19 ספטמבר 2022

1. בפנינו בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין, בקשה לפיצול הדיון, אשר הוגשה על ידי הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן – הנתבע או המבקש)(להלן – הבקשה).
2. התביעה:
3. מר מאיר באסה (להלן – התובע או המשיב), יליד 18.5.1958, עבד בשורות הנתבע מיום 12.10.1980 עד 31.12.2018.
4. הנתבע הוא תאגיד בנקאי.
5. התובע טען כי במהלך השנתיים שקדמו לסיום יחסי העבודה, שינה הנתבע באופן חד צדדי את תנאי העסקתו לרעה, בדרך של פגיעה במעמדו והצבתו בתפקידים שאינם מתאימים לדרגתו, התעמר בו ובכלל זה שלל ממנו זכויות והטבות להן היה זכאי וגרם לו עוגמת נפש. בסופו של יום, ומשכלו כל הקיצין, התובע לא עמד יותר מול הפגיעה בו, אשר החריפה מיום ליום והחמירה את מצבו הבריאותי, וביקש לפרוש מעבודתו בתנאי פרישה המתאימים לתפקידו. התובע טען כי הנתבע הוא זה אשר ערך את הסכם הפרישה, וכי הוא חתם עליו תחת אילוצים רבים, במחאה ובלית ברירה. כמו כן, לאחר בדיקה שלו הסתבר לו כי הנתבע שגה בחישוב פיצויי הפיטורים ופיצוי הפרישה. התובע תבע פיצוי בגין הרעת תנאים מוחשית, התעמרות ועוגמת נפש.
6. עוד טען התובע כי פיצויי הפיטורים ששולמו לו חושבו על פי שכר נמוך מהשכר שקיבל בפועל, ואשר כלל גם רכיב קבוע של שעות נוספות גלובליות, ולכן תבע השלמה לפיצויי פיטורים.
7. עוד טען התובע כי שולם לו מענק פרישה לפי 115 אחוזים פיצויי פיטורים בשעה שהוא זכאי ל-130 אחוזים, וכן פיצוי בשווי 3 משכורות. התובע תבע השלמה למענק הפרישה ופיצוי בשווי 3 משכורות.
8. טענות הנתבע בבקשה:
9. הנתבע טען כי במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים הקיימים אצלו, במהלך חודשים ספטמבר – אוקטובר 2018 הוא עדכן את התובע, כמו גם עובדים נוספים שהדבר היה רלוונטי לגביהם, אודות האפשרות לפרוש מהעבודה בהתאם לתוכנית פרישה מסוימת. ביום 4.11.2018 התובע הודיע לנתבע כי הוא מבקש לפרוש מעבודתו בהתאם להצעת הפרישה שהוצעה לו. הבנק נענה לבקשתו של התובע והציג בפניו את תנאי הפרישה המוצעים על ידו, לרבות תשלום השלמת פיצויי פיטורים בסך 1,364,073 ₪ ומענק פרישה מיוחד בסך 1,919,087 ₪.
10. קודם לקבלת החלטה, נפגש התובע עם חברת "המומחים להטבות לעובדים, בנפיט בע"מ" (להלן – חברת בנפיט), שהינה חברה חיצונית לבנק ומובילה בתחום הייעוץ וליווי עובדים בתהליכי פרישה, כדי לקבל מידע והסבר על תנאי פרישתו המוצעים. פגישה זו היתה על דעת וועדי העובדים בנתבע ועל חשבון הנתבע. כמו כן, עמדה לתובע הזכות להתייעץ עם כל גורם נוסף שראה לנכון. לאחר מכן החליט התובע לקבל את הצעת הפרישה של הנתבע.
11. ביום 5.11.2018 חתם התובע על הסכם פרישה, במסגרתו שולמו לו תשלומים שונים והוסכם כי העסקתו בנתבע תסתיים ביום 31.12.2018 (נספח א' לכתב ההגנה).
