ניתנה ביום 08 מרץ 2022

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופט נואהד חסן; ב"ל 12323-11-21), אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת וועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.11.2020 (להלן – הוועדה) אשר קבעה למבקש נכות יציבה בשיעור 19%.

הערעור מתייחס להחלטת הוועדה לפיה יש לנכות מנכותו היציבה בשל קיום קשר סיבתי חלקי בלבד בין תנאי עבודתו של המבקש למצבו הרפואי.

רקע עובדתי

1. המערער יליד 1958, גנן עצמאי במקצועו. המשיב הכיר בפגימה בברכיים כפגיעה בעבודה הנובעת מתנאי עבודתו של המערער.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער, ביום 15.6.2021, נכות זמנית בשיעור 100% בגין החלפת מפרק ברך ימין, מיום 5.8.2020 ועד 5.11.2020. כמו כן נקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 19% מיום 6.11.2020. יצוין כי הוועדה קבעה למבקש נכות יציבה בשיעור 20% בכל ברך וניכתה 10% מכל אחת מהן בשל גורמי השפעה שאינם קשורים לעבודה.
3. המבקש ערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון, והוועדה התכנסה ב 2 מועדים. לראשונה, ביום 30.8.2021. במועד זה שמעה את תלונות המבקש ובא כוחו ולאחר בדיקה בקשה להזמין חומר רפואי נוסף, את כרטיסו האורתופדי והכללי מקופת חולים מכבי החל משנת 1989.
4. בהמשך התכנסה הוועדה בשנית ביום 18.10.2021, סיכמה את דיוניה ודחתה את הערעור, ועל החלטה זו הוגש ערעור לבית דין קמא.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין האזורי דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
2. בהתבססו על בר"ע (ארצי) 74509-06-20 יואב סומך – המוסד לביטוח לאומי, (25.4.2021), (להלן – עניין סומך), משמדובר במיקרוטראומה השאלות שעל הוועדה הרפואית לבחון הן כי "רק בהינתן כי על יסוד נתונים מוכחים במבוטח ועל פי הידע הרפואי של הוועדה גורמי הסיכון היו מוצאים ביטויים בנכות ללא קשר לפעולתם של תנאי העבודה (קרי, גורמי הסיכון התממשו גם אלמלא תנאי העבודה), אזי ניתן לקבוע קשר סיבתי חלקי".
3. הוועדה ערכה למבקש בדיקה אורתופדית מקיפה בשתי ברכיו, ופירטה את טווחי התנועה בכל אחת מהן. ביצעה למבקש בדיקת יציבות וציינה בין היתר כי אין נוזל חופשי תוך מפרקי ואין סימני דלקת בשתי הברכיים. זאת ועוד הוועדה התייחסה גם לממצאי דימות וקבעה כי הצילום מיום 18.4.2021 מדגים שינויים ניווניים מתקדמים תלת מדוריים.

נוכח האמור הוועדה קבעה למערער נכות בשיעור 20% בכל ברך לפי פריט ליקוי 35(1)(ג), ובהמשך התייחסה לשאלה האם תנאי העבודה הם הגורם היחיד לנכותו של המערער.

הוועדה קבעה כי במערער התקיימו גורמי סיכון נוספים וזאת לאחר שהזמינה את תיקיו הרפואיים.

1. לאור העובדה שהמערער עבד כגנן במשך 16 שנה, וקודם לכן עסק בעבודות פקידותיות המסקנה כי פגימות בברכיים הקודמות לשנת 2005 אינן קשורות לעבודת המבקש.
2. מוסיף בית הדין קמא כי הוועדה הפנתה לרישומים רפואיים רבים בין השנים 2002-2005 וממצאים קליניים קודמים בברכיים, וכן רישומים עוד משנת 2001 בהם תועדו כאבים בברך, ועל סמך כל אלה הגיעה הוועדה למסקנה כי המבקש "סבל מפתולוגיה משמעותית בשתי הברכיים".
3. בית הדין קבע כי מדובר בקביעה רפואית ברורה ממנה עולה שלדעת הוועדה גם אלמלא תנאי עבודתו של המערער גורמי הסיכון שאינם קשורים לעבודה התממשו לכדי נכות.
4. נדחתה טענת המבקש כי מדובר בגורמי סיכון שלא התממשו לכדי נכות שכן מדובר בשיקול דעת מקצועי של הוועדה המבוססת על החומר הרפואי שהיה מונח בפניה

בקשת רשות ערעור

1. לדעת המבקש יש לקבל את הבקשה וליתן רשות ערעור ולהורות על החזרת עניינו לוועדה באותו הרכב ולהנחותה "כי נתונים בגין כאבים או חבלות אינם גורמי סיכון או לחילופין לבחון גם אם אלמלא תנאי העבודה של המערער גורמי הסיכון התממשו לכדי נכות" וזאת מהטעמים הבאים:
2. חבלות או תלונות על כאבים הם אירועים ממוקדים בזמן או במקום ולכן אינם יכולים להוות "גורמי סיכון" ולאור העובדה שתלונותיו החלו עובר לשנת 2006, מועד בו החל לעבוד כגנן הרי שלכל היותר מדובר ב"מצב קודם" שאף הוא מוכחש על ידיו ומכאן שהוועדה בצעה הפחתה שלא כדין.
3. עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין שעה שקבע כי לדעת הוועדה גם אלמלא תנאי הוועדה גורמי הסיכון התממשו שכן קביעת הוועדה שהמבקש סובל מפתולוגיה משמעותית בשני הברכיים. לדבריו הוועדה חרף קביעתה זו לא דנה בשאלה האם אותה פתולוגיה משמעותית לכדי נכות גם אלמלא תנאי עבודתו, ובכך פעלה בניגוד לתקנות.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את הבקשה לא מצאתי הצדקה שיש הצדקה להתערב בפסק דינו של בית האזורי וזאת אף ללא קבלת תגובת המשיב. ואלו נימוקי:
2. כאמור, הוועדה התכנסה בעניינו של המבקש בשני מועדים. במועד הראשון ביום 30.8.2021 הקשיבה לטענות המבקש ובא כוחו, וערכה לו בדיקה קלינית מקיפה שממצאיה היו:

