בפניי בקשת הנתבעים (להלן: "הנתבעים" או "המבקשים") לחייב התובעות (להלן: "התובעות" או "המשיבות") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט בסך של 50,000 ₪ וזאת לפי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית בסך של 550,000 ₪ אשר הוגשה על ידי המשיבות (חברה זרה וחברה בע"מ) כנגד המבקשים בטענה כי בין המוצרים השונים שמשווקים ומוכרים הנתבעים הינם מוצרים מזויפים המיוצרים בסין ואשר נמכרים תוך שימוש בסימן המסחרי של המשיבה 1 ובעיצוב הרשום שלה תוך שהמבקשים משווקים מוצרים אלו תוך שימוש בקניינה הרוחני של המשיבה 1, לצורך מכירתם בישראל.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת המבקשים, בהתאם סעיף 353א לחוק החברות הכלל הוא בהפקדת ערובה והחריג הוא אי הפקדתו. המבקשים טוענים כי המשיבה 1 הינה חברה זרה שעוסקת ביצור ושיווק רמקולים לקהל מסחרי.
2. המבקשים טוענים הנטל להוכיח יכולת כלכלית מוטל על המשיבות וכי לעובדה שמדובר במשיבה שהיא חברה זרה משמעות שמגבירה את הרגישות לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.
3. למשיבה 1 אין נכסים בישראל כך שבמצב זה הנטייה היא לחייב בהפקדת ערובה שהרי קיים קושי מובנה בגביית הוצאות ממי שאין ברשותו נכסים בישראל.
4. לגופו של ענין, המבקשים טוענים כי סיכוי התביעה קלושים שכן כל מטרתה של התביעה היא הצרת צעדיו של מתחרה לגיטימי באמצעות שימוש לרעה בהליכים משפטיים. המשיבות לא הצביעו על זכות ברת הגנה ביחס לרמקול הספציפי שנטען להפרתו. המשיבות אינן אוחזות בעיצוב רשום ברשם העיצובים. רישום זר של עיצוב הרמקול אינו מקנה למשיבות זכות בדין. רק בתאריך 2/3/22 הוגשה בקשה לרישום סימן מסחרי שטרם נבחנה.
5. מנגד, המשיבות טוענות בין היתר כי המשיבה 1 היא בעלת סימן מסחר הרשום במספר מדינות בעולם באמצעות סימנו מסחר בינלאומיים. המבקשים מפרסמים באתר האינטרנט שלהם מוצרים שונים וביניהם רמקולים הנושאים את הסימן המסחרי בשם והעיצוב הרשום.
6. המשיבות טוענות כי ככל שיהיה חיוב המדובר בחיוב הדדי והוא יכובד על ידי שתיהן. המשיבות הינן בעלות יכולת כלכלית לשאת בהוצאות ההליך ככל שיפסקו. המשיבות צירפו דוחות כספיים של המשיבה 1 כפי שהוגש ברשם החברות באנגליה ואישור רואה חשבון של המשיבה 2 בדבר יכולתה הכלכלית לשאת בהוצאות (נספחים 1 ו- 2 לתגובה).
7. למבקשים ניתנה אפשרות להשיב לתגובה לאחר שהוגשה בקשה בענין והצד שכנגד השאירה לשיקול דעת ביהמ"ש. במסגרת התשובה חזרו המבקשים על האמור בבקשה וציינו כי למשיבה 1 אין נכסים בישראל שמהם יוכלו להיפרע במקרה שבו ביהמ"ש יחייבן בהוצאות.

הכרעה ודיון

לאחר שבחנתי טענות שני הצדדים ועל יסוד המסמכים שהוגשו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אבהיר ואנמק.

המסגרת הנורמטיבית

1. המסגרת הנורמטיבית לענייננו מקורה בסעיף 353א לחוק החברות אשר קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.".

