1. לפניי בקשתו של מר ואסים עיראקי (להלן: "המבקש") למתן רשות ערעור על החלטה שניתנה ביום 21/2/22, על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר) בת"ט 46589-08-21, בהתנגדות לביצוע שטרות, שבמסגרתה התנה בית המשפט את מתן רשות להתגונן בהפקדת סך של 87,200 ₪, עד יום 6/3/22 (להלן: ההחלטה בית משפט קמא והפקדת הערובה, בהתאמה).

עוד מונחת לפניי בקשת המבקש להאריך את המועד להפקדת הערובה עד למתן הכרעה בבקשה למתן רשות ערעור.

העובדות הצריכות לענייננו

2. א. עסקינן בהתנגדות שהגיש המבקש לביצוע שטרות על סך של 187,200 ₪ - שני שיקים בסך כולל של 87,200 ₪ ושטר חוב בסך של 100,000 ₪, המשוכים על המבקש (כולם משנת 2019) - אשר הוגשו לביצוע על ידי המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל.

במסגרת התנגדותו, טען המבקש, בעל עסק לשיווק משקאות ומוצרי מזון, ואף הצהיר, כי השיקים שנתבעו על ידי המשיבה, ספקית מזון ומשקאות, ניתנו מתוך פנקס שיקים שנגנב מהעסק, באמצעות קניין שהעסיק המבקש (להלן: הקניין), וכי המשיבה לא סיפקה למבקש את הסחורה תמורתם; עוד הצהיר כי המשיבה - אשר יחסיו העסקיים עמה החלו בחודש מרץ 2019 ללא הסכם כתוב, ורק ביום 21/5/19 נערך ונחתם הסכם ביניהם - לא סיפקה לו כרטסת הנהלת חשבונות בגין החיוב נשוא ההתנגדות, וכן תעודות משלוח וחשבוניות; עוד הצהיר, כי בשלב שקדם להגשת הבקשה לביצוע השטר, אישר מנהל המשיבה – במסגרת ישיבה מרובת משתתפים של "נפגעי הקניין" - כי אותו קניין פעל במרמה גם כנגד המשיבה, והוסכם בין הצדדים כי מאחר ששניהם נפלו קורבן ל"עוקץ" מצדו של אותו קניין, הרי שהמשיבה לא תגיש כל תביעה נגד המבקש. לגרסתו, על אף האמור, הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש, בהסבירה לו כי היא מוכנה לספוג רק מחצית מהנזק שנגרם לה בגין ביטולי השיקים.

ב. בית משפט קמא, אשר העניין הועבר לטיפולו, קיים דיון בהתנגדות המבקש לביצוע השטרות, שבמהלכו נחקר המבקש; המבקש העיד כי הוא מנהל חשבונות מסחר וייצוא, כי הוא ניהל את העסק של מרכז מזון עיראקי במועדים הרלוונטיים, וכי גם היום הוא מנהל חשבונות עצמאי, מתעסק בייבוא ומייבא סחורה. בין השאר מסר כי הוא לא ניהל כרטסת על שם המשיבה, ספקית הסחורה, בגין שיטת עבודתו, שאותה פירט, ואילו המשיבה לא מסרה לו את הכרטסת שניהלה אצלה ביחס לעסקו; עם זאת, אישר כי הוא הורשה לעיין ועיין בכרטסת שניהלה המשיבה לפני הגשת התנגדותו לביצוע השטרות (עמ' 1 - 4 לפרוט' שהתנהל בבית משפט קמא (להלן: לפרוט')).

המבקש הצהיר כי ביום 29/5/19 הגיע למחסן העסק, ולא מצא את הסחורות שהיו במחסן, את הקניין ואת פנקס השיקים שלו; בדיעבד, לאחר שפנה למשטרה, התברר לו שהקניין "עקץ" עשרות אנשים בהיקף של מיליונים, לרבות המשיבה. משכך, סוכם לדבריו, שאף אחד לא יתבע את השני (ראו תצהירו ועדותו בעמ' 1-2 לפרוט').

