1. בפני בקשה להארכת המועד להישפט בגין דוח מספר 10156210923 שעניינו עבירה מיום 25/10/20 של שימוש אסור בטלפון נייד אגב תנועת הרכב. בדוח צויין כי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט – הינו 23.03.2021. הדוח לא נמסר למבקש בידו אלא נשלח לכתובתו הרשומה: "באקה אל גרביה 301000" בדואר רשום.
2. לטענת המבקש, לא פנה במועד הקבוע בחוק בבקשה להישפט, שכן לא קיבל את הדוח. עוד טען המבקש לעיוות דין שכן לא ביצע את העבירה וכי למד אודות העבירה רק לאחרונה מבדיקה אשר ערך במשרד הרישוי וגילה כי צבר נקודות. מאישור מסירת הדוח, המצורף לבקשה, עולה כי חזר בציון "מען בלתי מספיק". לבקשה צורף תצהירו של המבקש.
3. המשיבה התנגדה לבקשה בציינה כי היה על המבקש לדאוג למסור כתובת מדוייקת יותר – ומשלא עשה כן, אי קבלת הדוח נעוצה במחדלו. המשיבה לא התייחסה לטענת עיוות הדין.
4. בנסיבות המפורטות בבקשה ובנספחיה - משנשלח הדוח לכתובת הרשומה של המבקש אך חזר בציון "מען בלתי מספיק" - מצאתי כי לא קמה חזקת מסירה וכי בפי המבקש סיבה מוצדקת בשלה לא פנה במועד בבקשה להישפט. אם מדינת ישראל מאפשרת רישום כתובת בלתי מדויקת של תושביה – אין לבוא בטענות למבקש בגין אי מסירת כתובת מפורטת ומדויקת יותר (וזאת אם בכלל קיימת כתובת כזו).
5. לאור האמור לעיל ובשל אי תשלום הקנס בצד הדוח - הריני מורה על הארכת המועד להישפט בגין דוח 10156210923.
6. יחד עם זאת, המבקש לא ציין בבקשתו מתי נודע לו לראשונה על קיומו של הדוח ומכאן כי לא הפריך "חזקת השיהוי" המובנית בסד הזמנים העולה מבקשה זו. חלפה כשנה מן המועד האחרון להגשת הבקשה להישפט. בשל ביטול זמנו של בית המשפט יוטלו על המבקש הוצאות בסך 500 שח אשר תשולמנה עד ליום 08/05/22. לא תשולמנה במועד – תגבנה כקנס.

ניתנה היום, ו' ניסן תשפ"ב, 07 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.