1. בפניי בקשה אשר הוכתרה כ"בקשה לעיכוב הליכים" והסעד המבוקש במסגרתה הוא מתן פסק דין הצהרתי להגביל את אחריות הערב (בקשה מספר 1).

הבקשה הובאה בפניי בתאריך 02/03/22 במסגרת תורנות.

יצויין, כי קדמה לבקשה תביעה שהגישו התובעים במסגרת הליך זה בתאריך 28/02/22.

1. לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה ואת החומר המצוי בתיק, מצאתי להורות על מחיקתה.

הבקשה לא הוגדרה כבקשה למתן סעד זמני, לא הוגדרה כבקשה לסעד דחוף, ואף לא התבקש מתן הצו במעמד צד אחד. הבקשה אף לא נוסחה ככזו.

מכל מקום, על בקשה למתן סעד זמני דחוף, ככל שאכן מדובר בבקשה שכזו, לעמוד בהוראות פרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ובתנאים שעוגנו במסגרתו, לרבות בכל הקשור ליסוד ההכבדה ומאזן הנוחות – מאזן המהווה את אבן הבוחן המרכזית בבקשה מעין זו.

לא די באשר נטען בהתייחס לנזק, בתמצית בלבד. בהתבסס על שנטען בבקשה, לא ניתן לומר כי אי קבלתה תגרום לנזק בלתי הפיך וכי באם יזכו התובעים בתביעתם לא יוכלו להיפרע הוצאותיהם.

הבקשה שלפניי אינה מפורטת כדבעי ואינה עומדת בתנאים הדרושים.

זאת ועוד –

על פניו, ועל פי לשון כתב התביעה ולשון הבקשה, הסעד המבוקש חופף את הסעד העיקרי המבוקש בתביעה העיקרית וכידוע, תנאי בל יעבור הוא כי צו זמני יהא טפל לתביעה העיקרית. לכאורה, מתן הסעד המבוקש, כפי שנוסחה הבקשה, יקבע למעשה עובדות מוגמרות וזאת טרם נתבררה התביעה העיקרית.

1. לא נעלמו ממני המועדים שצוינו בסעיף 8 לבקשה והתובעים יכלכלו צעדיהם בזיקה לכל האמור, ישקלו ליטול ייצוג משפטי ובאם תוגש בקשה חדשה, יוכרע בה לגופה.
2. הבקשה נמחקת אפוא.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ל' אדר א' תשפ"ב, 03 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.