לדברי המבקש, מאז החל לעבוד עם המשיבה, בחודש מרץ 19', הוא שילם לה תשלומים בסדר גודל של 800,000 ₪ עבור סחורה שקיבל ממנה, ואישר כי קיבל את כל הסחורות שעליהן שילם עד סוף חודש מאי 19'. "כל השיקים עד 26/5/19 נפרעו. ב 21/5/19 נחתם ביני לבינם הסכם שאני משלם שוטף + 30. עד אז שילמתי מה שקיבלתי", והודיע כי כל השיקים שהתקבלו לפני 29/5/19 אצל המשיבה, הם שיקים שהוצאו על דעתו. עוד הודיע כי "כל השיקים היו לתאריך שקיבלתי את הסחורות או יומיים לאחר מכן" (עמ' 3 לפרוט'). דא עקא, שהמבקש לא ידע להסביר מדוע – בניגוד לדבריו אלה - ביטל שיק שנמסר למשיבה עוד ביום 2/3/19, כעולה מהקבלה שהוציאה המשיבה באותו יום, ואשר הוצגה בפניו במהלך חקירתו, באומרו "אני לא מסרתי את השיק הזה, אין פה חשבונית, זה מהפנקס שאני אומר שנגנב". משנשאל איך הוא מסביר כי שני שיקים מתוך פנקס השיקים כובדו ואחד בוטל, השיב "יש לציין שיש גם תשלומי זיכוי" (עמ' 3- 4 לפרוט').

ג. בסיכומיו חזר המבקש על טיעוניו בתצהירו ובעדותו; הודיע כי מי שהוציא את השיקים הוא הקניין שלו, שפעל ללא הרשאה וגנב את הסחורה ואת פנקס השיקים, וכי יש מקום ליתן לו רשות להתגונן.

מנגד טענה המשיבה, בין השאר, כי המבקש טען טענות כלליות ביותר, ולא נכנס לכל פרטי הגנתו; טענתו כי כל השיקים שנמסרו לפני התאריך שבו נטען, לכאורה, כי אבדו, נפרעו, אינה נכונה כלל; ועוד, הקניין היה שלוחו של המבקש, התנהל מולו בידיעתו ובאישורו וההודעה בדבר ביטול ההרשאה לא נמסרה בשום שלב באופן מסודר.

3. החלטתו של בית משפט קמא

לאחר שבחן את טיעוני הצדדים ופירט את חולשת טיעוניו של המבקש, קיבל בית משפט קמא ביום 30/1/22 את בקשתו למתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה בסך של 87,200 ₪ כתנאי למתן רשות להגן (לעיל ולהלן: ההחלטה).

א. בית משפט קמא ציין כי אינו בוחן את מהימנות ההגנה או את האפשרות להוכחה, ויוצא מתוך הנחה כי כל האמור בתצהיר המבקש יהא ניתן להוכחה. עם זאת התייחס לחובתו של המבקש להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, תוך פירוט סכומים ומועדים, ואינו רשאי להעלות טענות כלליות, שכן אלה אינן מספקות ואינן מקנות לו רשות להתגונן.

בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבה בדבר היעדר פירוט בטענות המבקש, ואף נתן דוגמא לכך בהמשך. כן נדרש לסתירה מפורשת בגרסת המבקש, שלפיה טרם חתימת הסכם עם המשיבה ביום 21/5/19, נהג לשלם על הסחורות שקיבל ממנה בשיקים מידיים או נדחים ליומיים שלושה בלבד, שעה שמהמסמכים שהוצגו בחקירה הנגדית עולה כי לפחות אחד השיקים נשוא ההתנגדות, נמסר על ידו למשיבה, עוד ביום 2/3/19, קרי, למעלה מחודשיים וחצי לפני החתימה על ההסכם.

כן נקבע כי המבקש לא פירט באופן הנדרש את טענתו שלפיה הסחורה לא סופקה לו, להבדיל מטענותיו כנגד הקניין שלו; בית משפט קמא אף התייחס לחולשת גרסתו של המבקש, אשר טען כי יומיים לפני 29/5/19, שנפל ביום שבת, היה המחסן מלא סחורה, ולא הסביר כיצד לא הייתה זו הסחורה שבגינה שילם בשיקים נשוא ההתנגדות.

