בפניי בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") לקיצור תקופת איסור השימוש ברכב בעל מספר רישוי 77-517-13 (להלן: "הרכב").

1. העובדות הצריכות לעניין:
2. ביום 28.2.22, נהג ברכב מר מאיר בן חיים, עובד המבקשת (להלן: "הנהג"). הרכב נעצר על ידי ניידת סמויה של משטרת ישראל. לאחר שהשוטר ערך בדיקה וסבר ש"הרכב עמוס", הוא הודיע לנהג "שהוא מעוכב למשקל גלגל שהיה פרוס בצומת פזכים ברחבת תחנת דלקת 10".
3. מעיון במסמכים עולה, כי במסגרת שקילת הרכב, נמצאה חריגת משקל של 15.5% ולפיכך, נרשמה הודעת איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים וכנגד הנהג הוצאו הזמנה לדין וכתב אישום (להלן: "הדו"ח") בגין עבירה על תקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה").
4. ביום 7.3.22 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו. יצוין כי תחילה הוגשה הבקשה על ידי מר אלעד קסנטיני, מיופה כוח בחברת י. שגיא תשתיות בע"מ (להלן: "החברה") – בעלת הרכב. אולם, היום, 13.3.22, התייצב באולם מר יהודה קסנטיני, בעלי החברה (להלן: "המבקש").
5. היום התקיים בפניי דיון בו טענו הצדדים לבקשה והוגש לעיוני, בין היתר, חומר החקירה.
6. טענות הצדדים:
7. המבקש טוען, כי בהתאם לרישיון הרכב (שהוצג והוגש לתיק בית המשפט), משקלו הנקי, ללא ציוד, הוא 7,490 ק"ג וכי בהתאם לרישיון הציוד ההנדסי (שהוצג והוגש לתיק בית המשפט), משקלו של המחפרון, שהועמס על הרכב, הוא 8,900 ק"ג. במצב דברים זה, טוען המבקש, כי המשקל הכולל של הרכב והמטען יחדיו הוא 16,390 ק"ג, המובילים למסקנה כי קיימת חריגת משקל של 6% בלבד.
8. בהקשר זה, הדגיש המבקש, כי קיים פער של 924 ק"ג ממדידות המשיבה (שהועמדו על 17,314 ק"ג) וכי גם אם יילקחו בחשבון משקל נהג ומשקל דלק, הרי שאין בכך כדי להוביל להפרש של כמעט טון הקיים בין המשקלים המצוינים ברישיונות לבין המשקל הנמדד על ידי המשיבה.
9. המבקש סבור, כי יש בכל האמור לעיל כדי לכרסם בראיות לכאורה ולהוביל לקיצור משמעותי בתקופת ההשבתה שהוטלה על הרכב.
10. כמו כן, המבקש מפנה לכך שמדובר בחברה משפחתית, הפועלת במשך 30 שנים ומעסיקה כ-40 עובדים. זאת, כאשר על אף שבבעלות החברה 5 משאיות וכלי צמ"ה רבים, עיון במרשם התעבורתי של החברה מלמד על כך שנצברו לחובתה 12 הרשעות בלבד (ללא עבירה זהה או דומה לעבירה נשוא העניין דנן).
11. זאת ועוד, המבקש מפנה לכך שהחברה מנהלת עבודות תשתית חיונית ורק עתה חזרה לעבודה סדירה יחסית. בהקשר זה מדגיש המבקש כי פגיעה בכוח של 20% מכוח העבודה של החברה, היא פגיעה לא מידתית ביחס לעבירה הנדונה.
12. המשיבה מתנגדת לבקשה תוך שהיא טוענת כי בשום מקום לא צוין שלחברה יש משקל מוסדר ושהרכב נשקל ביציאתו. עוד בהקשר זה, טוענת המשיבה כי המבקש לא ציין מה החברה עשתה על מנת למנוע את ביצוע העבירה.
13. בנוסף, המשיבה מפנה לחומר החקירה ובין היתר לדו"ח ולאמור בו, לתעודות השקילה ולתע"צים. זאת, כאשר לשיטתה קיימות ראיות לכאורה העומדות ברף המנהלי.
14. באשר לרישיונות שהוצגו והוגשו לתיק בית המשפט, טוענת המשיבה כי לא ניתן לדעת שרישיון הציוד ההנדסי שהוצג הוא של הכלי שהועמס על הרכב.
15. לבסוף, המשיבה טוענת שגם בעניינים של נזק כלכלי וגם כאשר מדובר בחברה קטנה, אין הצדקה להתערבות בית משפט בהחלטה המנהלית.
16. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל כך שתקופת איסור השימוש תקוצר ותסתיים עוד היום.

