1. לפניי בקשה להארכת מועד להישפט, באשר לדו"ח שמספרו 90522703389.
2. קראתי בעיון את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצורפים.
3. המדובר בדו"ח מסוג א/3 בגין עבירת מהירות, שניתן ביום 29.11.21.
4. מטיעוני הצדדים עולה כי הדו"ח נשוא הבקשה שולם על-ידי המבקש או מי מטעמו ביום 3.1.22, במסגרת המועד הקבוע בחוק וטרם הגשת הבקשה להארכת המועד להישפט.
5. הלכת בית המשפט העליון היא שהארכת מועד להישפט לאחר התשלום אפשרית רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, בהן לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו [ראו, למשל, בעניין זה רע"פ 9540/08 מוסברג נ' מדינת ישראל (8.1.2009)]. במקרה הנדון, אין חולק כי המבקש קיבל לידיו את הודעת תשלום הקנס, ועל כן אין המדובר במבקש שלא ידע על ההליך נגדו.
6. מששילם המבקש את הקנס בו חויב, הוא מוחזק כמי שהודה בביצוע העבירה ונשא בעונש בגין ביצועה. בהינתן כך, היה עליו להראות שקיימים טעמים מיוחדים, המצדיקים את קבלת בקשתו, למרות ששילם את הקנס. ב"כ המבקש טען כי אשתו של המבקש שילמה את הדו"ח בשוגג וללא ידיעתו של המבקש.
7. אולם, מששולם הקנס, אין נפקא מינא אם הקנס שולם על-ידי המבקש או מי מטעמו. ראו בעניין זה את האמור בהחלטתו של בית המשפט העליון ברע"פ 7928/21 חי ג'ינו נ' מדינת ישראל (21.11.2021), שם נקבע כי "בית המשפט אינו מחויב לבחון האם הקנס שולם על ידי המבקש, או על ידי אחר, בהנחייתו של המבקש, על דעתו או בניגוד לדעתו, ואין די בטענה כי אחר שילם את הדו"ח כדי להצדיק מתן רשות ערעור". אם כן, לא התרשמתי כי קיימים במקרה הנדון טעמים מיוחדים, המצדיקים את קבלת הבקשה, למרות שהקנס שולם.
8. יתרה מכך, ב"כ המבקש לא ציין בבקשתו טענות הגנה לגופו של עניין באשר לדו"ח האמור.
9. אם כן, עצם תשלום הדו"ח מלמד על הודאה וקבלת אחריות באשר לעבירה המיוחסת למבקש.
10. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב' תשפ"ב, 27 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.