ב. משכך קבע בית משפט קמא כי טענות ההגנה השטריות הן קלושות ודחוקות; יחד עם זאת, סבר שיש מקום להתייחס גם לטענה בדבר הסכמה והבטחה של המשיבה שלא להגיש את השיקים לביצוע, חרף התנהלותו של המבקש, אשר לא פעל בסמוך לאחר אותה הבטחה כדי לקבל את השיקים לידיו או לקבל את ההבטחה בכתב. משכך, ניתנה למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה, כאמור לעיל.

בית משפט קמא חייב את המבקש להפקיד את סכום השיקים בלבד, 87,200 ₪, בתוך 45 יום ממתן ההחלטה, כאשר לגבי שטר החוב, נתן משקל לטענת המשיבה כי לא הוצגו לו חשבוניות לגבי שווי הסחורה שסופקה ולא שולמה.

כן איפשר למבקש להגיש תצהיר בצירוף מסמכים, כדי להוכיח ולשכנע את בית המשפט כי אינו יכול לעמוד בגובה ההפקדה ואם בית משפט ישתכנע בכך יישקל גובה ההפקדה מחדש.

ג. המבקש הגיש תצהיר ומסמכים שונים, להוכחת טיעוניו כי יתקשה להפקיד את הסכום הנדרש; בית משפט קמא קבע כי התמונה חלקית ומוגבלת, והתיר למבקש להגיש מסמכים נוספים. לאחר הגשתם של מסמכים נוספים, נקבע כי המבקש לא הוכיח כי לא יוכל לעמוד בערובה שנקבעה, והבקשה להפחתת גובהה נדחתה. יחד עם זאת, ביום 21/2/22 נעתר בית משפט קמא לבקשת המבקש להאריך לו מועד להפקדת הערובה וקבעה כי הערובה תופקד עד יום 6/3/22.

המבקש מיאן להשלים עם ההחלטה, וביקש רשות לערער עליה, לדון בה כבערעור, ולקבלו.

4. נימוקי הבקשה למתן רשות הערעור בתמצית.

המבקש טען כי היה על בית משפט קמא לתת לו רשות להגן ללא הפקדה כלל, ולחלופין העלה טענות כנגד גובה הסכום שנדרש להפקיד, תוך הפנייה לפסיקה התומכת בטיעוניו.

משכך, חזר על טיעוניו העובדתיים בתצהירו ובבית המשפט קמא. לטענתו, לא היה מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה כלל, מפני שיש לו הגנה אפשרית, ואין מקום לחסום אותו מלהעלותה.

עוד לטענתו, מדובר בערובה גבוהה ביותר שאין ביכולתו הכלכלית לעמוד בה, משחווה "מכה כלכלית" קשה בתקופת הקורונה. המבקש התייחס בעיקר למצבו הכלכלי, בטענו כי הגיש לבית משפט קמא את פירוט הכנסותיו והכנסות אשתו, דוחות רווח והפסד של עסקו לשנת 2020, וכן העדר כספים, פקדונות, חסכונות כל מין וסוג שהוא.

לפיכך, ביקש לבטל את ההחלטה בדבר הפקדת ערובה, ולחלופין להפחיתה באופן משמעותי.

דיון והכרעה

5. המבקש הגיש בקשה נוספת, להאריך את המועד להפקדה עד למתן הכרעה בבקשתו למתן רשות ערעור. לאחר בחינת טיעוניו של המבקש, על רקע בקשתו וצרופותיה, וכן המסמכים המצויים בתיק זה ובתיקו של בית המשפט קמא, באתי לכלל מסקנה כי בהחלטתו המאוחרת של בית משפט קמא נפלה טעות סופר. זאת, מפני שמלכתחילה – בהחלטה מיום 30/1/22 - התיר למבקש להפקיד את הערובה בתוך 45 יום ממתן ההחלטה בבקשה, קרי עד יום 16/3/22. משכך, חזקה על בית משפט קמא כי לא התכוון לקצר את משך התקופה בהחלטתו המאוחרת ללא הנמקה מפורשת, והמועד להפקדה נותר 16/3/22, כפי שנקבע מלכתחילה.

