסכום של 10,000 ש"ח.

סכום זה יועבר למשיב מתוך הערובה שהופקדה והיתרה תוחזר למערערת לאחר שתמסור את פרטי החשבון להעברת הסכום.

ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ג, 02 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.

ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ג, 02 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.