ניתנה ביום 28 מרץ 2022

השופטת לאה גליקסמן

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל-אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש; סע"ש 33388-08-20), במסגרתה התקבלה בחלקה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה, על דרך של הגדלת סכום התביעה, ובמקביל נדחה חלק הבקשה שנגע לתיקון כתב התביעה באמצעות הוספת בעל מניות המשיבה כנתבע והצגת טענותיו של המבקש בדבר הצורך בהרמת מסך ההתאגדות מעל המשיבה (להלן – הבקשה
ו-ההחלטה בהתאמה).

רקע עובדתי

1. בבית הדין האזורי מתנהלת תביעת המבקש לתשלום זכויות שונות מכוח יחסי העבודה בינו ובין המשיבה, ובכללן: פיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובד; פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר ותלושי שכר פגומים; הפקדות לקרן הפנסיה ולפיצויי פיטורים; תשלום דמי הבראה; פדיון ימי חופשה; הודעה מוקדמת ושכר בעד עבודה בשעות נוספות. לכתחילה הועמד סכום התביעה על סך כולל של 132,985 ₪.
2. לאחר קיום דיון מקדמי הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה בשני היבטים (להלן – בקשת התיקון). האחד, תיקון סכום התביעה והעמדתו על סך של
   199,780 ₪. לטענתו, מאחר שהמשיבה מסרה לעיונו מסמכים "המעידים כי סכום תביעתו קטן בהרבה, מסכום זכאותו בפועל". המבקש אף ציין, כי בקשתו קורלטיבית עם הדברים שנכתבו בכתב התביעה עצמו, לפיהם "הסכומים הנקובים בתובענה דנא, חושבו לצורכי אגרה בלבד" וכי הוא "שומר על זכותו לתבוע לחילופין ו/או במצטבר על הסכומים דלעיל סכומים אחרים ו/או סעדים ו/או עילות אחרות". התיקון השני לו עתר המבקש הוא הוספת בעל מניותיה של המשיבה, מר דאלי לוי ניסים (להלן – מר דאלי לוי), כנתבע והצגת טענותיו בדבר הצורך בהרמת מסך ההתאגדות מעל המשיבה, בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן – חוק החברות), נוכח הדברים שלטענתו נאמרו על ידי נציגת המשיבה בדיון המקדמי שנערך ביום 22.11.2021 (אשר לא נאמרו לפרוטוקול), לפיהם המשיבה "נאלצה לסגור סניפים, כי מצבה הכלכלי קשה עד מאוד ולא בטוח שתשרוד, ובטח לאור העדר תשלום פנסיה אשר בפני עצמו מהווה עילה להרמת מסך".
3. בהתאם, לבקשת התיקון צירף המבקש כתב תביעה מתוקן מטעמו, בגדרו הוסף תת פרק תחת הכותרת "אחריות הנתבע", בו מפרט המבקש כי מר דאלי לוי היה למעשה מנהלו הישיר אשר היה אמון על ניהולה השוטף של המשיבה ועל כן הוא הכתובת הנכונה באשר לתנאי שכרו; כי מר דאלי לוי פעל לרמוס את זכויותיו לאורך תקופת ההעסקה; בהיותו של מר דאלי לוי מנהל המשיבה הרי שהוא "אורגן" שלה ואולם אין בכך כדי לפוטרו מאחריות אישית נוכח הוראת סעיף 54 לחוק החברות; מנסח החברה של המשיבה ומאמירותיה בדיון עולה כי מצבה הכלכלי רעוע באופן המצדיק הרמת מסך.