6. אשר לבקשה למתן רשות ערעור, לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, וכן בתיקו של בית משפט קמא, ובחנתי את טיעוני המבקש - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבה. זאת, מכוחה של תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות).

הפסיקה קבעה כי ככל שהמבקש הראה הראה הגנה אפשרית, ולו בדוחק, והגנתו אינה "הגנת בדים", ראוי לתת לו רשות להגן. (ראו למשל ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (1/11/04) מפי כב' הש' טירקל).

יחד עם זאת, נקבע כי אין די בהעלאת טענות כלליות, ועל המבקש רשות להגן לפרט בתצהירו את העובדות המקימות את הגנתו לפרטי פרטים, לרבות מועדים וסכומים.

לבית המשפט קיימת סמכות להתנות את רשות להתגונן בתנאים, לרבות מתן ערובה כספית; בעבר הוקנתה סמכות זו בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכיום היא מצויה בתקנה 20 (ד) לתקנות החדשות, כדלהלן: "בית המשפט רשאי להתנות רשות להתגונן בתנאים, לרבות בדבר מתן ערובה". הפסיקה קבעה כי כאשר הגנתו של מבקש היא קלושה על פניה או לוקה בחוסר בהירות, הרשות להתגונן תותנה בהפקדת ערבויות (ראו למשל רע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (1/2/17), ורע"א 2075/05 יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (5/6/05; להלן: ענין יוסף), שניהם מפי כב' הש' רובינשטיין, ועוד).

למען הסר ספק, אף שהתקנות חדשות ביטלו הליכים שונים, לרבות את התביעה בסדר דן מקוצר, סעיף 81א(1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: חוק ההוצל"פ) בפרק "ההוצאה לפועל של שטרות", מתיר הגשת תביעה לביצוע בסכום קצוב, והתנהגות הנתבע מוגדרת כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר; סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצל"פ קובע "... הוגשה התנגדות, יעכב רשם ההוצאה לפועל את ביצוע הבקשה ויעביר את התביעה וההתנגדות לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט יראו את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר לפי תקנות סדר הדין". דהיינו, הפסיקה הקודמת חלה גם על ענייננו.

לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בנדון, וערכאת הערעור והתערבותה של ערכאת הערעור תעשה במקרים חריגים בלבד (ראו רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון (28/6/12), מפי כב' הש' דנציגר (להלן: ענין עמרן); ראו גם האמור בעניין יוסף הנ"ל, כדלהלן:

"ראוי ליתן לבית המשפט סמכות נרחבת לקביעת התנאים למתן הרשות להתגונן, על מנת להתאימם לסיכויי ההגנה, אשר עולים לדעת בית המשפט מחומרי התביעה. רשאי בית המשפט במקרים כאלה לקבוע מהי מידת החסד, בלשון הפסיקה הנזכרת, אותה ראוי לנקוט עם הנתבע; ואף רשאי הוא להביע יחסו לתובע, אשר לפי שורת הדין במלואה אולי צריך היה בית המשפט להכריע את הדין לטובתו, באמצעות התניית תנאים אשר יחזקו את יכולתו של התובע לממש את תביעתו, אם יזכה בה".

על אף האמור נקבע כי אין לקבוע ערובה או תנאי שלא יהיה בכוחו של מבקש הבקשה לעמוד בו (ראו ענין עמרן; כן ראו ספרו של גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 11, 2013, עמ' 818 ואילך).

מן הכלל אל הפרט

7. לשיטתי, עניינו של המבקש אינו אחד מאותם מקרים נדירים שבהם יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.

בית משפט קמא ביסס את החלטתו על גרסתו של המבקש בתצהירו ועל תשובותיו בחקירה הנגדית, על רקע המסמכים המעטים שהובאו בפניו; הוא התייחס להעדר הפירוט בגרסת המבקש, ומשכך, לאחר סקירה קצרה של הדין החל בנדון, מצא את גרסתו של המבקש כללית ובלתי מספקת ואת טענותיו השטריות דחוקות. לא זו אף זו, הוא התייחס לסתירות בין גרסת המבקש לראיות המועטות שהוצגו בפניו, וקבע כי מדובר בגרסה חלשה בלשון המעטה.

בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבה בדבר היעדר פירוט בטענות המבקש, ואף נתן דוגמא לכך בהמשך. כן נדרש לסתירה מפורשת בגרסת המבקש, שלפיה טרם חתימת הסכם עם המשיבה ביום 21/5/19, נהג לשלם על הסחורות שקיבל ממנה בשיקים מידיים או נדחים ליומיים שלושה בלבד, שעה שמהמסמכים שהוצגו בחקירה הנגדית עולה כי לפחות אחד השיקים נשוא ההתנגדות, נמסר על ידו למשיבה, עוד ביום 2/3/19, קרי, למעלה מחודשיים וחצי לפני החתימה על ההסכם.

כן נקבע כי המבקש לא פירט באופן הנדרש את טענתו שלפיה הסחורה לא סופקה לו, להבדיל מטענותיו כנגד הקניין שלו; בית משפט קמא אף התייחס לחולשת גרסתו של המבקש, אשר טען כי יומיים לפני 29/5/19, שנפל ביום שבת, היה המחסן מלא סחורה, ולא הסביר כיצד לא הייתה זו הסחורה שבגינה שילם בשיקים נשוא ההתנגדות.

משכך קבע בית משפט קמא כי טענות ההגנה השטריות של המבקש הן קלושות ודחוקות, מעבר להתנהלותו התמוהה של המבקש, מנהל העסק, מנהל חשבונות במקצועו, אשר לא פעל בסמוך לאחר אותה הבטחה כדי לקבל את השיקים לידיו או לקבל את ההבטחה הנטענת של המשיבה בכתב; יחד עם זאת, נתן משקל מסוים לגרסת המבקש בדבר ההסכמה וההבטחה של המשיבה שלא להגיש את השיקים לביצוע. ומשכך, ניתנה למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה, כאמור לעיל.

8. לאחר שבחנתי את החלטתו של בית משפט קמא, על רקע הפסיקה והחומר שהובא לפניי, לא מצאתי בה פגם המצדיק התערבות שיפוטית. מעבר לאמור בהחלטה, המבקש – שהעיד על עצמו כי הוא מנהל חשבונות, ניהל את העסק במועדים הרלוונטיים, וכי גם היום הוא מנהל חשבונות עצמאי, מתעסק בייבוא ומייבא סחורה - לא נתן כל הסבר לכך שלא ניהל כל רישום אודות עסקיו עם המשיבה, עובר לחתימת ההסכם עמה ביום 21/5/19; דבריו הכלליים כי שילם לה 800,000 ₪ עבור סחורה שהייתה במחסניו בשיקים מזומנים (או נדחים ליומיים שלושה) שנפרעו כולם, מבלי לתת הסבר סביר לשיק שנמסר למשיבה בחודש מרץ 19', ומבלי לפרט את רשימת השיקים שנתן למשיבה בעבר, נטענו בעלמא ללא כל תמיכה ראייתית. כך גם לא ניתן הסבר סביר לכך שאחד השיקים הגנובים לגרסת המבקש נמסר למשיבה עוד בתחילת חודש מרץ 19', בניגוד לכל הפרטים שמסר בגרסתו, ושיקים אחרים שנמסרו אז כובדו.

גרסת המבקש כי המשיבה לא מסרה לו כרטסת לקוח נסתרה משהוברר כי המבקש עיין, לבקשתו, בכרטסת הנ"ל עוד לפני שהגיש את התנגדותו ותצהירו.

