1. בפני תביעה כספית בסך של 24,750 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת לטענתה עקב הפרת הסכם שכירות דירה מיום 10.1.22 שנחתם בין הצדדים, במסגרתו שכרה התובעת נכס מהנתבעת.

נסיבות המקרה

1. התובעת הינה שוכרת דירה, הנתבעת הינה משכירת הדירה ובין הצדדים נחתם ביום 10.1.22 הסכם שכירות לגבי דירה בת 3 חדרים ברח' שמשון 12 בחיפה (להלן: "הדירה" ו- "החוזה").
2. בס' 21 לחוזה צוין כי התובעת-השוכרת ראתה ובדקה את הדירה ומצאה אותה במצב טוב ותקין, ואולם, אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת שנחתם החוזה, בינואר 2022, הדירה היתה מצויה בתהליכי שיפוץ נרחב שערכה בה הנתבעת והשיפוץ טרם הסתיים. הנתבעת העידה בעניין זה בדיון אשר התקיים בפני, בעמ' 1 לפרוט' ש' 32-33: "הדירה היתה בסוף השיפוץ בעת החתימה על החוזה". התובעת העידה בעמ' 1 לפרוט' ש' 14-15: "..בעת חתימת החוזה הדירה היתה באמצע שיפוצים".
3. החוזה נחתם לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 1.2.22 ועד ליום 31.1.23, כאשר דמי השכירות החודשיים שהוסכמו עמדו על סך של 5,100 ₪.
4. להבטחת התחייבויות התובעת-השוכרת ובהתאם למוסכם בין הצדדים בחוזה, במעמד החתימה על החוזה מסרה התובעת לנתבעת שיק בנקאי בסך של 15,000 ₪ לז"פ 30.12.21 (להלן: "השיק הבנקאי"). בסעיף 9 לחוזה הודגש כי השיק הבנקאי יופקד בידיה של הנתבעת בנאמנות.
5. בתאריך 1.2.22, הוא תאריך תחילת השכירות בו אמורה היתה התובעת לקבל את מפתח הדירה, הגיעה התובעת לנכס בלוויית חבר לעבודה, שהעיד בדיון מטעם התובעת, מר עפר כהן, ונפגשה עם הנתבעת בדירה.
6. לטענת התובעת התגלה לה להפתעתה כי הדירה אינה ראויה למגורים, כי עבודות השיפוץ טרם הסתיימו, כי מתקני הדירה אינם פועלים כנדרש וכי קיימים בדירה מפגעים. בין היתר, טוענת התובעת כי בקיר חדר השינה עמד חור פעור במקום חלון כך שחדר השינה נותר פרוץ לרוחות ולגשמים שבחוץ; כי מזגן לא הותקן; כי בחדר שינה שהיה בעבר מטבח נותר קיר עם ברזים ללא תיקוני טיח וצבע; כי לא היתה אספקת מים חמים למטבח; כי התקנת המטבח לא הושלמה; כי הדירה היתה מלוכלכת ומלאה בשאריות חומרי בניה באופן לא סביר; וכי במרפסת הדירה עמד ציוד של קבלן השיפוצים.
7. עוד טוענת התובעת כי נודע לה אז לראשונה כי מדובר בדירה יחידה רישומית אחת שפוצלה לשתי דירות וכי קיים מד מים ושעון חשמל המשותפים לשני חלקי הדירה, כאשר החלק האחר של הדירה שפוצל מושכר לאדם אחר.
8. התובעת טוענת כי בנסיבות אלה ובעקבות מצב הדירה פנתה לנתבעת והודיעה על ביטול החוזה והנתבעת סירבה לקבלת את הביטול.
9. התובעת שלחה לנתבעת מכתב באמצעות באת כוחה ביום 8.2.22, נספח ז' לכתב התביעה, במסגרתו נתבקשה הנתבעת, בין היתר, להשיב לתובעת את השיק הבנקאי שניתן לה לביטחון.
10. על מכתב זה השיבה הנתבעת במכתבה מיום 14.2.22, נספח ח' לכתב התביעה. במכתב זה נאמר כי הדירה הינה לאחר שיפוץ יסודי ונקיה מכל פסולת ולפני מסירת הדירה עברה ניקוי יסודי. כן מסרה כי התובעת עודכנה על ידי הנתבעת מראש אודות הדירה הסמוכה ובגין הוצאות משותפות לשתי הדירות המפוצלות סוכמה בין הצדדים הפחתה בסכום דמי השכירות החודשית. הנתבעת טענה כי הודעת ביטול החוזה מצד התובעת מהווה הפרת החוזה. באשר לשיק הבנקאי טענה הנתבעת כך: "אין בכוונתי להחזיר למרשתך את הצ'ק הבנקאי וזאת עד להגעה לפשרה ו/או כיסוי מלא ומוחלט של כל ההוצאות שיגרמו לי בגין הפרת חוזה זה על ידי מרשתך".
11. התובעת הגישה כנגד הנתבעת את כתב התביעה דנן ביום 28.2.22 במסגרתו תובעת מהנתבעת את סכום השיק הבנקאי – 15,000 ש"ח; פיצוי עבור רכישת רהיטים מותאמים לדירה בסך כולל של 4,750 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 5,000 ₪.
12. הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 13.4.22 בו כפרה בטענות התובעת.

