העניין שבפני, הצעת הסדר נושים אשר הוגשה על ידי היחידה לפי הוראות פרק י' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.

לפי הצעת ההסדר, היחידה טוענת כי צברה חובות בשיעור של 149,000 ₪, והיא מציעה לנושיה תשלום של 48,000 ₪.

ביום 8.3.2022 הוריתי על מסירת תשובת הממונה, וביום 24.4.2022 נמסרה תשובת הממונה, כי לאחר בדיקת הנתונים, עולה כי ליחידה זיקה לנכס מקרקעין המצוי בשפרעם – חלקה 5 בגוש 10296, ולכן, סבורה ב"כ הממונה כי הצעת היחידה אינה עומדת בתנאים הנדרשים בחוק, שכןהצעת היחידה אינה עומדת בדרישת התמורה הקבועה בחוק.

בהתאם להוראותי היחידה מסרה תשובתה, ולגישתה ראוי לשמוע את עמדת הנושים, להם ישנם שיקולים שונים, ואין הצדקה שלא להחל בהליכי הסדר בנסיבות העניין.

לאחר בחינת הנתונים, מצאתי לאמץ את עמדת הממונה, באשר הלכה למעשה, הצעת היחידה אינה עומדת בתנאים הנדרשים על פי החוק.

ס' 324 (ב)(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי קובע שבמסגרת בחינת אישור הסדר חוב "תיבחן התמורה המוצעת לנושה בהסדר החוב, לעניין סעיפים 87(1) ו-88 לעומת התמורה שאותו נושה היה מקבל אם היה ניתן לגבי היחיד צו לשיקום כלכלי; "

אילו היה מנוהל הליך של חדלות פירעון, ויוצא היה כי ליחידה חובות מוצהרים בהיקף 150,000 ₪, ומנגד יש לה זכויות בעלות במקרקעין, אשר אף ללא שומה ניתן לומר כי ערכם יעלה על היקף החובות, הרי שצו השיקום הכלכלי שהיה ניתן, היה מחייב בתשלום מלוא החובות (גם אם בפריסה), שכן הלכה למעשה, היחידה הינה "ספק חדל פירעון" מקום שבבעלותה נכסים בהיקף העולה על חובותיה.

אפנה בהקשר זה להחלטת כב' הש' דן סעדון במסגרת חדל"פ 51837-11-20 שמר נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ואח' מיום 29.3.2022, וכן להחלטתי בחדל"פ 42092-02-21 סעיד עיסא נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון מיום 1.11.2021, שם מובע אותו עקרון בצורה מפורשת.

בשולי הדברים, אעיר שהליכי הסדר נושים מיועדים למי שנקלע לחובות אולם הליך חדלות פירעון "בסדר הרגיל" אינו מתאים או אינו אפשרי בשל נסיבותיו האישיות, ובוודאי שלא נועד למי שאינו חדל פירעון, ומבקש לשמור על נכסים תוך קיפוח נושיו.

בנסיבות העניין, אין מקום לדון בהצעת ההסדר, כעמדת הממונה, ואני מורה על מחיקת ההליך.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, ב' סיוון תשפ"ב, 01 יוני 2022, בהעדר הצדדים.