התובעת בתיק זה, חברת ביטוח, הגישה תביעה בסכום קצוב נגד הנתבע, מבוטחה, לתשלום השתתפות עצמית בסך 3,600 ש"ח (+הפרשי הצמדה) בגין העובדה שבהתאם לפסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (להלן: "פסק הדין") שילמה פיצוי לצד ג', לאחר אירוע תאונתי בו היה מעורב הנתבע עם אותו צד ג'.

הנתבע התנגד לתביעה בטענה שבדיון שהתקיים בתביעת צד ג' נגדו ונגד התובעת חייבה אותו באת כוחו (כנראה מטעם חברת הביטוח, התובעת?) לשקר ושקרים אלה רק הזיקו לו  וגרמו לקבלת התביעה נגדו ונגד התובעת. הוא זה שנפגע בתאונה, והפגיעה היא מאחור.

על כן הוא מבקש לערער על ההחלטה (כנראה על פסק הדין).

בתגובה להתנגדות בקשה התובעת לדחות ההתנגדות על הסף בטענה כי תביעת השיבוב  שהוגשה נגד התובעת והנתבע בגין אותה תאונה התקבלה ופסק הדין הפך חלוט לאחר שלא הוגש ערעור עליו. התובעת טוענת שהנתבע אינו מתייחס לחבות (לפי חוזה הביטוח) לשלם את ההשתתפות העצמית - אלא לפסק הדין שניתן בתביעה שהוגשה על ידי צד ג' נגד הצדדים בתיק זה.

על כן מבקשת התובעת כי בקשת הרשות להתגונן תידחה על הסף ולחילופין מבקשת היא לחייב הנתבע להפקיד ערובה להוצאותיה בקופת בית המשפט כתנאי לקיום הדיון.

אפשרתי לנתבע להגיב והוא חזר בתגובה (3.7.2022) על טענותיו בבקשת הרשות להתגונן אולם הוסיף  כי התובעת לא התייחסה ולא קיימה את בקשתו שתגיש ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז.

דיון והכרעה: 

קיימים "כללי משחק" והם - כי פסק דין עליו לא מוגש ערעור הופך חלוט לאחר 45 ימים. כך קרה במקרה הנוכחי. על פסק הדין של כב' הרשמת הבכירה אלדר, אשר בכל הכבוד הינו מנומק כדבעי לא הוגש ערעור, ואיש לא מנע מהנתבע להגיש ערעור גם אם התובעת (שם - הנתבעת) לא הסכימה להגיש ערעור עליו. הוא הרי היה צד לתיק וזכותו היתה להגיש ערעור על פסק הדין בעצמו, ללא סיועה של התובעת. תמוהה טענת הנתבע כי שיקר בדיון בעצת באת כוחו.

באשר לצו ההבאה שהוצא נגדו בהליך שם, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט השלום בפתח תקווה וממילא הוחזרו לנתבע הכספים שהפקיד בקופת בית המשפט, כאמור בפסק הדין.

לאור כל האמור לעיל ומשהנתבע לא קבל על עצם החיוב בדמי ההשתתפות העצמית על פי חוזה הביטוח אלא רק על העובדה שהתובעת לא ערערה על פסק הדין (ולמעשה באופן עקיף על אחריותו לתאונה, דבר שהוכרע על ידי בית המשפט בפתח תקווה), אני מוצאת שסיכויי ההגנה של הנתבע קלושים ביותר ועל כן יפקיד הנתבע, כתנאי לקיום הדיון וכערובה לתשלום הוצאות התובעת, סך של 2,000 ש"ח בקופת בית המשפט, לא יאוחר מתאריך 6.9.2022.

אם לא יופקד הסכום הנ"ל עד אותו מועד, תידחה בקשת הרשות להתגונן ובשל העובדה שלא יתקיים בשל כך דיון, הרי שלפנים משורת הדין לא יחוייב הנתבע בהוצאות ותיק ההוצאה לפועל ישופעל.

תז"פ 7.9.2022.

­­­­­­­­­­­­­­­­

ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"ב, 05 יולי 2022, בהעדר הצדדים.