1. לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לאוטובוס התובעת בתאונת דרכים שארעה ביום 1.7.2019 בתל אביב.
2. לטענת התובעת בכתב התביעה, אוטובוס התובעת נסע בנתיבו כדין, רכב הנתבע 1 ניסה להשתחל במעבר צר בין הרכב למדרכה, כך פגע ברכב התובעת והסב לו נזקים. כתב התביעה התבסס בעניין זה על הודעת הנהג מיום 1.7.2019.
3. לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, רכב התובעת הוא זה שסטה מנתיבו לנתיב נסיעת רכב הנתבע 1, פגע ברכב והסב לו נזקים.
4. בטופס הודעה טלפוני במסגרתו דווח הנתבע 1 על התאונה, ניתנה גרסת נתבע 1 כי "רכב המבוטח נסע בנתיב ורכב צד ג סטה לנתיב ופגע ברכב המבוטח ומחץ אותו על המדרכה" (כל ההדגשות אינן במקור – הח.מ). עוד נכתב בטופס ההודעה כי לרכב הנתבע 1 נגרם נזק בדלת ימנית קדמית, וכנף קדמי.
5. למרות הנזק (הוערך בדיון ע"י הנתבע 1 בטווח של 2,000  ₪ – 10,000 ₪) שנגרם לרכב הנתבע 1 – לא הוגשה תביעה שכנגד.
6. לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות, תמונות מזירת התאונה, קריאת סיכומי הצדדים, החלטתי להורות על קבלת התביעה; להלן הנימוקים אשר הביאו אותו למסקנה כאמור:
7. מושכלות יסוד הן כי כתבי הטענות בהן נטענו גרסאות נסיבות התאונה, הן אלו שגודרים את גדרי המחלוקת בין הצדדים.
8. במאבק הגרסאות, גרסת נהג אוטובוס התובע עדיפה עלי על פני גרסת הנתבע 1, מאחר וגרסתו עולה בקנה אחד גם עם מיקום הנזק, והן לאור שגרסת נתבע 1 אינה עולה בקנה 1 עם טופס הדיווח וכתב ההגנה מטעמו;
9. נהג האוטובוס העיד כי כאשר פנה ימינה מרחוב הכובשים לרחוב יצחק אלחנן הטנדר שהיה בכניסה לרחוב עמד, ולכן השתלב לתוך הרחוב. על כך שהרכב עמד עת הוא נכנס לרחוב, הוא חזר מספר פעמים. באשר לתנועת רכב נתבע 1 קדימה, הוא לא זכר בדיוק, זאת נוכח חלוף מספר שנים ממועד התאונה.
10. פגיעת רכב הנתבע 1 באוטובוס היתה כאשר חלק ניכר מהאוטובוס עבר את רכב הנתבעת, עניין זה משתלב עם גרסת נהג האוטובוס.
11. מנגד, נתבע 1 העיד בדיון כי בעת התאונה היה במצב עצירה, כי לא הזיז את הרכב, וכי לא היה בתנועה. גרסה זו עומדת בסתירה לטופס דיווח, וכן לא נטענה בכתב ההגנה.
12. אשר לאי ההתאמה המהותית בין טופס הדיווח וכתב ההגנה לגרסה בדיון, העיד הנהג כי אינו חושב כי דיווח את המילים הללו. הקלטת השיחה לא הוצגה לשפוך אור על תוכן המדוייק של הדיווח. מכל מקום, טופס הדיווח, ובהתאם הגרסה שנטענה בכתב ההגנה, אינם בהלימה לגרסה בדיון, ואיני יכול לקבלה.
13. לחובת הנתבעים נזקף מחדל נוסף. בדיון העיד הנתבע 1 כי היה עמו ברכב בעת התאונה עד ראיה, פועל שעובד בחברת פרינס - קבלן גינון. העד ברכב הנתבע 1 לא הגיע  לתת עדות. בעניין זה מצופה כי כאשר נגרם נזק ממשי הן לאוטובוס והן לרכב הנתבע 1 יפעלו הנתבעים לאתר את העד שכן מקום עבודתו ידוע, ומה גם שהיה ברכב עם הנתבע 1 ואשר סביר להניח כי גם הכירו, ופשיטא כי יכול להיה לקחת מידית את פרטי העד שברכבו ומספר הטלפון שלו.

כלל ידוע הוא כי בעל דין הנמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, כי אז ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו.

1. מייל התכתובת בין הנתבע 1 לב"כ, אין לו משמעות ראיית  רבה.  הן לאור כתבי הטענות שגודרים את גדר המחלוקת; הן מהטעם שגרסת המייל לא נטענה בכתב ההגנה; והן לאור טופס ההודעה העומד בסתירה למייל;
2. בשולי הדברים. נהנתי לקרוא את ניתוח העניין, בטוב טעם, בסיכומי הנתבעת בסעיף 13.  עם כל ההבנה, איני יכול לקבל טענותיה, כאמור לעיל.
3. על כן, התביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת בתוך 30 יום סך כולל של 6,195 ₪, בצירוף אגרת משפט ששולמה ותשולם, שכר עדים שנפסק בדיון, שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
4. המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים, וכן תחייב אגרה מלאה בתיק.

ניתן היום, ד' טבת תשפ"ג, 28 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.