החלטת בית הדין האזורי

1. לאחר קבלת תגובות ותשובות הצדדים, קיבל בית הדין האזורי את הבקשה לתיקון כתב התביעה בחלקה. בית הדין התיר את תיקון סכום התביעה והגדלתו היות ובידי המבקש לא היו תלושי שכר מעבר לשלושה שצורפו לכתב התביעה המקורי ובהתחשב בשלב המקדמי של הדיון בתובענה. לעומת זאת, בית הדין דחה את בקשת התיקון ככל שהתייחסה להוספת מר דאלי לוי כנתבע ולהוספת עילה של הרמת מסך. בית הדין פירט את ההלכה בהקשר זה לפיה הרמת מסך היא חריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת, כי יש לעשות שימוש בכלי זה במקרים "חריגים ויוצאי דופן" וכי אי תשלום זכויות סוציאליות אינו מצדיק, אוטומטית, את הרמת המסך. בית הדין ציין, כי לצורך הרמת המסך על בעל הדין המבקש זאת להניח תשתית עובדתית "ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויות העובד, וכן שיוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר". משלא הונחה התשתית האמורה דחה בית הדין את חלקה השני של בקשת התיקון כאמור. בית הדין הוסיף כי אמנם בהתאם לפסיקה אי העברת ניכויים פנסיוניים משכר העובד ליעדם עשויה להוות עילה להרמת מסך, אולם גם ביחס לעילה זו יש להפעיל שיקול דעת, ומכל מקום במקרה הנדון המבקש לא טוען לאי העברת ניכויים פנסיוניים שנוכו משכרו ולא הועברו אלא לאי הפקדת חלק המעסיק בלבד.

טענות המבקש בבקשה

1. בגדרי הבקשה העלה המבקש מספר טענות:
2. לו היה המבקש תובע את מר דאלי לוי לכתחילה, יחד עם המשיבה, בית הדין לא היה מוחק אותו מכתב התביעה אלא "נותן למבקש את יומו בביה"ד", ורק אם לא היה מצליח המבקש להראות עילה אישית כנגד מר דאלי לוי, היה האחרון נמחק מכתב התביעה;
3. לא ייגרם כל נזק למשיבה מתיקון כתב התביעה שהרי ממילא עליה להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמה נוכח אישור הגדלת סכום התביעה. אדרבא, הוספת מר דאלי לוי כנתבע תביא לייעול ההליכים;
4. לא היה מקום לדחות את הבקשה להוספת נתבע מהטעם שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת, שהרי את הראיות בעניין זה יש לבחון אך בשלב הראיות שהדיון טרם הגיע אליו;
5. די בהתנהלות המשיבה לאורך תקופת ההעסקה, שעה שהמשיבה פעלה להונות עובדיה עת לא שילמה להם בהתאם לחוק בעד עבודה בשעות נוספות ולא הפקידה כספים לקרן פנסיה ולפיצויי פיטורים, כדי להוות עילה להרמת מסך. כך, על פי הפסיקה ניכוי המעסיק את הפקדות העובד משכרו מבלי להעבירם לגורם המבטח מהווה הפרת זכות קוגנטית המצדיקה הרמת מסך "גם אם אין מתקיימות עילות אחרות המאפשרות הרמת מסך" כלשון המבקש;
6. מדיניותו הכללית של בית הדין בתיקון כתבי טענות הינה ליברלית ורחבה.

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת הבקשה ונספחיה כמו גם החומר הנוגע לעניין מתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. להלן נימוקיי.
2. תקנה 41(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי:

"בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו."

הלכה היא כי בסוגיה זו של תיקון כתב טענות, לרבות כתב תביעה, מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב (ראו בר"ע (ארצי) 64-99 מאיר הדר - עמותת אלמ"ג (22.3.1999), בפסקה 4). ממילא, גם אם עשויה הערכאה הדיונית להיענות לבקשות מעין אלה ברוחב לב, הרי שהדבר מסור לשיקול דעתה כאמור, עד כדי כך ש"רק במקרים נדירים תתערב ערכאת ערעור בהחלטת הערכאה הראשונה בשאלה האם להתיר תיקון כתבי טענות אם לאו" (שם). נפסק אפוא, כי בית דין זה יתערב בהחלטות לתיקון כתב תביעה אך ב"מקרים חריגים בהם נמצאה חריגה קיצונית ממתחם שיקול הדעת הסביר" (בר"ע (ארצי) 47688-09-20 אברהם פרישתא - אפרים בורשטיין ושות' בע"מ (8.1.2021), בפסקה 32)). לטעמי אין ענייננו מאותם מקרים נדירים וחריגים דלעיל.