12. במסגרת הסכם הפרישה הצהיר המשיב כי אין לו ולא יהיו לו, או למי מטעמו, כל טענות, דרישות או תביעות נוספות, מסוג כלשהו, מהנתבע ו/או מכל חברת בת ו/או חברה שלובה בו, בגין תקופת עבודתו בנתבע וסיומה, מכל מקור שהוא, וכי אף אם היו לו תביעות כאלה, הוא מוותר עליהן ויתור סופי ומוחלט כנגד התנאים המועדפים שהוענקו לו במסגרת פרישתו. כמו כן, התובע הצהיר כי התחייבותו זו מהווה גם הודאת סילוק ופשרה לפי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.
13. הנתבע טען כי התובע שקל את פרישתו מעבודתו במשך זמן רב, וכי היה מודע כל העת לתנאי הפרישה שהוצעו לו, שוחח והתייעץ עם כל הגורמים שראה לנכון, שקל את שיקוליו וחתם על הסכם הפרישה מתוך הבנה מלאה ומתוך רצון חופשי, תוך שהוא מצהיר ומתחייב שאין לו כל טענה ו/או תביעה נגד הנתבע. בשום שלב לא טען התובע כי הופעל עליו לחץ, או כי חתם על הסכם הפרישה תחת מחאה, לא קודם לחתימת הסכם הפרישה ולא לאחריו.
14. הנתבע טען כי נוכח הצהרתו והתחייבותו המפורשת של התובע בהסכם הפשרה – הוא מנוע לטעון נגד הנתבע כל טענה בקשר לתנאי עבודתו ותנאי סיום עבודתו (השתק ויתור) ולכן יש לסלק תביעתו על הסף.
15. עוד טען הנתבע, כי אפילו רצה התובע לתקוף את תוקפו של סעיף הוויתור בהסכם הפשרה בגין פגם בכריתתו (חתימה תחת מחאה, כפייה), היה עליו להודיע על כך לנתבע תוך זמן סביר מרגע שנודע לו על הפגם בכריתת הסכם הפשרה, ואז הוא היה רשאי לבקש את ביטול ההסכם. לאור טענות התובע בכתב התביעה, אין חולק כי לכל המאוחר במועד סיום העסקתו (31.12.2018) פסקה הכפייה הנטענת על ידו ומוכחשת על ידי הנתבע. דא עקא שמאז חלפו למעלה משלוש שנים בהן התובע לא הודיע לנתבע על רצונו או על כוונתו לבטל את הסכם הפרישה, ולא ביקש לבטל את הסכם הפרישה. בנוסף, בכתב התביעה אין טענה בדבר ביטול הסכם הפרישה ואין טענה בדבר השבה. התובע מבקש לאחוז בחבל בשני קצותיו: לא מעוניין בביטול הסכם הפרישה והשבת התשלומים אשר שולמו לו במסגרתו, אלא עותר לתשלום כספים נוספים במסגרת הפרישה, והכל בניגוד גמור להצהרותיו ולהתחייבויותיו בהסכם הפרישה.
16. לחילופין, טען הנתבע לפיצול הדיון באופן שבשלב הראשון תתברר שאלת תוקפו של סעיף הוויתור, עליו חתם התובע במסגרת הסכם הפרישה ונפקותו. זאת משיקולי יעילות וחסכון בזמן דיוני.
17. תגובת התובע לבקשה:
18. בתגובתו טען התובע כי נסיבות המקרה אינן מהוות השתק וויתור. לטענתו, תביעתו מתייחסת לניצול יחסי הכוחות הקיימים בין עובד לבין מעסיק, להתעמרות קשה כלפיו ופגיעה בתפקידו ובחוסנו האישי ואף בבריאותו. לטענתו, התנהלות הנתבע שלא בתום לב כלפי התובע, ההתעמרות והרעת התנאים לא באו לידי ביטוי בהסכם הפרישה (ס' 33 לתגובתו), הסכם הפרישה וכתב הוויתור לא מתייחסים להתעמרות שעבר והוא לא וויתר על זכותו להתדיין לגבי טענתו זו (ס' 20 לתגובתו).
