08 ספטמבר 2022

לפני:

כב' הרשמת שרון חג'ג'

החלטה

לפניי בקשה לחייב את התובע (להלן: "המשיב"), תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבעת (להלן: "המבקשת"), בגין התביעה שהוגשה נגדה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לרבות כלל המסמכים שבתיק בית הדין נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל ומן הטעמים שיפורטו להלן.

דיון והכרעה:

1. ביום 2.8.2016 פורסם תיקון לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן: "התקנות") ובמסגרתו הוספה תקנה 116א לתקנות, בתוקף מיום 2.9.2016 הקובעת כך:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה"

1. על פי התקנה כאמור, כאשר התובע אינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות שהיא צד לאמנת האג, יש לחייבו בהפקדת ערובה ואילו הפטור מהפקדת ערובה, יינתן בנסיבות מסויימות הקבועות בתקנה ולרבות שיקול דעתו הרחב של בית הדין.
2. במקרה הנידון, המשיב אינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג ולכן הכלל הוא, כי יש לחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו, או יכולת פירעון, או באם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים פטור מהפקדת ערובה.
3. במקרה זה, אין מחלוקת באשר ליחסי עובד-מעסיק לתקופה 2.2021-6.2019, כאשר הצדדים חלוקים באשר לתקופה 4-5.2020 בלבד והמחלוקת בתיק הינה, גובה שכר העבודה והדיווח למדור התשלומים המעלה טענות להפרש תשלום שכר, שעות נוספות וזכויות הסוציאליות וכן, נסיבות סיום העסקתו של המשיב.
4. המבקשת בבקשתה טוענת, כי המציאה במסגרת כתב הגנתה ראיות של ממש התומכות בטענות ההגנה והמשמיטות את הבסיס לתביעת המשיב נגדה כגון: דוחות נוכחות בטביעת אצבע המשיב, תלושי שכר המופקים על ידי מדור התשלומים בשירות התעסוקה והחתומים על ידי המשיב, אישור שעות עבודה חתום וביחס לנסיבות סיום העסקה עולה הטענה, כי המשיב התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת.
5. המשיב טוען, כי עמד בנטל המוטל עליו על פי הדין ואין בעובדת היותו תושב שטחים, בכדי לקבל את בקשת המבקשת.
6. המשיב צירף לתגובתו מספר צילומי שעון המוכיחות לטענתו, כי דוחות הנוכחות אינם משקפים נאמנה את שעות עבודתו בפועל ובאשר לחתימתו על מסמכיי המבקשת, מבהיר המשיב שמדובר במסמכים הנוגדים את החוק ומדובר בחתימה מכח כורח ולא מרצונו החופשי.
7. מוסיף המשיב, כי המבקשת לא ניהלה פנקס חופשה ובפועל לא יצא כלל לחופשה ובאשר לחגים, חרף רישום דמי חג בתלושים הרי שלא חלו חגים, המשיב מפנה לתלוש שכר 12.2019.
8. בהתאם למסד הנתונים כעת בפני בית הדין ובבחינת היקף הראיות ומהותן לצורך ההחלטה בבקשה להפקדת ערובה, המשיב לא העלה ראשית ראייה ביחס לעילות התביעה ואדגיש, כי לא עצם קיומם של יחסי עובד-מעסיק מעלה ראשית ראייה, אלא נדרשת ראשית ראיה להוכחת הטענה, כי לא שולמו למשיב מלוא הזכויות או כי המעסיק לא מילא אחר חובותיו בהתאם לדין ואפרט.
9. המשיב טוען, כי דיווח הנוכחות האלקטרוני אינו מהווה ראייה אמיתית היות ובידיו צילומי שעון, אך בבואי לבחון את הראיות שהוגשו, הרי שצילומי שעון חלקיים בלבד והגם לא ברורים ולא מוגשים במלואם על מנת שניתן יהא להבין את מועד הצילום או מועד הדיווח, בכדי לאיין דיווחי נוכחות אלקטרוניים.
10. אני סבורה, כי דיווח אלקטרוני הינו ראייה לעצם היקף העבודה ועל המשיב היה להמציא ראיות ממשיות חלף צילומים חלקיים ולא ברורים.
11. דומה הדבר לחודשים 4-5-2020, אשר עיון בדיווח נוכחות בחודש 3.2020 מעלה עבודה בחציו הראשון של החודש בלבד.
12. באשר לטענות בדבר ימי חופשה, הרי משמנוהל פנקס חופשה בתלוש השכר, אין חובה למעסיק לנהל פנקס חופשה נפרד ועל המשיב מוטלת הנטל לסתור את תלושי השכר.
13. באשר לטענות בדבר ימי חג, די באמור בדבר הנטל המוטל על כתפי המשיב בכדי לסתור את תלושי השכר אך יתרה מכך, כאשר בית הדין בוחן את דיווח הנוכחות לחודש 12.2019 מול תלוש השכר לחודש זה, הרי שהתובע לא עבד בימים 30-31.12.2019 ובתלוש השכר יש ביטוי לחג וחופשה וזאת מעבר לשעות נוספות.
14. באשר לטענות בדבר חתימה של המשיב שלא מרצון אני סבורה, כי מדובר בטענה שאמנם יש לדון בהליך העיקרי, אך לא ניתן להתעלם מעצם החתימה שהמשיב מאשר את קיומה ולפיכך, אין המשיב עומד בשלב זה בהצגת ראשית ראיה לפטור מהפקדת ערובה.
15. האמור לעיל מקבל משנה תוקף נוכח ההלכה הפסוקה, כי תלושי השכר מהווים ראיה לאמיתות תוכנם, למעט אם יוכח בראיות מהימנות אחרת (דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ירת - שלום גל ואח', פד"ע כ' 19; דב"ע נו/3-149 פבל רוזנבוים – עמישב שירותים בע"מ, ניתן ביום 20.5.1996), וביתר שאת כאשר מדובר בתלושי שכר המופקים על ידי שירות התעסוקה בהתאם להוראות חוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959 (ראו למשל: סע"ש (ב"ש) 37079-04-14 רסמי מסבאח הוארי נ' קבוצת אשטרום בע"מ, ניתן על ידי מותב בראשות כב' השופט אילן סופר (כתוארו אז) ביום 10.5.2018, והאסמכתאות שם).
16. כך שטענות המשיב אינם נסמכות על ראיות מספיקות בשלב זה, לפטור את המשיב מהפקדת ערובה.
17. לכך אוסיף מעבר לצורך, כי לא הונח כל בסיס לטענה, כי בידי המשיב היכולת לעמוד בהוצאות במידה והתביעה תידחה בדמות קיום חשבון בנק ו/או נכסים ו/או תצהיר בעניין.
18. בדבר ההסבר לתיקון התקנות עולה התכלית בתיקון שהינה הבטחת תשלום פירעון הוצאות מתובעים שאינם תושבי ישראל ובדרך כלל ללא נכסים מהם ניתן להיפרע וכן, הקושי באכיפת פסק דין מחוץ למדינת ישראל וביחס לחלופות הוסבר כי :