המחלוקת בין הצדדים

1. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה האם בתאריך מסירת הדירה, כפי שנקבע בחוזה - 1.2.22 - היתה הדירה ראויה למגורים והאם הסתירה הנתבעת מהתובעת פרטים מהותיים לגבי הדירה, באופן אשר הצדיק את ביטול החוזה בידי התובעת.
2. כפועל יוצא מהכרעה בשאלה זו, יוכרע גורל השיק הבנקאי שנמסר לנתבעת, שהסתבר לראשונה בדיון שהתקיים בפני ביום 14.7.22 כי נפרע במלואו על ידי הנתבעת בחודש מאי 2022, מבלי שהודיעה על כך לתובעת.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, לרבות בראיות שצורפו מטעמן, שמעתי את עדויות הצדדים ואת העד הנוסף מטעם התובעת מר עפר כהן, אני מקבלת את טענת התובעת כי במועד אשר נקבע למסירת מפתחות הדירה – 1.2.22 – הדירה לא היתה ראויה למגורים, באופן שהצדיק את ביטול הסכם השכירות בידי התובעת, ואת דרישת התובעת לקבל בחזרה לידיה את השיק הבנקאי שנמסר לנתבעת לביטחון במעמד החתימה על החוזה.
2. עדותה של התובעת היתה אמינה בעיני, נתמכה בעדותו של מר כהן אשר נכח ביחד עם התובעת בדירה ביום אשר נקבע למסירה, וכן נתמכת בצילום מצב אחד מחדרי הדירה שצורף כנספח ד' לכתב התביעה, ביחס אליו העידו התובעת ומר כהן כי הוא משקף את מצב הדירה ביום 1.2.22.
3. מנגד, הנתבעת לא צירפה לכתב ההגנה צילומים של הדירה נכונים ליום המסירה המיועדת - 1.2.22 אלא צילומים שאישרה בעדותה כי צולמו במועדים מאוחרים יותר (עדותה בעמ' 2 לפרוט' ש' 2-3). הנתבעת אישרה בעדותה כי הצילום נספח ד' לכתב התביעה משקף את מצב הדירה ביום 1.2.22, אלא שטענה כי התובעת ביקשה לא להזיז את הברזים שבקיר אותו חדר "כי היא רוצה לשים שם מכונת כביסה".
4. אני קובעת, איפוא, כי במועד שנקבע למסירת הדירה לידי השוכרת-התובעת, 1.2.22, הדירה לא היתה מוכנה למסירה למגורים באופן סביר ועל כן רשאית היתה התובעת לבטל את החוזה.
5. משכך, רשאית היתה התובעת לקבל בחזרה לידיה את השיק הבנקאי שמסרה לנתבעת לביטחון במעמד החתימה על החוזה.
6. משקבעתי כך, אין צורך שאכריע במחלוקת בשאלה האם ידעה התובעת כי מדובר בדירה מפוצלת ל-2 יחידות דיור, ומה ההשלכות של הדבר.
7. בנוגע לשיק הבנקאי שנפרע על ידי הנתבעת בחודש מאי 2022, לאחר שהגישה את כתב ההגנה בתיק זה ולפני מועד הדיון, העידה הנתבעת בדיון שהתקיים בפני, בתחילה, כך: "לא הגשתי תביעה נגדה. אני ממשיכה להחזיק בשיק הבנקאי, לא בקשתי לפדות אותו בבנק. דיברתי איתה ובקשתי ממנה לשאת בעלויות הנזק שנגרם לי, לא הוצאתי מכתב דרישה אמרתי לה טלפונית ושלחתי ווטסאפ. ביקשתי דייר חלופי והיא לא הסכימה... נגרם לי נזק כלכלי, הסתמכתי על השכירות שלה".

לקראת סוף הדיון, שינתה הנתבעת את גירסתה בשאלת פירעון השיק הבנקאי והעידה כך: "אני חושבת שפדיתי את שיק הבנקאי. אין לי אסמכתא על כך. אני לא זוכרת מתי פדיתי את השיק. לבקשת בית המשפט אני בודקת בחשבון הבנק שלי מתי זוכיתי בסכום השיק הבנקאי. כעת אני רואה שבחודש מאי זוכיתי בסכום של 15,000 ₪".

1. כאמור, השיק הבנקאי הופקד בידיה של הנתבעת בנאמנות להבטחת חובותיה של התובעת כלפי הנתבעת בהתאם להוראות החוזה.
2. בעת שהנתבעת מימשה בטוחה זו, היינו הפקידה לפירעון בבנק את השיק הבנקאי, הוטלה עליה החובה ליידע בדבר את התובעת וכן לפרט את הנזקים שלטענתה נגרמו לה אשר מצדיקים, לגישתה, את מימוש השיק הבנקאי בסכומו המלא. הדבר לא נעשה על ידי הנתבעת ובכך הפרה את חובותיה כלפי התובעת, לרבות את חובתה לקיים את החוזה ולעשות שימוש בזכות שלטענתה נובעת מהחוזה, בדרך מקובלת ובתום לב בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
3. כפועל יוצא מהאמור לעיל, ומשקבעתי כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים, כדלקמן:
4. בגין סכום השיק הבנקאי שנפרע על ידי הנתבעת שלא כדין – סך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.22 ועד למועד התשלום בפועל.
5. פיצוי בגין עגמת נפש – סך של 1,500 ₪.
6. הוצאות משפט - סך של 600 ₪ וכן סך של 247 ₪ בגין אגרת בית המשפט ששולמה.
7. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון להיעתר ליתר ראשי הנזק אשר נתבעו על ידי התובעת בכתב התביעה. כך, בנוגע לפרטי הריהוט שנרכשו על ידי הנתבעת, לא נטען כי לא נעשה בהם שימוש על ידי התובעת ואינני מוצאת לנכון לחייב בעלותם את הנתבעת.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשפ"ב, 15 יולי 2022, בהעדר הצדדים.