19. התובע טען כי כבר בחודש פברואר 2016 ביקש לפרוש מרצון מעבודתו, בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, זאת בהתאם לנוהל ולתוכניות הפרישה אשר היו נהוגות בנתבע עוד באמצע שנת 2016 (ס' 25 לתגובתו). אלא שבתחילת שנת 2016 הנתבע העביר אותו לתפקיד אחר, תוך הרעת תנאי העסקתו וניהל איתו משא ומתן ארוך ומתיש לגבי פרישתו, תוך שהוא (הנתבע) מנצל את מצוקתו הפיזית, הנפשית והבריאותית של התובע ומציג לו מצגי שווא (ס' 21 – 25 לתגובתו), תוך שהוא (הנתבע) מבטיח לו תוכנית פרישה שהיתה קיימת בזמנו למנהלים (ס' 35 לתגובתו), עד שלבסוף נאלץ התובע לחתום על הסכם פרישה מקפח בשנת 2018 תחת תנאי כפייה, עושק ומחאה (ס' 15 ו-24 לתגובתו). לטענת התובע, הסכם הפרישה נחתם תחת אילוץ, ועל כן אין לו תוקף ונפקות (ס' 17 ו-18 לתגובתו).
20. התובע טען כי הנתבע ניהל עמו משא ומתן בחוסר תום לב ובניגוד לסעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים), ואילץ את התובע לחתום על הסכם פרישה מקפח, שעמד בניגוד להסכמות ולנוהל ולתוכניות פרישה שהיו נהוגות בנתבע עוד באמצע שנת 2016.
21. התובע טען כי כתוצאה מההתעמרות וההתנכלות שחווה התובע בגין הנתבע, חלה החמרה במחלת דלקת מפרקים קשה, אשר אובחנה בתובע כבר בשנת 2013, אך במשך תקופה ארוכה היתה ברמיסיה (ס' 27 – 28 לתגובתו).
22. התובע טען כי אין הוא עותר לביטול הסכם הפרישה, וכי הסעדים הנתבעים על ידו הם בבחינת השלמת פרטים בהתאם לסעיף 26 לחוק החוזים.
23. התובע התנגד לפיצול הדיון. לטענתו חלק בלתי נפרד מתביעתו היא טענתו בדבר התעמרות וכי הסעדים הנתבעים על ידו שלובים זה בזה. בנוסף, אין הוא עותר לביטולו של הסכם הפרישה, ועל כן שאלת תוקפו של זה לא רלוונטית להמשך ניהול ההליך.
24. תשובת הנתבע לתגובת התובע:
25. לטענת הנתבע, התובע בתגובתו העלה טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות אשר מהוות הרחבת חזית אסורה. כך באשר לטענת התובע בתגובתו, לפיה הסכם הפרישה נחתם תחת לחצים ועושק כאמור בסעיפים 17 ו-18 לחוק החוזים; כך באשר לטענת התובע בתגובתו, לפיה הנתבע ניהל משא ומתן עמו בחוסר תום לב ובניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים, ובמסגרתה ניסה התובע להציג מצג כאילו במשך 3 שנים הנתבע ניהל עמו משא ומתן לצורך פרישתו. לטענת הנתבע, טענה זו לא נכונה וגם לא עולה בקנה אחד עם תיאור הדברים בכתב התביעה.
26. לטענת הנתבע, התובע בתגובתו העלה טענות עובדתיות חדשות שלא נטענו על ידו בכתב התביעה, ואף הגדיל וצירף לתגובתו חוות דעת רפואית שלא צורפה ואף לא הוזכרה בכתב התביעה. כך למשל, טענת התובע בדבר דלקת פרקים ממנה סבל (לכאורה) בשנת 2013 (ס' 12 לתגובת התובע), וכך טענת התובע לפיה הוא חשב להוסיף בהסכם הפרישה את האותיות ת"ל אך "הבין ששום שינוי לא יאושר" (ס' 15 לתגובתו).
27. טענות אלה מהווה הרחבת חזית אסורה ולכן יש לדחותן.
28. מבלי לפגוע בטענתו להרחבת חזית אסורה, הוסיף הנתבע וטען כי התובע לא הציג תשתית עובדתית המלמדת על קיום כפייה: התובע לא הראה כי הופעל עליו לחץ חיצוני ששלל שלילה חריפה את יכולתו להפעיל רצון חופשי. הנתבע לא הפעיל עליו כל לחץ לפרוש, ולראיה, התובע ניהל משא ומתן עם הנתבע במשך מספר שנים וכאשר הצעת הנתבע לא היתה מקובלת עליו, התובע המשיך לעבוד. התובע לא הראה העדר ברירה סבירה או מעשית אחרת מאשר לחתום על כתב ויתור. התובע היה יכול להימנע מלחתום על כתב הוויתור תוך קבלת הזכויות המגיעות לו על פי דין, וללא קבלת הזכויות העודפות שהוענקו לו במסגרת הסכם הפרישה. ולבסוף, התובע לא הציג הודעת ביטול תוך זמן סביר לאחר הפסקת הכפייה וגם לא בכלל.