1. בהתאם לסעיף שלעיל ולהלכה הפסוקה ברי כי תכלית הסעיף למנוע מחברות להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת בכדי לחמוק מתשלום הוצאות נתבעים בהליך. לעניין זה ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, (פורסם בנבו, 13.7.08), שבמסגרתו נקבע כדלקמן:

"נדמה, כי הכוונה ב"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונאל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים.".

1. אם כן, חברה תובעת ע"מ חייבת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מכך. סוגיית חיובה של תובעת שהיא חברה נבחנת בשלושה רבדים: ראשית יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בהפקדת הערובה כאשר כזכור חיוב בערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. שלישית, יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל מוטל על החברה התובעת כאשר מדובר בבחינה לכאורית. רק לאחר שבית המשפט מגיע למסקנה בדבר חיוב התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן בין כלל השיקולים בנסיבות העניין. בעניין זה ראו: רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, (פורסם בנבו, 23.5.2011), שבו נפסק בין היתר כדלקמן:

"...עוד נפסק כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין).".

מן הכלל אל הפרט

1. בהתאם למסגרת הנורמטיבית שפורטה לעיל, הכלל הוא הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת והחריג הוא אי הפקדתה וזהו העיקרון הרלוונטי והמנחה גם בענייננו. הנטל לשכנע בדבר חלותו של החריג מוטל על כתפי הטוען זאת ובענייננו החברה התובעת.
2. המשיבות טוענות לאיתנות פיננסית בהתאם למסמכים שצורפו לתגובה. אכן מעיון במסמכים אלו ניתן ללמוד כי מצבם הכלכלי של המשיבות הינו איתן כך שגם אם בית המשפט יחייבן בהוצאות הן יוכלו לעמוד בתשלום ההוצאות. אני סבור כי המשיבות הצליחו להוכיח טענותיהן.
3. מעיון בדוח הכספים של המשיבה 1 הוכח כי היא מצבה הכלכלי מצוין שכן בשנת 2021 דיווחה על רווח נקי בסכום שהוא מעל 1.6 מיליון יורו ובשנת 2020 הרווח הנקי היה 1.68 מיליון יורו.
4. ביחס למשיבה 2 אף הוכח כי מדובר בחברה איתנה כלכלית שהיקף המחזור שלה הוא לא פחות מ- 4.8 מיליון ₪. המדובר במסמך שניתן על ידי רואה החשבון מר יהודה ארליך מ- 22/6/22.
5. לעניין סיכויי ההליך, סעיף 353א לחוק החברות אינו מתייחס מפורשות לסוגיית סיכויי ההליך, עם זאת, הלכה היא כי בשלב זה אין להתעמק בסיכויי ההליך ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים במיוחד (ראו רע"א 10376/06 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, 11.02.2009)).
6. אני סבור כי בשלב זה לא ניתן לומר באופן מובהק כי התביעה בעלת סיכויי הליך גבוהים במיוחד או קלושים ממש. הדברים מחייבים בחינה.
7. באשר לטענה כי מדובר בחברה זרה שאין לה נכסים בארץ די לציין כי לנוכח האמור לעיל ובשים לב כי הוכח שמדובר בחברה איתנה פיננסית כפי הוכח במסמכים לא שוכנעתי כי המבקשים לא יוכלו לגבות ההוצאות שיפסקו לחובת המשיבה 1, אם בכלל. מלבד טענה סתמית לפיה מדובר בחברה זרה שלא תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות שיפסקו ככל שיפסקו אין שום דבר.
8. הנה כי כן, המסקנה המתבקשת מהמתואר לעיל הינה כי המשיבות הוכיחו איתנותן הכלכלית ועל כן לא מצאתי כי מדובר במקרה המצדיק חיוב המשיבות בהפקדת ערובה.
9. סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.
10. המבקשים ישא, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיבות, ביחד ולחוד, בגין שכ"ט ב"כ בסך של 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום ללא כל קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, א' שבט תשפ"ג, 23 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.