1. בחינת בקשת התיקון מעלה, כי אכן היא נעדרת תשתית עובדתית באשר לנסיבות המצדיקות הרמת מסך. כל שהוזכר בהקשר זה, באופן תמציתי, הוא שהמשיבה עצמה לכאורה טענה כי מצבה הכלכלי בכי רע עד כי נאלצה לסגור חלק מסניפיה. לא בכדי ציינתי כי הדברים נטענו מפי המשיבה באופן לכאורי, שהרי לא נמצא זכרם בפרוטוקול הדיון שנערך ביום 22.11.2021. בנוסף, ציין המבקש כי לא הופקדו עבורו תשלומים לקרן הפנסיה – חלק המעסיק. אלא שעובדה זו כבר הייתה ידועה למבקש עת הגיש את כתב התביעה לראשונה, ובנוסף, אין די במחדל זה לבדו, כדי להורות על הרמת המסך אשר כידוע "מצריכה הנחת תשתית עובדתית ראויה ומקיפה" (ע"א 8845/12 זאב רום נ' גד זאבי (25.11.2014), בפסקה 6) [ההדגשה הוספה, ל.ג]). כפי שצוין על ידי בית הדין האזורי, תשתית זו לא הונחה על ידי המבקש כלל.
2. אין לקבל את טענת המבקש שאין לבחון את טענת הרמת מסך בשלב המקדמי של הגשת כתב התביעה (או הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה) כי אם בשלב הראיות בלבד, שהרי "תובע שמבסס את תביעתו – אף אם רק כחלופה – על עקרונות של הרמת מסך, נדרש לציין ולפרט את העובדות שמצדיקות לשיטתו הרמת מסך. הוא הדין באשר לתובע שמבסס את תביעתו על יסודות השליחות. במילים אחרות: אף אם אין הכרח לנקוב בשם המפורש – "שליחות" או "הרמת מסך", יש לפרט את כל היסודות העובדתיים הרלבנטיים כבר בכתב התביעה" (עניין זאב רום, שם). ובלשון פשוטה: היה על המבקש לפרט בבקשת התיקון שהגיש ו/או בכתב התביעה המתוקן שצירף אליה, את כל היסודות הרלוונטיים לעילת הרמת המסך, ומשלא עשה כן כתב התביעה אינו מגלה עילה, ועל כן אין מקום להתיר את תיקונו. בהקשר זה, כפי שקבע בית הדין האזורי, אין די בטענה על הפרת זכויות קוגנטיות או כישלון עסקי, אלא נדרש להראות שימוש לרעה במסך ההתאגדות לפגיעה בזכויות העובדים, ניהול עסקים תוך סיכון בלתי סביר וכיו"ב. עוד יש לציין כי אין בפי המבקש טענה כי נוכו משכרו כספים שלא הועברו לקרן הפנסיה, והתביעה היא על הפרת חובת המשיבה להעביר את הפקדות המעסיק לקרן הפנסיה.
3. זאת ועוד. בעוד שבבקשת התיקון עצמה מבסס המבקש את דרישתו לצירוף מר דאלי לוי כנתבע נוסף על עילה של הרמת מסך, בהיות מר דאלי לוי בעל מניות במשיבה, הרי שבכתב התביעה המתוקן שצורף לבקשת התיקון מוסיף המבקש עילה של "אחריות אישית" על יסוד סעיף 54 לחוק החברות, כטעם לצירופו של מר דאלי לוי כאמור. לטעמי, אין לקבל פער זה וככל שהיה ברצונו של המבקש לצרף את מר דאלי לוי בהתבסס על אחריותו האישית, היה עליו לפרט כבר בבקשת התיקון את יסודותיה של עילה זו. לא למותר לציין, כי עיון בכתב התביעה המתוקן אינו מלמד בהכרח על אחריות אישית של מר דאלי לוי למחדליה הנטענים של המשיבה, חרף היותו נושא משרה בה, ולא ניתן כל פירוט בנוגע לעילת תביעה זו, כך שאפילו לא ניתן לבחון אם מדובר בעילת תביעה המצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. יתר על כן, בסעיף 53 לכתב התביעה המתוקן ההתייחסות היא ל"מעשה נזיקי", וכידוע ככלל תביעת נזיקין אינה בסמכותו העניינית של בית הדין, למעט בעילות שפורטו במפורש בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969. מעבר לכך. בפסיקה הובהר כי "להטלת חבות אישית על המנהל אין די להיווכח כי נורמת תום-הלב – המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית – הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית" (ע"א 10385/02 דן מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53, 58 (2003)). בענייננו, כאמור, לא ניתן כל פירוט בכתב התביעה המתוקן לתשתית העובדתית העומדת ביסוד עילת תביעה זו.

סוף דבר

1. על יסוד האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. נוכח העובדה כי לא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב' תשפ"ב (28 מרץ 2022) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.