29. עוד מבלי לפגוע בטענתו להרחבת חזית אסורה, הוסיף הנתבע וטען כי התובע לא הראה קשר סיבתי בין התקשרותו בהסכם הפרישה לבין ניצול מצוקה שלו. מה עוד שהסכם הפרישה מטיב עמו ומעניק לו תנאי פרישה העולים במידה רבה על המתחייב בדין, ולכן אין עסקינן בהסכם שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. בנוסף, דרישת המעסיק לחתימה על כתב ויתור, בכפוף לקבלת זכויות עודפות העולות על אלה הקבועות בדין, אינה דרישה פסולה או לא לגיטימית.
30. הנתבע הוסיף וטען כי נפקותו של פגם שנפל בכריתתו של הסכם הפרישה שהוא מקנה לתובע זכות לבטל את הסכם הפרישה כאמור בסעיף 20 לחוק החוזים. דא עקא שהתובע לא רק שלא נתן הודעת ביטול תוך פרק זמן סביר ולא בכלל, אלא שגם עתה אין הוא מבקש לבטל את הסכם הפרישה והוא הבהיר זאת במפורש בתגובתו. משכך, הסכם הפרישה תקף, לרבות סעיפי הוויתור שבו, גם אם יתקבלו טענות התובע בדבר פגמים שנפלו כביכול בכריתתו.
31. לעניין הבקשה לפיצול הדיון – טען הנתבע כי כתב הוויתור עליו חתם התובע, מתייחס לכל טענה או דרישה או תביעה מכל מין וסוג שהוא, לרבות טענה בגין התעמרות, ועל כן אין מקום לטענת התובע, לפיה הסכם הפרישה לא מתייחס לטענתו בדבר התעמרות ויש לדחותה.
32. דיון והכרעה:
33. לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע ובתשובת הנתבע, הגענו למסקנה כי יש לקבל הבקשה ולהורות על סילוק התביעה על הסף. ננמק.
34. תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 מסמיכה את בית הדין להורות על סילוק תובענה על הסף, בין היתר, מחמת "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע" (תקנה 45(א)(3)). חרף זאת כבר נפסק כי "סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. ככלל, בית הדין יעדיף את בירור התובענה ופתרון המחלוקת לגופא על פני סילוקה על הסף, וזאת על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית [בר"ע(ארצי) 14129-02-13 שוגון, תיקים ומוצרי עור בע"מ – עפרה מגידש (22.11.2013, בפסקה 14 והאסמכתאות המובאות שם]. העדפה זו של בית הדין שרירה וקיימת, גם מקום בו הסילוק על הסף נדרש נוכח חתימה על כתב ויתור...בהתאם לפסיקה, מתן תוקף לכתב ויתור וסילוק, במיוחד עת מדובר בזכויות קוגנטיות המוקנות לעובד על פי חוק, מצריך בחינה מדוקדקת כי כתב הוויתור עומד בכל התנאים שנקבעו לכך בפסיקה [דב"ע(ארצי)2-10/98 קנטי – דיגיטל (1.6.1999); דב"ע(ארצי) נד/2-229 חמת – נעים, פד"ע לג ע' 260]" (בר"ע(ארצי) 54506-04-21 אייל נאור – אדמונדו סאגוצ'יו 4.5.2021)).
35. בדב"ע 2-10/98 אלדד קנטי – דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ (1.6.1999)(להלן – פסק דין קנטי) קבע בית הארצי כי "המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם. כך, לא יינתן תוקף לכתב ויתור במקרים הבאים:

(א) כתב הוויתור אינו ברור וחד משמעי;

(ב) כתב הוויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו (ר' דב"ע נז/3- 229; נז/3-247 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ – ישראל נעים ואח' (טרם פורסם). והאסמכתאות שם);

(ג) העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב הוויתור (ר' דב"ע מז/3-140 כיתן בע"מ – סיימי חיות, פד"ע יט, 489, 492; דב"ע נז/3-55 יוסף סטרוגו ואח' – חב' השמירה בע"מ (לא פורסם);

(ד) יש פגם במסמך הוויתור (ר' דב"ע נז/3-35 לואיזה חדד ואח' – חירות בע"מ ואח' (לא פורסם); דב"ע נה/3-164 אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ – משה גורין, פד"ע כט 385, 389);

(ה) לאחר חתימת כתב הוויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך. (ר' דב"ע נו/3-29 תנובה בע"מ – אסתר לוסקי (לא פורסם); דב"ע נו/3-55 יוסף סטרוגו ואח' – חב' השמירה בע"מ (לא פורסם); דב"ע לא/3-12 צ'יבוטורו – אטלקה, פד"ע ד 173, 177; דב"ע לא/3-22, ציק ליפוט – חיים קסטנר פד"ע ג 215, 218)".

1. מעיון בהסכם הפרישה מיום 5.11.2018, עליו חתם התובע ואשר צורף לכתב ההגנה כנספח א' ולא צורף לכתב התביעה הגם שאוזכר בו, עולה כי התובע ביקש לפרוש מהעבודה בפרישה מוקדמת מרצון, על פי ההצעה שהופנתה אליו. בהסכם נקבע מועד סיום עבודה; צוין סכום פיצויי הפיטורים במקורב, שכן במועד חתימת ההסכם עדיין לא היה ידוע סכום הפיצויים שיקבל התובע ואשר הופרשו לטובתו על ידי הנתבע במהלך תקופת עבודתו. כמו כן צוין סכום מענק הפרישה וכיצד חושב. בהסכם קיימת התייחסות לפירעון חובות התובע במסגרת הלוואות לעובדים שלקח, ככל שלקח, וכן התייחסות למעמדו כגמלאי הבנק. כמו כן נקבע בהסכם סעיף ויתור כדלקמן:

"למעט ביצוע האמור לעיל אין לי ולא יהיו לי, לבאי כוחי או לבאים אחרי, כל טענות, דרישות או תביעות נוספות, מסוג כלשהו, מן הבנק ו/או מכל חברת בת ו/או חברה שלובה בו, בגין עבודתי בבנק ולרבות סיומה, וזאת בין מכוח החוק, בין מכוח הסכמים קיבוציים ובין מכוח מקור אחר כלשהו, ואפילו אם היו לי תביעות כאלה אני מוותר עליהן ויתור סופי ומוחלט כנגד התנאים המועדפים המפורטים במכתבכם. התחייבותי זו מהווה גם הודאת סילוק ופשרה לפי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963". (הדגשה לא במקור. א.ה).