1. סעיף 57ב(ב) לפקודה קובע כי בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
   1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;
   2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).
2. בענייננו, אין מחלוקת על כך שהחלופה הראשונה אינה מתקיימת שכן הנהיגה ברכב נעשתה במסגרת עבודתו של הנהג בחברה.
3. אולם, אף אם נצא מתוך נקודת הנחה לפיה החברה לא עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את העבירה, הרי שאין די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה ועלינו לבחון האם מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות את ביטול הודעת איסור השימוש או קביעת תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, כאמור בסעיף 57ב(ג) לפקודה.
4. יפים לעניין זה דברי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"ח 21380-09-18 מדינת ישראל נ' מסעאד עבודות צמרת ועפר בע"מ (14.9.18):

"לטעמי – סעיף 57ב(ג) על רקע ההוראה הכללית ברישא של סעיף 57ב(א) העוסקת בדיון ובהחלטה בבקשה המוגשת לביטול או לצמצום הודעת איסור שימוש, מכוון את בית המשפט לבדיקה "דה נובו" של המאטריה, ולקביעה שיפוטית, האם מוצדק או לא מוצדק לאסור השימוש ולאיזו תקופה".

1. בענייננו, עיון בתיאור נסיבות המקרה, כמפורט בדו"ח, מלמד על כך שמדובר בדו"ח חסר. זאת, כאשר עורך הדו"ח ציין שמצא כי "הרכב עמוס" ולכן עיכב אותו לשקילה אך נמנע מלציין במה הרכב "עמוס" ומהי אותה בדיקה שביצע כדי לקבוע כאמור. לכך מצטרפת העובדה כי עורך הדו"ח ציין ש"הרכב צולם עם המטען" ועיון בתמונות כאמור מלמד, לכאורה, על כך שאכן המטען היחיד שהועמס על גבי הרכב היה מחפרון (כאשר עורך הדו"ח נמנע מלציין זאת בדו"ח ואף נמנע מלציין את מס' הרישוי שלו). בהקשר זה יצוין כי לא ברורה טענת המשיבה לפיה לא ניתן לקשור בין הרישיון שהוצג לבין הכלי שהועמס על הרכב שכן עורך הדו"ח נמנע מלציין את מס' הרישוי של הכלי כאמור ועיון בתמונות מלמד על כך שמדובר בכלי מתוצרת הידרומקס (כפי שמופיע גם ברישיון שהוצג והוגש לתיק בית המשפט).
2. כל אלה מקבלים משנה תוקף נוכח המשקלים המפורטים ברישיונות של הרכב ושל הציוד ההנדסי כפי שהוגשו לבית המשפט (שמשקלם המצטבר הוא 16,390 ק"ג) וכאשר המשיבה נמנעה מלנסות וליתן הסבר לפער שקיים בין סך משקלים אלו לבין תוצאת השקילה (17,314 ק"ג) – פער של 924 ק"ג (פער שלא ניתן להסביר גם באמצעות המפורט בדו"ח).
3. ודוק, ברי כי כאשר עסקינן בהליך מנהלי ובעיקר בשלב בו אנו מצויים, המשיבה אינה נדרשת, בדרך כלל, ליתן הסבר לפער כאמור. אולם, בנסיבות הקונקרטיות של העניין, כאשר לנגד עיניי בית המשפט מונחות תמונות ממועד ביצוע העבירה לכאורה המלמדות על כך שהמטען שהועמס על הרכב הוא למעשה כלי בעל רישיון ציוד הנדסי (ועל כך שלכאורה לא הועמס מטען נוסף), לא ניתן להתעלם מטענות המבקש כפי שפורטו לעיל וגובו ברישיונות רשמיים של מדינת ישראל – טענות שכאמור לא זכו למענה מאת המשיבה.
4. כל המצטבר לעיל, מהווה כרסום בראיות לכאורה באופן שמצדיק את קיצור תקופת איסור השימוש.
5. לאור האמור, מורה על קיצור תקופת איסור השימוש כך שהיא תסתיים עוד היום.
6. יחד עם האמור, בהתחשב בכך שההחלטה ניתנת בהיעדר הצדדים ועל מנת לאפשר למשיבה לפנות לערכאת הערעור, מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 15.3.22 בשעה 16:00.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותוודא טלפונית קבלתה על ידם.

ניתנה היום, י' אדר ב' תשפ"ב, 13 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.