"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו".

1. נוסף על כך וביחס לרכיבים הנטענים באשר לנסיבות סיום העסקה, בכפוף לנטל המוטל על כתפי המשיב באשר לפטור מהפקדת ערובה, תגובתו לבקשה לא נתמכה בתצהיר רלוונטי לנסיבות סיום העסקה.
2. לנוכח האמור, אני סבורה שהמשיב לא עמד בחובתו להצגת ראשית ראייה ביחס לבקשה להפקדת ערובה ומעבר לנטל ההוכחה המוטל על כתפיו לפטור מהפקדת ערובה הרי מוטל על כתפו הנטל להוכחת השכר היומי הנטען שאינו השכר הנקוב בדוחות הרישומיים וטענותיו בדבר נסיבות סיום העסקתו.
3. אבהיר, כי לא נעלם מעיני הקשיים של עובד, תושב הרשות הפלסטינית, להוכחה ואף הצגת ראיות ובמקרים המתאימים מדובר בשיקול שיש לקחת בחשבון טעמים מיוחדים, אך כל מקרה דן בנסיבותיו.
4. חשוב לציין, כי מדובר בקביעות לכאוריות בלבד שכן, טרם נשמעו כל העדים בתיק והקביעה מתבססת על סמך הנתונים הקיימים בשלב זה ואין בכך בכדי להשפיע על התוצאה הסופית בתיק.
5. אשר לסכום הערובה – באיזון שבין זכות הגישה לערכאות, לבין זכותו של המבקש שלא להיגרר להליך סרק שאף יקשה עליו להיפרע את הוצאותיו בגינו, ובהתאם לשיעורים המקובלים בפסיקת בתי הדין לעבודה ולנוכח סכום התביעה, על המשיב להפקיד בקופת בית הדין ערובה בסך כולל של 4,500 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו.
6. סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

לא תופקד הערובה במועד – תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

לאור חיוב המשיב בהפקדת ערובה, ועל מנת להימנע מהכבדה יתירה, אין מתן צו להוצאות בגין בקשה זו, והן תילקחנה בחשבון עם סיום ההליך.

ניתנה היום, י"ב אלול תשפ"ב, (08 ספטמבר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.