"בבדיקה אורטופדית ברך ימין – יישור מלא. כיפוף 110 מעלות. יציבות מדיולטראלית שמורה. צלקת ניתוחית באורך של כ- 14 ס"מ בקדמת הברך ללא נוזל חופשי תוך פרקי וללא סימני דלקת מקומיים.

ברך שמאל – הגבלת יישור 5 מעלות. כיפוף 115 מעלות. אי יציבות קדמית אחורית קלה (1+ ADS). יציבות מדיולטראלית שמורה. סימני מקמרי ושטיימן שליליים ללא נוזל חופשי תוך פרקי וללא סימני דלקת מקומיים.

צלקת מדיאלית בשוק מקורבת שמאל ולאחר ניתוח שחזור רצועה צולבת קדמית.

הוועדה עיינה בצילום ברכיים מתאריך 18.4.21. ברך ימין לאחר TKR. ברך שמאל מצב לאחר שחזור רצועה צולבת קדמית. שינויים ניווניים מתקדמים תלת מדוריים".

בתום ישיבה זו, ולאור העובדה שהמבקש עבד כגנן מזה 16 שנים ביקשה חומר רפואי נוסף, ולאחר קבלתו התכנסה בשנית ביום 18.10.2021 לסכם את דיוניה.

1. הוועדה פירטה את המסמכים הרפואיים שהיוו בסיס להחלטתה:

12.11.01 – כאבים בברך.

5.11.01 – כאבים בברך.

19.11.01 – כאבים בברך.

31.1.02 – חבלת ברך שמאל כאבים ונפיחות.

4.2.02 – כאבים בברך שמאל לאחר נפילה.

31.1.05 – לאחר פגיעה בברך שמאל.

ברך ימין סימן מגירה אחורי חיובי.

22.9.13 – אחרי שחזור 2006. ACL החמרה בכאבים בברך.

27.10.13 – אחרי שחזור ACL ברך ימין. רגישות בברך והגבלה בתנועות. צילום שינויים ניווניים קשים במדור פנימי".

הוועדה סיכמה את דיוניה, והחליטה כי:

"מהתיעוד הרפואי שעמד בפני הוועדה עולה כי סבל מפתולוגיה משמעותית בשתי הברכיים, כך שלדעת הוועדה הפחתת הנכות נעשתה כדין.

מדובר בחלוקת אחריות בין פתולוגיות שאינן [קשורות] למחלת המקצוע לבין פתולוגיות אשר יכול שנגרמו בעקבות אופי עבודתו (גנן)".

1. בעניין סומך קבע בית דין זה מפי חברי סגן הנשיאה איטח את הדברים הבאים:

"ככל שמדובר במחלת מקצוע ומיקרו-טראומה, בפגיעות אלה בדרך כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מתהווה לעיתים במקביל הנכות. במקרים שכאלה, כאשר מדובר בגורמי סיכון שהתממשו על פי נתונים מוכחים שמצאו ביטויים בנכות, באותו ליקוי אליו מתייחסת גם הפגיעה בעבודה, אזי במקרים שכאלה על הוועדה להעריך נכותו הכוללת של המבוטח ולהפחית את הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה וזאת על סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות ביוצא בזה". (ההדגשות במקור מ.ש.)

מכאן, שצדק בית הדין בקביעתו כי הוועדה עשתה מלכתה נאמנה וערעורו של המבקש סב על החלטות רפואיות מובהקות ושלא נפל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה רשאית, שלא לומר חייבת לבחון את החומר הרפואי, ובהתאם להלכת סומך לגבש את החלטתה, וכך אכן עשתה.

1. כך גם אין בידי לקבל את טענת המבקש כי ניתן היה לקבוע נכות לברך בשל מיניסקוס, הגבלה ביישור, הגבלה בכיפוף ובשל אי יציבות בברך בלבד בהתאם לפריט 48(2) לתוספת שעה שהוועדה קבעה את הנכות בהתבססה על פריט 35(1)(ג) "קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה". סמכותה של הוועדה מהו פריט הליקוי אותו יש לייחס למבוטח וכך עשתה.
2. המסקנה איפה היא כי מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת, ושכל אחד יכול להתחקות אחרי הלך מחשבתה של הוועדה, הוועדה התבססה הן על תוצאות בדיקתה והן על החומר הרפואי שהיה בפניה ומשלא נפל פגם כלשהו בהתנהלותה הרי שצדקה הוועדה בדחותה את הערעור וכך גם בית הדין שאף הוא סבר שאין מקום להתערב בהחלטה.
3. סוף דבר – הבקשה נדחית משלא היה מקום להגשת בקשה זו יישא המבקש בהוצאות לאוצר המדינה בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, ה' אדר ב' תשפ"ב (08 מרץ 2022) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.