1. בכתב התביעה טען התובע כי חתם על הסכם הפרישה תחת מחאה וכי הסכם הפרישה נכפה עליו באמצעות הרעה מוחשית של תנאי העסקתו (ס' 8 לכתב התביעה). עוד טען כי ביקש לפרוש מעבודתו (ס' 24 לכתב התביעה), וכי קיבל בלית ברירה את תנאי הפרישה שהוצעו לו על ידי הנתבע (ס' 25 לכתב התביעה). עוד טען כי הנתבע הוא זה אשר ערך את הסכם הפרישה וכי הוא חתם על כתב הוויתור תחת אילוצים רבים, במחאה וחוסר ברירה ולכן לכתב הוויתור לבדו אין משמעות (ס' 27 לכתב התביעה).
2. בתגובתו לבקשה הוסיף התובע וטען כי נאלץ לחתום על הסכם פרישה מקפח תחת תנאי כפייה, עושק ומחאה (ס' 15 ו-24 לתגובתו), והוסיף כי כתב הוויתור נחתם תחת אילוץ ועל כן אין לו תוקף ונפקות (ס' 17 ו-18 לתגובתו). עוד הוסיף כי קודם לחתימתו על הסכם הפרישה, הנתבע ניהל עמו משא ומתן בחוסר תום לב ובניגוד לסעיף 12(א) לחוק החוזים.
3. כבר עתה נבהיר כי הסכם הפרישה, הכולל סעיף ויתור, עשוי מקשה אחת ואם לטענת התובע, הוא נחתם תחת כפייה, עושק ומחאה, ואין לו תוקף ונפקות – משתמע מכך כי יש לבטל אותו. חרף זאת, התובע לא עתר לביטול הסכם הפרישה, ובתגובתו אף הבהיר מפורשות שאין הוא עותר לביטולו (ס' 29 לתגובתו). טענותיו אלה של התובע הן תרתי דסתרי ואינן יכולות לדור בכפיפה אחת. לכן, משאין התובע עותר לביטול הסכם הפשרה עולה כי גם לשיטתו הסכם זה בתוקף, חרף כל טענותיו.
4. בנוסף, התובע לא הניח בכתב תביעתו תשתית עובדתית ואף לא ראשית ראיה לטענותיו בדבר כפייה, עושק ומחאה. כך, מאז סיום העסקתו ביום 31.12.2018 ועד להגשת כתב תביעתו ביום 2.3.2022 לא הודיע התובע לנתבע על הפגם בכריתת הסכם הפשרה ו/או על כוונתו לבטל את הסכם הפרישה ולא ביקש לבטל את הסכם הפרישה.
5. מאידך, מכתב ההגנה עולה כי קודם לחתימתו על הסכם הפרישה, ביום 4.10.2018, הנתבע הודיע לתובע בכתב על ההצעה לפרישה מוקדמת, ובכלל זה פירט את סכומי פיצויי הפיטורים ומענק הפרישה שהוא עתיד לקבל במסגרת הסכם הפרישה. כמו כן הודיע הנתבע לתובע על מערך הייעוץ שעומד לרשותו לבחון את ההצעה: באמצעות אנשי משאבי אנוש של הנתבע ו/או באמצעות חברת בנפיט אשר הועמדה לרשות התובע ללא כל עלות, הייעוץ שלה הוא חסוי ודיסקרטי וכולל גם תדפיס סימולציה של הצעת הפרישה (נספחים ב' ו-ד' לכתב ההגנה). מכאן, שלתובע ניתנה ההזדמנות לבדוק לעומק ובאופן מקצועי את ההצעה לפרישה מוקדמת.
6. ביום 4.11.1018 הודיע התובע לנתבע על הסכמתו לקבל ההצעה לפרישה מוקדמת ואישר כי בכפוף לאישור בקשתו זו לא יוכל לחזור בו (נספח ג' לכתב ההגנה). דהיינו, עוד בטרם חתם התובע על הסכם הפשרה הוא הסכים שלא לחזור בו מהסכמתו להצעה לפרישה מוקדמת.
7. בנסיבות אלה, אין בסיס לטענות התובע בדבר כפייה, עושק ומחאה. מה עוד שהתובע לא מבקש סעד הנובע מהם ואשר מפורט בסעיפים 17 ו-18 לחוק החוזים ולא מבקש לקיים את המשתמע מהם: השבה בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים.
8. נוסיף כי נוכח פסק דין קנטי אשר הובא לעיל, וכן בהתאם לסעיף 18 לחוק החוזים, על התובע להראות כי תנאי הסכם הפרישה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. התובע טען בכתב התביעה כי לא שולמו לו פיצויי פיטורים מלאים על פי דין. לטענתו פיצויי הפיטורים ששולמו לו חושבו על פי שכר ממוצע ולא שכרו בשנת 2018 אשר כלל רכיב של שעות נוספות גלובליות ומהווה, לטענתו, חלק בלתי נפרד משכרו החודשי. טענתו זו אינה מתיישבת עם הזכות וההזדמנות שניתנו לו לבחון היטב ובאופן מקצועי את תנאי ההצעה לפרישה מוקדמת. התובע לא הכחיש כי ניצל הזדמנות זו. כמו כן, טענתו זו אינה מתיישבת עם אישורו כי משתתקבל הסכמתו להצעה לפרישה מוקדמת על ידי הנתבע – הוא לא יוכל לחזור בו מהסכמתו זו (נספח ב' לכתב ההגנה), וגם לא מתיישבת עם כך שהתובע לא הראה כי לאחר סיום העסקתו פנה לנתבע בטענה בעניין חישוב פיצויי הפיטורים.
9. מאוחר יותר, בתגובתו לבקשה, טען התובע כי הנתבע ניהל עמו משא ומתן שלא כדין ובמסגרתו הבטיח לו כי יפרוש בתוכנית פרישה שהיתה קיימת בזמנו למנהלים (ס' 35 לתגובתו). התובע לא פירט טענתו בכתב התביעה. שם טען כי הנתבע הציג בפניו "מצג שווא בדבר תנאי פרישתו מהנתבעת, תנאים אשר קיבל בלית ברירה" (ס' 25 לכתב התביעה). בנוסף, התובע לא פירט טענתו זו גם במסגרת תגובתו, ובכל מקרה, לא טען ולא הראה כי התנאים המפורטים בהסכם הפרישה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, ולמצער, מהתנאים שלטענתו הובטחו לו ולא קוימו.

1. בנסיבות אלה הבקשה מתקבלת. התביעה נדחית על הסף.
2. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ולאחר מכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית עד למלוא התשלום בפועל

ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"ב, (19 ספטמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.