עסקינן בבקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מספר 49150063219 על שימוש בטלפון נייד בעת הנהיגה מיום 11.10.21.

אין מחלוקת כי הדו"ח נמסר למבקש יום ביצוע העבירה והיה עליו להגיש בקשה להישפט עד ליום 9.1.22.

מעיון בבקשה עולה כי בשל מצבו הרפואי של המבקש, ביקש מאשתו לטפל בדו"ח ורק בדיעבד נודע לו כי אשתו טעתה ושילמה את הדו"ח במקום להגיש בקשה להישפט.

אציין כי גם אם הדו"ח שולם בשגגה, ההלכה היא מששולם הדו"ח רואים את הנאשם כמודה בביצוע העבירה הורשע ונשא את עונשו (ראה רע"פ 2937/17 ורע"פ 641/19) גם אם שולם על ידיי אחר.

ב"הודעה ובקשה מטעם ההגנה" מיום 4.5.22 עולה כי הדו"ח הנ"ל שולם ביום 9.1.22 קרי בחלוף כחודשיים מהבקשה הנוכחית וכחמישה חודשים מיום קבלת הדו"ח לידיו, היה על המבקש להגיש את הבקשה להישפט לבית המשפט באופן מידי אולם הבקשה הוגשה באיחור רב , רק ביום 8.3.22.

כמו כן אציין כי כפירה / כשלים ראייתיים אינם מהווים עילה להארכת מועד להישפט וכן אין מספיק בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין (ראה רע"פ 8427/17).

מכל הנימוקים הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשפ"ב, 28 מאי 2022, בהעדר הצדדים.