הפסיקה קבעה באופן עקבי כי שומה על טענת הגנה בבקשת רשות להתגונן להיות מפורטת ושלמה מבחינה עובדתית. ראו לענין זה דבריו של כב' הש' הנדל ברע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשכון בישראל בע"מ (11/12/18), כדלהלן:

"... עם זאת, על מנת "להראות הגנה אפשרית" אין די בהצגת טענות כלליות. ניתן לסכם את עמדת הפסיקה בעניין באופן הבא: מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בטענות הגנה-לכאורה ולו בדוחק, אך עליו להתכבד ולפרט בתצהיר מטעמו את העובדות שעליהן מבוססות טענותיו (וראו ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 399 (1999); ע"א 5063/08 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 8 (21.12.2011); רע"א 3912/12 אייקום תקשורת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 5 (11.11.2012)). הנטל המוטל על המבקש אינו רב, אך הוא קיים".

המבקש, אשר סיפר ארוכות על יחסיו הקצרים עם המשיבה, הקניין – שהיה שלוחו, על כל הכרוך בכך – ו"העוקץ" הנטען, נמנע ממתן פירוט אודות המועדים שבהם קיבל סחורה מהמשיבה, המועדים שבהם נתן שיקים ושילם כספים למשיבה, ונמנע ממתן הסבר לכך שהוא לא ביקש לקבל חזרה את השיקים, אשר לטענתו נגנבו ממנו, מאז שנת 2019, ולא ביקש התחייבות כתובה של המשיבה כי לא תתבע אותו בגינם. זאת, כאשר מדובר במנהל עסק של יצוא ויבוא שהוא גם מנהל חשבונות במקצועו ובעיסוקו.

בית משפט קמא נמנע מלהתייחס לשיקולי מהימנות, אך התרשמותו הבלתי אמצעית באה לידי ביטוי בהחלטתו אודות היות ההגנה קלושה ודחוקה, ולא במהרה יתערב בית המשפט שלערעור ביתרונה של הערכאה הדיונית (ע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' הרר (17/6/19), מפי כב' הש' מינץ).

לשיטתי, הערובה שהושתה על ידי בית משפט קמא היא סבירה ומידתית נוכח סכום התביעה ההוצאות הכרוכות בקיום ההתדיינות בביהמ"ש קמא, ומאזנת נכון בין חולשת טיעוניו של המבקש לבין הצורך שלא למנוע ממנו את זכות הגישה לערכאות.

9. אשר לגובה ההפקדה, גם בנושא זה לא מצאתי כל עילה להתערבות. סכום הערובה שנקבע נמוך ממחצית החוב הנתבע, ומקבילית הכוחות המוכרת, שלפיה "ככל שסיכויי ההגנה נראים, על פני הדברים, קלושים יותר - כך עשויה להידרש ערובה משמעותית יותר, כתנאי למתן הרשות להתגונן", חלה גם בענייננו (השוו למשל רע"א 8381/14 אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, (26/1/15), מפי כב' הש' הנדל.

הערובה שהועמדה על סדר גודל של כ- 46.6% מגובה החוב הנתבע, מייצגת את השיקים בלבד, ללא הפרשי הצמדה וריבית ומבלי לחייב את המבקש בהפקדה כספית כנגד שטר החוב שמסר.

אשר לטענת המבקש כי אין ביכולתו לעמוד בהפקדה בשל גובהה, בית משפט קמא בחן את המסמכים שצירף המבקש, אשר עליו הנטל להוכיח את חוסר יכולתו, ומצא כי לא הרים את הנטל המוטל עליו. יובהר כי מדובר במבקש העוסק גם היום ביבוא ויצוא של סחורות, ואף נסע לחו"ל בתקופה שבה התנהל עניינו בבית משפט קמא, עניין שממנו בחר להתעלם כליל. המבקש גם לא הרים את הנטל להוכיח כי אינו יכול ליטול הלוואה מהבנק לצורך הפקדת הערובה.

10. נוכח כל אשר לפניי, לא מצאתי כאמור עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא - שאותה מצאתי סבירה ומוצדקת - אם ביחס להתנאת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, ואם ביחס לגובה ההפקדה שנקבעה, כאמור לעיל.

11. הבקשה למתן רשות הערעור נדחית, אפוא.

ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצע ההחלטה של בית המשפט קמא.

12. לפנים משורת הדין, משלא נתבקשה תשובה לבקשות, תדחה הבקשה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשפ"ב, 10 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.